תהלוכת 1 במאי - חג הפועלים

פעם הקיבוץ הצטרף לאירוע הראשי בתל אביב

בתמונה ירחמיאל בירן מלפנים עם כובע מצחיה משה גור, אחריו מייקה רדיין, מאיר ברין, מנחם שפר, ?, ?, אלחנן ארליך.

התמונה היתה אצל חמוטל איתן.

לא קראו לזה הפגנה, אחד במאי.

בתמונה רואים את חברי הקיבוץ צועדים בשני טורים ישרים עם תלבושת די אחידה רובם בבגדי חקי של אתא. כבר אי אפשר לשאול אותם מה היה. 

הנוער מהקיבוץ (אינו מופיע בתמונה) שהגיע עם עם חולצות תנועה כחולות - זוכרים כמה דברים.

למשל

באחת השנים לקחו את הנוער גם למשחק כדורגל של הפועל ת"א מול הפועל פתח תקווה - כדי  לעודד אותם לבוא, אם כי היו בנות שראו בזה עול נוסף.

"הפועל" היה שייך להסתדרות.

עוד זיכרון, הנערות גם רקדו על עגלות מהקיבוץ  קושטו (לא בטוח היכן).

וגם "הכריחו אותנו", "ניסינו להתחמק אבל זה לא עזר", המדריך, חבר קיבוץ העמיד אותם בטורים, בדק. הצעיד.

גם הסתכלו על הצעדות והמופעים האחרים.

הנסיעה היתה במשאית מהקיבוץ שיועדה גם להובלת משאות. נסעו בעמידה שהיה מעין סולם על הדופן להחזיק. זה לא היה חריג, כך גם נסעו בנסיעות אחרות, למשל לים.

זוכרים גם אוטובוס בדרך לשם.

הלכו עם דגל אדום, אבל פחות דגלים ביחס להפגנות היום. הגיעו עם דגלים ושרו את "דגל אדום נישא במרום".

ברוח אירועי המחאה כיום, שבשבוע הראשון שלה עשו סוג של שביתה בקיבוץ, אני שואל את הוותיקים, אם זה נתפס כשביתה.

לא, אלא כיום שבתון, עונים לפחות במגזרים מסויימים. במדינה הרבה עבדו כשכירים, קיבוצניקים לא ראו את עצמם כבעלי הון, ובכל מקרה רובם עבדו עבודה פיזית קשה, וחיו בתנאים קשים, אז למה שלא יהיו פועלים ?

התפיסה של הקרקע אז היתה אחרת, ולמשל הוזכר שהיה אפשר לקנות אז את הקרקע, ומושבים לידינו עשו כן, אבל בקיבוצים מתוך תפיסה של לא להיות בעלי הון או בעלי קרקע - לא עשו את זה. נכון שהיתה בקיבוץ עבודה של שכירים, אבל נעשו מאמצים גדולים לעבודה עצמית, כולל לחצים לעבוד בענפים פה, גם למי שלא התאים, גיוסים של כלל הקבוצה לעבודה בענף בעת שהיה צורך.

קבוצת משמר השרון עצמה, היא עובדים שהתאגדו יחד בעבודה משותפת עם קופה משותפת. 

עם השנים נוהג ההצטרפות למפגן/ מצעד נפסק. נתפס עם השנים כקומוניסטי. המדינות הקומוניסטיות שלקחו מבעלי ההון את רכושם למען כביכול שוויון ולמען מעמד הפועלים היו חלשות כלכלית, פגעו הרבה יותר בזכויות אדם, העדר חופש ביטוי, סוגים שונים של הוצאות להורג ורציחות המוניות של אנשים על ידי בני עמם על רקע פוליטי, והיו ביחסי עויינות ואיום מלחמתי אטומי מול מדינות המערב. עם זה לא יכלו להזדהות.

אותן מדינות קיימו באופן המוני ובארגון הממשלה את מצעדי אחד במאי ומיני עצרות ענק אחרות בהן המון אזרחי צועד או עומד בטורים מסודרים לפני מנהיגי המפלגה ונאומיהם. זה נתפס כדיקטטורה, פשיזם.

עם השנים, אם בכלל האחד במאי מצויין, הוא נעשה בעולם בדרך שנראית יותר אזרחית, ועם הרבה פחות אנשים. גם בעבר היה לרבים היה פשוט עוד יום שבתון או חופש.

גם העירה משהו, הפכנו מעובדים גם למעבידים. המחאה ביום הזה היתה כלפי המעסיקים.

לעובדים כיום יש הרבה יותר זכויות. 

בתחום העבודה, המילים "פועל", "פועלת" תחילה עברו להיות כינוי לעובדים בבניין ובחקלאות שאינם מהקיבוץ, ובבמשך יצאו משימוש.

"ממעמד לעם" תבע בן גוריון, כלומר שהדגש על צרכים לאומיים, ולא מעמדיים.

מי בכלל רואה את עצמו כשייך למעמד הפועלים.

***