נחל / וואדי טאיין, פרופסור שיבא בסיפורי משמר השרון

 

"קפץ הדוקטור על סוסו" כמוטיב לרופא שמצד אחד דואג לבריאות ולאומה, ובמקביל צריך גם לשמור על חייו מופיע בגרסאות שונות.

 

הציטוט מהבלדה על יואל משה סלומון שכתב יורם טהרלב (לנוכח סכנה באדמות פתח תקווה של היום, והמוכר של האדמות מוזכר בשם טיאן טיאן).

גם על דוקטור הילל יפה יצא ספר בשם "הרופא על סוסו" מאת לאה נאור.

 


מצורפת גרסה מקומית על דוקטור שיבא, מספר בקולו יגאל גרבר.


כנראה הוקלט לקראת שנת בר המצווה של הכיתה של רמי כנען וסהר פישר. היו להם תחנות תוך כדי מסע במקומות הקשורים לקיבוץ, וכשהגיעו הייתה להם הקלטה על סיפור המקום. לכן בסוף ההקלטה שומעים קולו של איזי כץ המדריך שאומר "מכאן עליכם להמשיך" (לתחנה הבאה שגם קשורה לקיבוץ).


עד כמה שהצלחתי לברר נחל הטיין  או וואדי טיאן - הכוונה לנחל אביחיל של היום. לא מדובר בנחל איתן אלא נחל שהיה זורם בחורף עת גשמי החורף ועשה בעיות באזור. יש עוד סיפורים מקומיים עליו.

כיום זה יותר תעלת ניקוז גדולה שלאורכה ובתוכה הונח קו הביוב הראשי של נתניה אל המט"ש (מתקן טיהור שפכים)  שבאדמות בית חירות (רואים את המט"ש מהקיבוץ בכיוון צפון מערב). בנוסף, כיום מעל קו הביוב יצקו בטון ומעל הבטון הזה זורמים מי הגשמים שמתנקזים מאזור מזרח נתניה  ובית יצחק.

התעלה מסתיימת ומתחברת  בצד הצפוני שלה לאפיק נחל אלכסנדר באדמות כפר חיים - ליד הגשר היותר חדש להולכי רכב שהוקם בפארק. חלק מנחל אביחייל מתחיל יותר דרומה, ונקרא כנראה כך כי הוא עובר גם באדמות של אביחייל (תודה ליוני שוהמי שסיפק מידע על הנחל / תעלה / קו ביוב כיום).

מקור השם אולי גלגול מהשם של אנטואן טאטיאן, הלבנוני, שממנו קנו אדמות באיזור. עידו לבנה זכר את שם המקום כנחל תיאן. בחוברת בר מצווה, ראיונות עם ותיקים 1989, מסופר על ואדי טיאן.


בספר, "שיבא: רופא לכל לאדם", מאת רות בונדי, יש  אזכורים לאזור ולהגעתו של ד"ר שיבא למשמר השרון:

"היתה זאת עונת הגשמים, השטחים היו מוצפים, ושיבר אמר: “ליד אביחיל יש מעבר, אני עברתי עם הסוס.”

“כאשר באנו למקום היה גם הוא מוצף והיינו צריכים לרכב כמעט עד נתניה כדי למצוא מעבר למשמר־השרון,” נזכר בלטיינסקי. “התברר, שמצבה של אחותי קשה, ושיבר לא רצה להבהיל אותי בבת־אחת. היא היתה זקוקה לעירוי דם, ואני ואחותי השנייה מייד הצענו את עצמנו כתורמים. אבל שיבר אמר: ’אתם לא, אתם קדחתם.’ נטל מזרק ולקח בעצמו מדמו.”

 

הסבר - לאלה ממשמר השרון לאחר זמן, שכבר לא מכירים...

*שיבר זה השם  משפחה הקודם של שיבא.

בלטיינסקי מכפר וויתקין, היו לו שתי אחיות בקיבוץ, שרה א'  ועדה כהן.

אני מזכיר רק את מי שגר בקיבוץ - שרה א', אמא של זהר ארבל, סבתא של צפרה, דלית  וזיו ארבל.

עדה כהן אמא של אורי כהן וסבתא של עידו כהן.

עדה היא החולה שאליה נקרא ד"ר שיבא בסיפור של יגאל ושל בלטיינסקי. היא סבלה ממחלה מתמשכת, תראו איזה דאגה, טיפול, תושיה, הקרבה וערבות הדדית היתה בקיבוץ.

לאחר מותה נקרא הנכד הבכור על שמה של עדה - זהו עידו כהן. גם תמר, אחותה של זהר ארבל, קראה לביתה על שמה  לילדה שנולדה, עדי.

לשרה א', וליגאל היה את הספר על ד"ר שיבא.

 

 

ניתן  לקרוא את הספר על דוקטור שיבא בקישור הזה.

https://benyehuda.org/read/24681

 

ציטוט מבמקום אחר מהספר:

"היה לי סוס. אם קראו לי למעברות או לכפר־חיים או למשמר־השרון, הייתי חייב לחצות את הביצות של כפר־ויתקין. ידעתי מנסיוני כבן כפר, שאם יש לי סוס אביר ומהצד השני נמצאת סוסה, והרוח נושבת בכיוון אלי, הסוס יעשה מאמץ יותר גדול לחצות את הביצה, יעיז לדרוך גם כאשר המים מגיעים עד החזה, יגשש את הדרך גם במים, כי יהיה מעוניין. קראנו למבצע ’כוחה של אהבה’, ובעצם, בפעם הראשונה השתמשנו בשיטה זו כאשר בחורה בליל החופה קיבלה דימום קשה מאוד. אז אמרנו שזה כוחה של אהבה כפליים."

 

 

 

 

 

 

 

 

 


יגאל גרבר מספר את הסיפור על טאין, עימנואל, עדה, שיבא.

ק


------------

 

בערך אותו דבר במילים אחרות ---  מה לעשות, כתבתי בהזדמנות נוספת

 

 

אחת הבעיות כשלא אוספים עכשיו את הסיפורים -

בעתיד גם אם יישארו ספרים, הקלטות ותמונות, אנשים כבר לא יבינו את מה שהדור הראשון ראה כמובן מאליו ולא טרח להסביר.


 הנה שני ציטוטים הקשורים למשמר השרון, מהספר שיצא על פרופסור שיבא, שעל שמו המרכז הרפואי שיבא, ואחרי זה השלמת פרטים, ש"הדור שלא ידע", כבר לא מבין את ההקשרים. 


ציטוט:

  "היתה זאת עונת הגשמים, השטחים היו מוצפים, ושיבר אמר: “ליד אביחיל יש מעבר, אני עברתי עם הסוס.” “כאשר באנו למקום היה גם הוא מוצף והיינו צריכים לרכב כמעט עד נתניה כדי למצוא  מעבר למשמר־השרון,” נזכר בלטיינסקי. “התברר, שמצבה של אחותי קשה, ושיבר לא רצה להבהיל אותי בבת־אחת. היא היתה זקוקה לעירוי דם, ואני ואחותי השנייה מייד הצענו את עצמנו כתורמים. אבל שיבר אמר: ’אתם לא, אתם קדחתם.’ נטל מזרק ולקח בעצמו מדמו.”

ציטוט מבמקום אחר מהספר, גם הוא מספר מסעות לקיבוץ בעת הצפות:

"היה לי סוס. אם קראו לי למעברות או לכפר־חיים או למשמר־השרון, הייתי חייב לחצות את הביצות של כפר־ויתקין. ידעתי מנסיוני כבן כפר, שאם יש לי סוס אביר ומהצד השני נמצאת סוסה, והרוח נושבת בכיוון אלי, הסוס יעשה מאמץ יותר גדול לחצות את הביצה, יעיז לדרוך גם כאשר המים מגיעים עד החזה, יגשש את הדרך גם במים, כי יהיה מעוניין. קראנו למבצע ’כוחה של אהבה’, ובעצם, בפעם הראשונה השתמשנו בשיטה זו כאשר בחורה בליל החופה קיבלה דימום קשה מאוד. אז אמרנו שזה כוחה של אהבה כפליים'.

   ועכשיו ההסברים לציטוט הראשון, שאולי אז היה מובן מאליו למספרים.

תאור האזור הסמוך לקיבוץ, מתואר אחרת מהמוכר כיום, עם ביצות וקדחת, הצפות, תחבורה בסוסים.

בסיפור בלטיינסקי מכפר ויתקין ואולי גם ד"ר שיבא (שיבר, לפני ששינה את השם משפחה לשיבא) היה צריך לרכוב מכפר וויתקין תחילה לאביחייל כדי למצוא מעבר למשמר השרון, שאר האזור היה עם הצפות רבות ומתמשכות.

ניתן לשמוע את יגאל גרבר מספר גרסה שלו לסיפור. 

https://youtu.be/ETQpsh4zVls

לא היו טלפונים, מישהו היה צריך לרכוב לרופא ללא תאורה, בגשם, לקרוא לו, ללוות אותו, ולהפגין אומץ ותפקוד בתנאים קשים כדי שהמבצע יצליח.

בגרסה של יגאל, זהו עמנואל גוברמן, אבא של שלמה גוברמן ויעל פורמן (סבא של חגי, לילך, ורד, סיגל ואחרים שלא בקיבוץ).

עדה כהן, היא החולה, וכל הקיבוץ דאג לה, אתם יכולים להבין גם מהסיפור כמה…

בלטיינסקי המוזכר בספר הוא אח של שרה א' (אמא של זוהר ארבל, סבתא של זיו וליאת) וגם אח של עדה כהן (אמא של אורי כהן, סבתא של עידו כהן). מכאן אתם גם אולי יודעים על קרבת משפחה שלא הכרתם בקיבוץ.

* הזכרתי רק שמות של אלה שגרים עדין בקיבוץ.


לעדה הייתה מחלה מתמשכת, לאורך שנים. כשנולד הנכד הבכור אחרי שנפטרה, הוא נקרא על שמה של עדה, והוא עידו כהן.

גם במשפחת ארבל, מהצד של תמר (אחותה של זוהר), בת שקרויה על שמה, עדי.


והסיפור בצירוף הגרסה של יגאל כאן https://youtu.be/ETQpsh4zVls, הוא דוגמה ומופת לתושיה, הקרבה ערבות הדדית בחשיכה, בחולי, בגשם ובבוץ, שהדם נוזל ואוזל.


הציטוטים מהספר, "שיבא: רופא לכל אדם", מאת רות בונדי.


הספר היה גם אצל שרה א', וגם אצל יגאל גרבר.

 

-------

באיזה שנה זה היה ?

כשמחפשים בספר תאריכים שקשורים לכפר ויתקין:
"בשנת 1933 העבירו חברי המושב השיתופי (הרביעי בארץ, אחרי נהלל, כפר־יחזקאל וכפר־יהושע) למקום גם את משפחותיהם, שהיו עד אז מפוזרות על פני הארץ. רק אז, כאשר היו במושב 160 משפחות, נשלח לכפר־ויתקין רופא מטעם קופת־חולים".
וגם
"היתה סיבה נוספת להעתקת מקום המגורים לכפר־ויתקין. בן 27 ועדיין רווק, הגיעה העת לייסד משפחה. באותם ימים של קנאות רעיונית היו נישואים מעורבים, דהיינו בין חברי הקיבוץ המאוחד וחברי הקיבוץ הארצי, נדירים מאוד. “זה היה כאילו חסיד בויאן משתדך עם חסיד מוויז’ניץ”
אם עבר לכפר ויתקין בגיל 27 ונולד ב-1908, יוצא שהתחיל לעבוד שם בסביבות 1935.
והשנים המדוברות הן כנראה 1935-1936.

 

 

------

תורמי מידע:

יגאל גרבר, זוהר ארבל, שלמה גוברמן, יעל פורמן, עידו כהן, שרל'ה כץ, יוני שהמי.

 

* שלמה גם סיפר שהמפגש החוזר של עימנואל עם ד"ר שיבא שהיה בעצם כבר פרופסור שיבא, היה כשכב בתנאים לא טובים בבית החולים, אולי אפילו בפרוזדור לא בחדר. ד"ר שיבא שעבר במקום זיהה אותו, ונזף בצוות "אתם לא יודעים מי זה..." ודרש שיתייחסו אליו טוב יותר, ואכן כך היה.

 

 

ישור לנושאים נוספים:- משמר השרון סיפורים ותיעוד