"קפץ הדוקטור על סוסו" כמוטיב לרופא שמצד אחד דואג לבריאות ולאומה, ובמקביל צריך גם לשמור על חייו מופיע בגרסאות שונות.

הציטוט מהבלדה על יואל משה סלומון שכתב יורם טהרלב (לנוכח סכנה באדמות פתח תקווה של היום, והמוכר של האדמות מוזכר בשם טיאן טיאן).

גם על דוקטור הילל יפה יצא ספר בשם "הרופא על סוסו" מאת לאה נאור.

מצורפת גרסה מקומית על דוקטור שיבא, מספר בקולו יגאל גרבר.

כנראה הוקלט לקראת שנת בר המצווה של הכיתה של רמי כנען וסהר פישר. היו להם תחנות תוך כדי מסע במקומות הקשורים לקיבוץ, וכשהגיעו הייתה להם הקלטה על סיפור המקום. לכן בסוף ההקלטה שומעים קולו של איזי כץ המדריך שאומר "מכאן עליכם להמשיך" (לתחנה הבאה שגם קשורה לקיבוץ).

עד כמה שהצלחתי לברר נחל הטיין  או וואדי טיאן - הכוונה לנחל אביחיל של היום. לא מדובר בנחל איתן אלא נחל שהיה זורם בחורף עת גשמי החורף ועשה בעיות באזור. יש עוד סיפורים מקומיים עליו.

כיום זה יותר תעלת ניקוז גדולה שלאורכה ובתוכה הונח קו הביוב הראשי של נתניה אל המט"ש (מתקן טיהור שפכים)  שבאדמות בית חירות (רואים את המט"ש מהקיבוץ בכיוון צפון מערב). בנוסף, כיום מעל קו הביוב יצקו בטון ומעל הבטון הזה זורמים מי הגשמים שמתנקזים מאזור מזרח נתניה  ובית יצחק.

התעלה מסתיימת ומתחברת  בצד הצפוני שלה לאפיק נחל אלכסנדר באדמות כפר חיים - ליד הגשר היותר חדש להולכי רכב שהוקם בפארק. חלק מנחל אביחייל מתחיל יותר דרומה, ונקרא כנראה כך כי הוא עובר גם באדמות של אביחייל (תודה ליוני שוהמי שסיפק מידע על הנחל / תעלה / קו ביוב כיום).

מקור השם אולי גלגול מהשם של אנטואן טאטיאן, הלבנוני, שממנו קנו אדמות באיזור. עידו לבנה זכר את שם המקום כנחל תיאן. בחוברת בר מצווה, ראיונות עם ותיקים 1989, מסופר על ואדי טיאן.

בספר, "שיבא: רופא לכל לאדם", מאת רות בונדי, יש  אזכורים לאזור ולהגעתו של ד"ר שיבא למשמר השרון:

"היתה זאת עונת הגשמים, השטחים היו מוצפים, ושיבר אמר: “ליד אביחיל יש מעבר, אני עברתי עם הסוס.”

“כאשר באנו למקום היה גם הוא מוצף והיינו צריכים לרכב כמעט עד נתניה כדי למצוא מעבר למשמר־השרון,” נזכר בלטיינסקי. “התברר, שמצבה של אחותי קשה, ושיבר לא רצה להבהיל אותי בבת־אחת. היא היתה זקוקה לעירוי דם, ואני ואחותי השנייה מייד הצענו את עצמנו כתורמים. אבל שיבר אמר: ’אתם לא, אתם קדחתם.’ נטל מזרק ולקח בעצמו מדמו.”

הסבר - לאלה ממשמר השרון לאחר זמן, שכבר לא מכירים...

*שיבר זה השם  משפחה הקודם של שיבא.

בלטיינסקי מכפר וויתקין, היו לו שתי אחיות בקיבוץ, שרה א'  ועדה כהן.

אני מזכיר רק את מי שגר בקיבוץ - שרה א', אמא של זהר ארבל, סבתא של צפרה, דלית  וזיו ארבל.

עדה כהן אמא של אורי כהן וסבתא של עידו כהן.

עדה היא החולה שאליה נקרא ד"ר שיבא בסיפור של יגאל ושל בלטיינסקי. היא סבלה ממחלה מתמשכת, תראו איזה דאגה, טיפול, תושיה, הקרבה וערבות הדדית היתה בקיבוץ.

לאחר מותה נקרא הנכד הבכור על שמה של עדה - זהו עידו כהן. גם תמר, אחותה של זהר ארבל, קראה לביתה על שמה  לילדה שנולדה, עדי.

לשרה א', וליגאל היה את הספר על ד"ר שיבא.

ציטוט מבמקום אחר מהספר:

"היה לי סוס. אם קראו לי למעברות או לכפר־חיים או למשמר־השרון, הייתי חייב לחצות את הביצות של כפר־ויתקין. ידעתי מנסיוני כבן כפר, שאם יש לי סוס אביר ומהצד השני נמצאת סוסה, והרוח נושבת בכיוון אלי, הסוס יעשה מאמץ יותר גדול לחצות את הביצה, יעיז לדרוך גם כאשר המים מגיעים עד החזה, יגשש את הדרך גם במים, כי יהיה מעוניין. קראנו למבצע ’כוחה של אהבה’, ובעצם, בפעם הראשונה השתמשנו בשיטה זו כאשר בחורה בליל החופה קיבלה דימום קשה מאוד. אז אמרנו שזה כוחה של אהבה כפליים."

בערך אותו דבר במילים אחרות ---  מה לעשות, כתבתי בהזדמנות נוספת

ישור לנושאים נוספים:- משמר השרון סיפורים ותיעוד