מה נשנתנה הלילה הזה ?

ממוצגות כמה תמונות תמונות שאסף וארגן פנחס לוויתן. 

בהמשך היה צריך לשאול כמה אנשים מכמה דורות, כדי להבין ולזהות. לא היה אף אחד שלמשל זיהה את כולם.

חד גדיא, מימין: עמית קדרון, עילי טנא, נמרוד פרידריך, דליה (אלון) טלמור, סלעית (בן ארויה) כהן, שני (לויתן) בן אריה, הילה סינדר, יותם כהן, גיא מילהלטר, שגיא בן ארויה - עם גדי מפינת החי.

הילדים בערך בני 10 (יש שם בעצם ילדים מ 3 שנתונים) ועשו את "תפקיד חייהם", מספר שנים ברציפות. ציידי הכשרונות היו בליל הסדר במקומות אחרים ולא גילו אותם.

כמה מהם עשו את התפקיד כ4 שנים.

את הקישוט לבמה עשתה צפרה ארבל.

בימוי ההצגה - רותלי בן ארויה.

תזמורת המנדולינות, מצולמות אפרת שוורצמן, מירל'ה הנדל, ניצה בר. היה בקיבוץ מורה למוזיקה כ20 שנה, בשם יוסף פרידמן, שהיה "אגדה", היה מגיע בבוקר והולך בערב ומלמד שיעורים בכיתה, חילק ילדים ללימוד כלים שונים כל קבוצה לחוד, והוא זה שלימד מנדולנות ועוד כלי נגינה, וגם את המקהלה של בית הספר שהשתתפה בתחרויות. ברוב הכיתות למדו חלילית - חובה. כולם למדו כלי נגינה בסיסי, וחלקם המשיכו לכלי נגינה נוסף, לאחר מבחני מיון.

מורה למוזיקה נוסף, שייקה פייקוב, לימד את הילדים גם חלילית לכולם  וגם מנדולינות וגיטרה קלאסית - חוג.

שיעור מוזיקה היה חובה.

באופן רציני למדו  מנדולינה בעיקר הבנות (גם אבנר הלווי היה רציני), וניגנו גם בתזמורת בקיבוץ עם גדעון לחן באבוב , וגם הופיעו עם תזמורת שפיה (שזה היה השיא) ובעוד מקומות. היו עוד נגניות כמו תרצה גל ורותי קרן, אורה וכמובן אלה שראיתם בתמונות.

כתב היד במודעה של שרל'ה כץ, והמודעה מזכירה ימים שחדר האוכל בפסח היה כה מלא, על אף שהוסיפו וצופפו שולחנות ומקומות ישיבה - עדין נדרשה גם הגבלה בכמות האורחים. כך היה גם בראש השנה.

שנה לאחר מכן, יכלו להזמין המשפחות האחרות.

כן, תקופה מסויימת היה גם לילדים מקהלה, כאן עם חיזוק.

מימין: שרהל'ה כץ, דבורה גרינברג, ענבר (מילר) נבו, גליה (מרגלית) זבטני, שני (לוויתן) בן אריה, אדווה בר, תמר (שוורצמן) רודולר, גיא הברמן, אריקה אלינסון.

… טוב אני לא אזהה פה את כולם

התמונות הגדולות על הקיר, גם למעלה-קדימה וגם בצד ימין הן של אריקה אלינסון, אלה ציורים גדולים קשורים לחג שנשמרו במחסן וכל חג פסח נתלו מחדש. הקירות למעלה קושטו בתמונות שהוכנו בעבודת יד בקיבוץ.

איפה הם היום ?

הציורים אופסנו במחסן עד החג הבא, במשך שנים, וכל חג נתלו מחדש, עד ש...

בשנה אחת נכנסו למחסן תרבות מיים מהגשם - וזה הסוף לציורים.

עוד רואים בתמונה שחדר אוכל "מסודר לאורך", כלומר כלפי הבמה שהיתה בערך איפה ש"המסך", למי שמבין מה זה, או מתחת לציורים הקדמיים.