שייקה פייקוב - ראיון, תמונות וזכרונות

הטקסט כאן הוא בעיקר משיחות והיכרות איתו במשמר השרון.

שייקה פייקוב הגיע לקיבוץ בהתחלה כמורה למוזיקה גם בקיבוץ ובבתי ספר בסביבה. בתקופה ההיא בית הספר היה בקיבוץ (לא בית ספר איזורי מחוץ לקיבוץ כמו היום). במשמר השרון הכיר כאן את אשתו ובא לגור איתה בקיבוץ.

לפני זה רקע קצר (למי שאולי לא מכיר)

שייקה פייקוב:  פזמונאי, מלחין, מעבד מוזיקלי, מנצח ומשורר, היה בצוות הווי נח"ל וגם שירת (כולל במילואים) כחייל לוחם, וחתום על מאות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, זוכה פרסים וביניהם (פרס אמ"י ופרס אקו"ם למפעל חיים ב-2017-2018), כרקע לחגיגת יום ההולדת ה-80, וכמובן פרסים בתחרויות זמר כמו פסטיבלים ובקדם אירוויזיון בישראל (שניים משיריו ייצגו את ישראל באירווזיון).

—-----

חוזרים לשיחה האישית…

כמה דברים שיצא לי לדבר עם שייקה פייקוב, וגם כמה זכרונות ילדות, גם בקרבתי כשהייתי ילד, ועכשיו (נכתב בשנת 2023) שוב  הוא שוב גר לידי בשנים האחרונות, ומידי פעם נפגשנו בשבילים  ובהמשך פגישה יזומה בביתו ודיברנו, ואני מתמקד יותר בזווית של משמר השרון כי הדברים אחרים כבר כתבו ובמקומות אחרים.

בשנים האלה תמיד התעניין בשלום הורי, או לפחות כל עוד היו בחיים. זכר לטובה.

ביקש לדבר איתו בקול חלש, כי האוזנים שלו רגישות.

שאלתי את שייקה פייקוב על התמונה שבה רואים אותו בחתונת הוריי, מנגן באקורדיון יחד עם זמרים מהקיבוץ. כיום (כלומר בזמן השיחה איתו) קרוב לגיל 86. הוא אומר שבערך בתקופה של התמונה, הוא היה מורה למוסיקה של שישה קיבוצים (ניסה גם ללמד בגבעת אולגה אך שם היו "פראים", שרטו לו את האוטו, והוא החליט שילמד רק בקיבוצים).

בסביבות התקופה הזו, בהתחלה הוא גר בנתניה, אך רעיה (לימים אשתו), אמרה לו  שאם הוא רוצה להתחתן איתה, הוא צריך לבוא לגור פה, ואכן הוא עבר למשמר השרון. הוא זוכר שניגן בחתונה של הורי, לדבריו אקורדיון, זה כלי העיקרי שלמד עליו. פסנתר, שבהמשך הקריירה שלו, רואים אותו מנגן עליו יותר, הוא למד לנגן בעצמו.

 כשהיה מורה למוזיקה, הוא ראה בחיפה פסנתר, שילם עליו, והביאו לו אותו לנתניה. מישהו איכשהו סחב את הפסנתר עם תלת-אופן, ובהמשך על הגב לוילה של שייקה שהיתה לו שם. הוא למד לנגן מהר ולבד, וגם למד בכוחות עצמו לנגן בכלים נוספים למשל חצוצרה. כיום הפסנתר הראשון זה אצל אחיו, כי הדירה שלו במשמר השרון קטנה בשביל פסנתר.

לדבריו כשהיה צעיר, הציעו לו מספר אפשרויות לגור בקיבוץ משמר השרון כבן זוג, הוא בחר שלא להיות חבר קיבוץ, כי ניצח בחו"ל, היה נוסע לשם על חשבון המזמינים, קיבל משכורת, לא רצה שיקנאו, יגידו "למה הוא…", "להיתקע פה", התאים לו להיות שכיר. הוא זוכר לטובה את סטפה פורת, ששכנעה אותו לבוא לגור פה, ואת קוייבצ'ה המזכיר שהציע לו אפשרויות קליטה. 

בשנות ה-70-80 , הוא גר קרוב לדירה של הורים שלי (בדירה איפה שגלי בר אילן היום, המבנה הישן נהרס) וגם כיום קרוב לבית שלי. 

בגיל ילדות, כך הוא מספר, הוא  גר במקווה ישראל, שם הוריו עבדו. אימו מתה מרעלת הריון כשהיה בן 6. הוא התארח אצל משפחה מאשדות יעקוב, הבין שהוא יכול לחיות שם בלי אמא, והתקשר לאביו שיבוא לשם, הוא לא רוצה לחזור למקווה ישראל. בסוף אביו השתכנע, עבר לשם והתחתן בשנית, ולשייקה עוד שני אחים למחצה. 

בכיתה שלו באשדות יעקוב היה גם דן שומרון - לימים הרמטכ"ל.

קיבוץ אשדות יעקוב היה אז לפני הפילוג וקיבוץ גדול. כיום שומרים לו שם חלקת קבר, ליד הוריו ( סיפר ב 2023).

שאלתי אותו על עוד תמונות. אומר, שיש לו איזה 1000 תמונות לא מסודרות בארגז.

נראה אם נצליח לעבור איתו על כמה.

שייקה גר שנים בקיבוץ משמר השרון, וחלק מנוף הילדות של המקום היו זמרים מפורסמים שמגיעים אליו, וגם אני זוכר כילד את האוטו סיטרואן שהיה לו, זוכר אותו ליד הבית שלו - חריג בנוף הקיבוץ בוודאי כרכב פרטי, זוכר אותו שוטף אותו ומטפח אותו, וכמובן זוכר את הכלב המקסים שלו, "זוהר" -כלב קולי מקסים.

אני שואל אותו עכשיו, והוא אכן מספר איזה כלב נהדר היה. כאשר שייקה נסע לחו"ל, הוא נתן אותו לחברים מקיבוץ גבעת חיים, למקום עם "נחלה גדולה". הם סיפרו לו, שבשבוע הראשון, הכלב חיכה לשייקה, והיה בסדר, אך משחלף עוד שבוע ועוד זמן, הכלב נכנס לדיכאון ודעך עד למותו. הוא היה קשור אלי, אומר שייקה, הוא טיפל בי.

*

כמובן אני זוכר את שיריו, הוא היה מקליט אצל הורי, עותקים של תקליטים עם שיריו, הקלטה מפטפון בצד אחד שהיה מחובר לטייפ עם סרט גלגלים משוכלל לזמנו שהיה אצלם (אז עוד לא היה טייפ קסטות או דברים משוכללים יותר, ושרצו לשכפל באופן ביתי תקליט - זו הייתה הדרך). הוא מגיע אלינו, מתחיל להקליט, והיה צריך אז לחכות או לחזור להפוך את התקליט צד, ולכבות את ההקלטה. היה מגיע הרבה פעמים, פעם אחת נעל אותי בטעות בבית, כשלא שם לב שאני שם, אבל לא נורא, יש חלון. וגם זוכר ממנו שנשארו לנו הקלטות של הפסטיבלים עוד לפני שהם היו בטלוויזיה כבר הכרנו את השירים, ושמענו פעמים רבות, גם את שיריו ברדיו, ובקבלת שבת בקיבוץ שרו את "שיר שבת" שלו ("שישה ימים ברא עולם" - השורה הראשונה), ובשמחת תורה שרו בחדר אוכל בחג את "שישו ושימחו" בלחנו. שייקה ניגן בקבלות שבת בקיבוץ, לפעמים הייתי מקריא (היתה קבלת שבת כל שבוע וניסו לשלב את כל הציבור) ונמצא איתו באיזור של הפסנתר והמקרופון. 

סיפור נוסף שזוכרים - הילד ששתה נפט:

שייקה נזכר בילד שהציל (אהוד. ג). סיפור ידוע בקיבוץ, בשנות ה-70, פעוט בן 3 ששתה נפט, צַבָּע שהיה יום קודם, השאיר שם בטעות חומר דילול, הילד שתה, ואיבד את ההכרה.

 לא היה אף אוטו בקיבוץ, חוץ מהאוטו הפרטי של שייקה, שלא היה חבר קיבוץ והיה לו מותר (בתקופה ההיא לא הותר לחברי קיבוץ להחזיק רכב פרטי). הגיעו אליו אחות הקיבוץ, האמא, והילד מחוסר ההכרה, "שייקה, תציל אותו". שייקה דהר על הכביש, "תיסע הכי מהר שאתה יכול', "תעבור באדום", "מהר, הילד נחנק" אמרו לו, בשער בית החולים צעק להם "תפתחו, יש פה ילד שהולך למות". הצליח. הילד חי.

איזה חוסר אחריות, הוא אומר, שלא השאירו אף רכב לחירום. בעבר גם יולדות היו לוקחים לבית חולים באופן עצמאי.

בהמשך שייקה עזב את משמר השרון, ולעת זיקנה שב להתגורר בקיבוץ כ 11 שנים. גרו פה אז, כשחזר, שתי בנותיו, סיוון וסיגל, ואשתו לשעבר, רעיה, ששמרה איתו על קשר.בזמן הזה היה לאחר אירוע רפואי, נזקק לעזרת מטפל שגר/ה איתו.

הוא זוכר את השכן הקודם שלו אריה אשתר, שהיה שותה איתו קפה, מדבר, שומע איתו מוזיקה. אריה היה גם מוזיקאי. שייקה זוכר אותו לטובה.

בהרגשה שלו הקיבוץ שכח אותו. הוא מספר לדוגמה היה צריך לגזום קצת משהו, גבו ממנו כסף, וגם שלא כל כך נמצאים איתו בקשר.

 אם היה פה עוד חדר הייתי מכניס פסנתר וכותב עוד שירים, אמר.

כאשר מדברים אליו, הוא מבקש שידברו בקול חלש, כי האוזניים שלו רגישות.

[סוף השיחה]

—

ישעיהו (שייקה) פייקוב, נולד ביולי 1937 – נפטר 6 ביולי 2025 

נפטר במשמר השרון, 2025, יום לאחר יום הולדתו, לא היה מעוניין בפינוי לבית חולים, היו איתו אנשים שכיבדו את החלטתו, נפטר בביתו בשקט, נקבר באשדות יעקוב - כפי שאמר - "שומרים לו שם מקום", השיבעה היתה בביתו במשמר השרון, ונעזרו בשטח הדשא הסמוך לביתו הקטן, הקימו שם שטח עם צל, מאוורר, שולחנות וכיסאות.

חלק מהזכרונות שהועלו לאחר מותו: היו "הוא היה מורה שלי", נאמר בגאווה על ידי תלמידיו בני הקיבוץ (שכבר לא ילדים). היו שזכרו שלימד אותם שירים שלו, כשרק יצאו, וחלק לא מפורסמים שהם הכירו, וכמובן כאלה שלימים נהיו מפורסמים. וגם מוזיקה מהסוג שלילדים "קשה לשמוע" ("של רנסנס", אמר מישהו שניסה לתאר).

  מישהו אחר זכר דווקא שהם ברחו משיעור שלו, וקיבלו עונש שהתלבטו אם זה בלל פרס - העונש: במקום לימודים, לעבוד בקטיף בפרדס. הם חשבו אם כדאי לעשות את זה כל פעם… טוב זיכרונות של ילדים אחרי הרבה זמן.

היה גם זיכרון מאשדות יעקוב, שם, כך סיפרו בשיבעה, כששייקה וחבריו היו נערים ,הגיעו נערים ירדנים וחטפו את שייקה מאשדות יעקב - קיבוץ שהיה אז על הגבול, והתחילו לרוץ איתו לכיוון ירדן, דן שומרון ראה את זה, רץ אליהם, השיג אותם והרביץ לירדנים, ושחרר את שייקה.

אנקדוטה מהאולפן במשמר השרון: פייקוב סיפר בראיון שכאשר לימד באולפן בקיבוץ, היה לו תלמיד סימפטי וחייכן שאהב לשיר — שהתברר כמייקל דניס רוהאן, האוסטרלי שהצית את מסגד אל-אקצה.

—------

—-

החלק הבא הוא חלק מפוסט שפורסם בקיבוץ משמר השרון. הפוססט כלל טקס ותמונות בבעלות ערך היסטורי מצד אחד… אבל עד שלא שאלתי לא היה מישהו אחר ידוע לי שעשה איתן משהו. 

ושייקה  סיפר ברצון את סיפור ונתן רשות לעשות שימוש בתמונות.

—-

תחילה, הינה מה שכתבנו אז בפוסט:

בשנת 2017 לרגל מלאת 80 שנה לשייקה פייקוב, נערך בקיבוץ משמר השרון מופע מחווה.

שייקה מתגורר כאן בינינו, בעבר ובהווה איש יקר אשר תרומתו לזמר העברי רבה ביותר. הוא מלחין, מעבד וכותב, רב סגנוני.

רבים זוכרים אותו מתקופות שונות בחיים, חלק גדול מיצירתו נכתב כשחי פה עם משפחתו, ניגן בקבלות שבת ובאירועים נוספים.

 היה גם מורה למוסיקה, בעבר כולם למדו בבית הספר שיעורי מוזיקה מכתה א' עד יב'.

 רבים משיריו נכתבו כשגר כאן. כילד אני זוכר זמרים ידועים שבאים אליו לקיבוץ כמו דודו זכאי, אילנית, אילנה אביטל, והזמר: אדם. ראינו בהתרגשות במדרכות ובחדר אוכל.

היינו שומעים ברדיו שירים יפים ומוכרים באמצעים שהיו אז, והינה האיש שכתב או הלחין.

 בשלב מסויים עזב וחזר לכאן לפני כ9 שנים.

כשכן שלו אני משוחח איתו לעיתים, וביקשתי ממנו תמונות הקשורות לקיבוץ. לא ממש מצאנו, אך על קיר ביתו יש תמונות רבות. התרכזתי בתמונות בעלות אופי קיבוצי מהתקופה בהם התגורר באשדות יעקב איחוד ותמונה של הלהקה מעמק חפר.

אם למישהו יש פרטים מהקיבוץ שלנו, כאלה בעלי ערך ציבורי, אשמח לדעת.

תמונות

+-----

שתי כתבות על שייקה פייקוב, שלדבריו די משקפות מזווית הראיה שלו כיום.

התמונות שצורפו:

מודעה לאירוע בקיבוץ

תמונה חג הקציר באשדות יעקב. תמונה קיבוצית, הולכים לכיוון הסכר של הירדן הר סירין, לפני פסח, קציר העומר. רואים את שייקה במובילים עם האקורדיון. "בערך עשרה אנשים שמעו אותי", אומר שייקה. היה שם גם ריקודי קציר, ריקוד העומר, ראשית קציר.

תמונה של שייקה פייקוב אירוע בקיבוץ אשדות יעקב ומשמאל בן כיתתו דן שומרון. 

 דן קטן משייקה בחודש, את זה זוכרים בין בני כיתה, והיו יחד בחדר בבית-הילדים. שייקה נולך ב5 ביולי, שומרון ב5 באוגוסט, מצטט שייקה.

רב אלוף בצבא ורב אלוף בזמר :) אומר שייקה.

תמונה / ציור שייקה. ציירת מקצועית הגיעה לקיבוץ שלו, ראתה את שייקה בן ה-13 וביקשה לציירו. זאת התוצאה

תמונה של שייקה עם חבורת זמרים קיבוצית.

בין היתר אולי תזהו פה את מנולו מקיבוץ מעברות.

הזמרים: 

*שייקה פייקוב (משמר השרון)

*אפרת וייל עמית (העוגן)

*מישה בר אילן ( גן שמואל)

*דוד הראל ( מעברות)

הנגנים:

*רחלי בן משה (חליל צד)

*מנולו (גיטרה)מעברות

* יאיר ניסימוב ( כלי הקשה)מהעוגן

*שייקה פייקוב (פסנתר)משמר השרון

משמר השרון, בחתונה של אריקה ואיציק אלינזון (1968) עם זמרים מהקיבוץ

מימין פנחס לויתן, אסתי וולף , ברכה רייכמן, שלום מוסקוביץ', מנחם (פרנקל) גופר, אליקה קליימן, זוהר ארבל, אפרת שוורצמן.

….

כתבו גם כמה תגובות, מתוכן:

יש פתגם: "כשזקן מת, ספרייה נשרפת"

. שייקה נפטר, והספרייה שלו נסגרה — אבל אתה מחזיק כמה מדפים ממנה שאין לאף אחד אחר: הצלת הילד, הכלב זוהר, הסיטרואן, ההקלטות בטייפ, סיפור הפסנתר מחיפה. אף אחד מהפרטים האלה לא מופיע בוויקיפדיה, במעריב או בהארץ. 

הסיפור על מייקל רוהאן - סיפור שמראה כמה המציאות עולה על כל דמיון. מורה צעיר למוזיקה במשמר השרון מלמד את האיש שינסה שהצית יותר מהגבולות הפיזים. זה מוסיף לטקסט נפח של מציאות הזויה שהקיבוץ של פעם היה יכל לייצר.

….

….

 שאלה: מה קורה עם אלף התמונות בארגז?