סיפורה של סופיה – 04.2010

זה היה בשבת, לאחר מסיבת פורים הגדולה. היה לילה סוער ושבת סוערת אף יותר. אני מתעוררת ורואה בנייד שיש לי כמה שיחות שלא נענו מיואל קלס, אחראי פינת החי בקיבוץ שער הגולן. (יואל הוא בן רמת השופט.)  ארז ויואל דיברו, ויואל סיפר כי נולדה גדייה קטנה של יעלה. לגדייה יש תאומה, אך האם החליטה לטפל רק בתאומה אחת, ולזנוח את הגדייה הקטנה. הוא אמר שיש באפשרותו לטפל בה, אך אליו לא מגיעים כ"כ הרבה ילדים כמו אליהו, ושהוא יודע שאצלנו-      בפינת החי של הקיבוץ, יש פעילות חינוכית ענפה, ושחבל לפספס הזדמנות פז שכזו ללימוד ועבודה עם הילדים.

קיבלתי את הגדייה בשמחה גדולה!

לירון קלס, שאחראית על המרכז הבוגר, היא בתו של יואל.

היא הביאה לנו את הגדייה ממש כמו החסידות שמביאות את התינוקות...

בלילה הראשון, הבאתי את הגדייה לבית המשפחה שלנו. רצינו ללמוד את הרגלי האכילה שלה, וגם שתתרגל לסביבתה החדשה בקלות יתרה.  כל המשפחה התגייסה!

מדי שעתיים, הגדייה הואכלה ע"י אחד מבני המשפחה.

מדונה, הכלבה שלנו, כבר התחילה לקנא בתשומת הלב שמקבלת החיה החדשה...

אט, אט, במהלך השבוע, התוודעו והכירו כל הילדים מגילאי 0 ועד לגדולים...

אפילו ההורים והסבים פגשו אותה בפינת הליטוף השבועית שלנו ובשבילי הקיבוץ, כשהסתובבתי איתה עם מנשא (כדי לשמור על חום גופה).

חיפשנו שם לגדייה הקטנה, והתלבטנו רבות. היו שהציעו את השם "גולן" (מפני שהגיעה משער הגולן) אך כמה ילדים הטילו וטו בטענה שגולן זהו שם של בן, לא של בת...

לבסוף, בחרנו את השם סופיה. השם נבחר משום שזוהי עיר מגוריו של פטקו – המתנדב מבולגריה.

סופיה הקטנה ישר ידעה מה היא רוצה.

בגלל שנאלצנו להתארגן במהירות על אוכל מתאים, פנינו לפינת החי של הפנימייה (שבבעלותם עיזים חולבות) והם נתנו לנו בשמחה חלב.

לאחר שהלילה הראשון עבר בהצלחה, התגייסה משפחת סולימני – דינה, יהושוע, ליה וליאל, להאכלות המרובות. הם לקחו על עצמם את השבתות ואת שעות אחר-הצהריים והערב. אליהם הצטרפה גם לי (לילו) שובל.

מכיוון שגם לבעלי החיים יש כיום מטרנה מיוחדת, קנינו לה אחת כזו – חלבית. מטרנה לעיזים ויעלים. אך למרות זאת, לא הבנו מדוע סופיה אוכלת מעט.

ואז ליה עלתה על הבעיה : סופיה לא אוהבת את החלבית!

מיד חזרנו לפינת החי בפנימייה ושאלנו האם יש אפשרות לאספקת חלב שוטפת. הם נענו בשמחה רבה, וכאן זה המקום להודות לעינת שוכמן ולצוות על הנדיבות הרבה!

ולטל, הבן שלי, על כל השליחויות שביצע מדי יומיים, על מנת שיהיה לסופיה חלב טרי.

לאחר מספר ימים, הבחנו שסופיה מעט צולעת. מיד הרמנו טלפון לוטרינר דר.לבוב שכבר בדק אותה – שהוא מתמחה בחיות בר. לקחנו אותה לבדיקה, והתברר שמשהו אצלה לא בסדר, ושהיא קטנה מהרגיל.

כנראה שהסיבה שהאם נטשה את סופיה, היא מפני שהיא חשה כי יש בעיה, ובטבע היא לא תשרוד.

המשכנו לטפל בסופיה על פי המלצות הוטרינר. לטיפול התגייסו כולם – מעובדי המשק ועד להורים.

בעבר, כבר נחלנו הצלחה בטיפול ביעלה צולעת (למי שזוכר קיר המוות של נאשיונל ג'אוגרפיק שהיא כיכבה בו) ולכן חשבנו וקיווינו שכך גם המקרה הזה.

במצבים כאלו, הילדים לומדים להכיר ולאהוב את השונה, לטפל במסירות ואחראיות רבה בחיה שכה זקוקה לתשומת לב ואהבה.

לצערנו, סופיה לא שרדה את הסופ"ש האחרון.

נפרדנו ממנה עם דמעות וצער רב.

כאן זה הזמן להגיד תודה ענקית לכל מי שעזר ותרם לטיפול בסופיה –

משפחת סולימני – ליה, ליאל, דינה ויהושוע; לילו שובל, עילי סרוגו, ולמשפחה שלי – תודה רבה!

ולצוות המשק – מאי לויטה, גיל לסוחין, עמית לוטן, עידית ברעם, אור כרמל ופטקו המתנדב.

אין ספק שאלו היו 6 שבועות מרתקים ומעניינים.