הילדים בתמונה: (משמאל לימין) עילי ארליך, יובל ברוג, (עומד) אורן (מכפר מונש), עמית שירן, אלינור ג'ירפי, אלון כהן, לידור אלגוב.
ילדים קטנים באופן טבעי נמשכים לחיות ולטבע. הרבה פעמים ריחות ומראות שלא אהובים על מבוגרים עם חינוך לסטריליות מעוררים אצל הילדים ענין וסקרנות.
אצל אנשי הצוות שעובדים איתם הרבה פעמים זה לא כך. את התמונה הזו
צילמה אחת המטפלות והיא משקפת את הבדלי הגישות: הילדים צופים בריתוק בפעילות של
בעלי חיים.
בזווית הראיה שבחרה המטפלת-צלמת אין זכר לחיה כלשהי.
במרחק מהילדים מאחור עומדת מטפלת נוספת בידיים משולבות - לא עם הילדים ולא עם
החיות. "הכריחו אותה לבוא"
יש למטפלות האלה מה ללמוד מהילדים.
שתים מאותם ילדים (עמית ואלון), בבית ילדים, עם טוואי משי (בטעות קוראים להם תולעי משי; לתולעים אין רגליים, אם כבר אז זה זחל)
ושוב - מצאו ההבדלים במקומות.
טוואי משי קל לגדל בבית. מספיק קופסא קטנה עם חורים, ואם יש עלי תות
יש את כל המזון הנדרש. עבודת הטיפול מעטה, ואפשר לראות את כל שלבי הגלגול:
ביצה-זחל-גולם-פרפר-ביצה...
(צילם קורל פאר)
שורקן (קַבִיַה)
ארנבון (זה השם הנכון, ולא שפן או ארנבת)