חלזונות אפריקאים וחמור
ברל'ה צא החוצה.
[איתי]
[מצולמים ומזוהים הדס רַדְנוּר (הגננת), רועי אלוש,
רן בן-אברהם, מיכל ?]
ועכשיו כולם ביחד
החלזונות שבידי הילדים והגננת הם "חלזונות אפריקאים". מדובר בחלזונות גדולים במיוחד. אין כאלו בטבע בארץ. בתמונה הם עדין לא בשיא גודלם.
כשהם (הילדים) קטנים -באופן טבעי הדבר מענין ומסקרן. אחר כך, (אם המבוגרים מצליחים) הם יכולים להתקלקל וחבל. תראו כמה אפשר להנות.
[עמיחי אלינסון, רועי קורמצ'רו, הדס רדנור]
החמור לעומת זאת בהתחלה מפחיד ילדים. הוא גדול וחזק.
[מצולמים ומזוהים עומר דן, יובל ברוג, נוי שטיינברג, רן בן-אברהם, הדס רדנור
(גננת)
בהמשך כשרואים כשזה בסדר, כולם רוצים לרכב בהתלהבות יתרה.
החמור לא בטוח מתלהב מזה.
במשפחות כפריות-מסורתיות החמור יותר מעורב עם המשפחה. בתמונה מלמדים את כותב שורות אלה רתימה נכונה לעגלה.
בענין רתימה נכונה שימו לב משקל העגלה נופל על החמור - על הגב (בחלק שעליו הנער עובד). החלק הקדמי בעזרתו החמור מושך את העגלה קדימה. החלק האחורי נועד לירידות חזקות - לעצור את העגלה. האבא לא עובד. בשביל זה יש לו ילדים.
(עמיחי אלינסון, עקיבא שירן)
ואצלנו בקיבוץ - בפורים הוכנס החמור למסיבת פורים בחדר האוכל. התמונות בתוך חדר האוכל לא יצאו טוב. נשארה רק התמונה מלפני הכניסה (צילמה שירי יקיר).
, ואחרי השיר "משיח משיח" - היה השיר הבא:
(לפי המנגינה של "אני פורים")
אני חמור של משיח
שמח ומבדח
אבל רק בפורים - איכשהו נותנים לי להתארח.
יש לי עלויות
אולי גם מחלות
חושבים שאני ליכלוך
ושאני מסריח
ובגלל זה כאן המשיח לא יתארח
לללללל הפצ'י.
להכניס חמור למסיבה בחדר האוכל זה לא אסתטי ולא כלכלי, אבל זה נקודה
למחשבה, שאולי בשביל "ימי-משיח" (במובן החילוני) צריך להפסיק לחשוב רק על כסף,
סבון, בצע וצבע,
אלא גם על הרבה ספונטניות וטבע.