עקרונות וטיפים להפעלת ילדים בגיל הרך בפינות החי ועימן
www.pinat-hay.com

הגיל הרך בפינת חי

גיל הרך - גיל שבו לומדים הרבה דרך החוויה על כל גווניה וחושיה, ופחות מהרצאות; גיל שבו מתבססים דפוסי אישיות. כמובן, חשוב איפה זה קורה. בגן-חיות טיפוסי ובטלוויזיה גם רואים חיות, אך שם אין עקרון של המשכיות, מגע, האכלה, טיפול. כאשר רואים בפינת חי מקום לפעילות חינוכית ברצף גילים, הניסיון מלמד שילדים שעבדו איתם נכון בגיל צעיר, הם רוב אלה שממשיכים לבוא מרצונם גם בגיל בוגר יותר, וכמובן יש יותר הרגלים, פחות חששות, והרמה שונה. פינת חי היא מרחב גדול יותר, אקלים כולו אחר, המון גירויים, אפשרויות לקבל המון.

בהרבה קיבוצים רוב הילדים בגיל הבית-ספר עברו ללמוד בבתי ספר אזוריים, יום הלימודים התארך כמו גם הדרישות הלימודיות שגברו. כך חלק גדול מהפעילות החינוכית בגיל הבוגר יותר עברו מהקיבוץ. בו בזמן גני ילדים בקיבוצים פורחים ולרוב שעריהם נפתחים גם לילדים מחוץ לקיבוץ, כלומר, הם נהיים אבן שואבת גם לילדים מהאיזור. כך במשקי-ילדים רבים בקיבוצים ילדי גיל הגן הם, קהל יעד עיקרי.

ילדים שבאים לפינת חי, ופינת חי שבאה לילדים לגן

שתי אפשרויות נפוצות בעבודה עם ילדי הגיל הרך: האחת כאשר הילדים באים לבקר בפינת חי, והשניה - פינת חי אשר באה אליהם. הכוונה במקרה השני, בעיקר למגמה, אשר בה לוקחים חיות לפעילות לגנים באיזור, דבר שנהיה אופנתי ונפוץ כיום. לעיתים על ידי חברות שתמחו רק בזה, ומחזיקים אצלם חיות בפינת חי קטנה, שלא מיועדת כלל לביקורים, אלא לאחזקת חיות לצורך פעילות בגנים.

היתרון של האפשרות הראשונה הוא במגוון הגדול שנמצא, חיות בסביבה יותר טבעית בהרכב קבוצתי יותר מתאים וטבעי (כמו להקה, עדר), גודל המקום רב יותר שאפשר להסתובב בו, כלובים שבנויים לתצוגה, לעיתים אפשר להיכנס, מבנים לעתים בהתאם לחקלאות: דיר, אורווה, לול, שובך. רואים גם מחזור חיים באופן חי, כמו בקיעה, לידה, גדילה ומוות. במקום כזה המדריך יכול להיות פחות דומיננטי ויותר ספונטני בעת העברת הפעילויות, כי יש הרבה גירויים, וקל יותר לעבור מדבר לדבר. תמיד יש התחדשויות. כמו כן זה יכול להשתלב ברצף העבודה הרגיל, ללא נסיעות, וזמני המתנה מבוזבזים בין קבוצה לקבוצה.

לעומת גישה זו, האפשרות השניה, הגעה עם חיה לגן בישוב אחר, היא תחליף ממוסד, רוטיני, זול, נוח, חסר ריח, נוטל את הזכות לטפל בבעל החיים טיפול כלשהו, חוסך את הקניה. החיות אמורות להיות מורגלות ומתאימות במיוחד לליטוף ולמחמד ומהסוג הזה בלבד (בטבע זה לא כך), והן כאלו שהסתגלו למעט תנועה, כדי שלא יעשו בלגן בגן, וגם כי לצערנו אותם חברות שעוסקות בכך מחזיקים אותם דרך קבע בכלובים קטנים מאוד, שאיתם הם עוברים מדי שבוע בין גן לגן ובין מדריך למדריך. המדריך בסוף הפעילות משאיר אותם בביתו על פי רוב, כדי לחסוך לו את הנסיעה חזרה לאותה חברה.

בחיות שמוחזקות כך, יש יתרון מה בנוחות בעיקר לצוות הבוגר. הילדים בטח היו נהנים, אילו החיה היתה מגודלת ומטופלת בגן.

הרבה פעמים נהוג להביא חיה אחת לגן בכל פעם. גם אם היא מתאימה לליטוף, המגע של הילדים איתה מאוד מוגבל. היא צריכה לעבור אצל הרבה ילדים בזמן , לעיתים במספר גנים ליום. לא הגיוני לצפות בגן של 30 ילדים, כי כל חיה תהיה עם ילד דקה, והשאר ישבו 30 דקות וימתינו. אז זה תמיד לשניות בודדות וזהו. בנוסף יש זמן מוגבל, אשר בו צריך להעביר עוד תכנים.

בצורה כזו חסר הרקע לחייה כמו שלבי גדילתה, צורת חיים חברתית, סביבה טבעית. במידת מה אפשר להשלים עם תמונות וסיפורים. אבל האגדות שמספרים לילדים, הרבה פעמים מסלפות את האמת על החיה. יש בהן יותר מוסר השכל אינטלקטואלי, הרבה מדי האנשה, ופחות טבע טהור, יפה ואמיתי.

הרבה הסברים לגיל הרך לא כדאי ובמיוחד ככל שהגיל צעיר. חסרון נוסף הוא שלא כל חיה ניתן להביא לגן: גודל, בעיות בטיחות, הובלה והכנסה למקום קטן (פיל בחנות חרסינה). כך לא יובא הדורבן, התייש, האיל, הפוני, החמור, הכבש ועדנה העגלה - חיות בסיסיות בפינת חי. מקסימום יובאו וולדות שלהן, אך גם זה בדרך כלל לא נעשה. הרבה פעמים המדריכים שעוברים בגני ילדים מובילים את החיות עם רכבם הפרטי, הקטן, ומערכי הפעילות מותאמים לחיות קטנות במקום קטן. כמובן, אפשר גם אחרת, כמו לעבוד בקבוצות קטנות יותר, יותר מדריכים - אבל זה יוצא יותר יקר. נדיר אם בכלל שיהיה גן שהצוות הבוגר שלו יאשר את זה.

במקרים שעובד פינת החי עוסק בהדרכה, הוא נחשב ממומחה, בעוד שהגננות ועוזרותיהן על פי רוב פסיביות, מקסימום דואגות למעט השגחה. כאשר מדובר בגן שאליו הובאה חיה, גן שצוותו לא רגיל בפעילות עם חיות, אז הילדים שם לא יכולים להתרוצץ, אלא רק לשבת במקום במעגל. הדבר דורש מהמדריך להיות אקטיבי מאוד, דינאמי, מפעיל, מלהיב, לא אחת לדאוג גם למשמעת, שהיא יותר קשה בשטח קטן, שרוב הפעילות בישיבה, לעומת פעילות בפינת חי שבה הילדים יכולים להתרוצץ. לא אחת הוא מוצא את עצמו מתעסק בענינים שלי ילדים קטנים בסגנון של "אני צריך פיפי".

בהרבה מקרים הצוות הבוגר של הגן רואה בפעילות כזו הזדמנות טובה לעצמו לעשות הפסקה מהילדים, כי מישהו אחר ששילמו לו דואג להם. או שבמקרה יותר טוב, אחת המטפלות / עוזרות נשארת כצופה עם הילדים ב"הצגה" שבה מישהו אחר עושה את הפעילות לילדים והיא רק מלווה ללא אחריות על מה שמועבר. כאשר מדובר על יציאה עם חיות לגן ילדים, מרכז פינת חי שלא יודע להפעיל גני ילדים גם עם שירים, הצגות, משחקים - לא יצליח להחזיק מעמד איתם 45 דקות בישיבה.

טיפים להפעלות:

* הדרגה. גיל רך זה גם רך ברגשות. ילד, אשר לא מכיר חיה, או שפוחד ממנה, הרבה פעמים לא ירצה להשתתף בפעילות. במיוחד, כאשר יש מגע וקרבה לחיות. מתי שלא רגילים, להתחיל עם חיות יותר מתאימות. גן שלא רגיל להגיע לפינת חי, אז בפעם הראשונה רכז פינת החי יגיע לגן לפעילות עם חיה, בסביבה ואווירה שהילד מכיר.

* בגיל הרך, ככל שהגיל יורד, המוטוריקה העדינה ביד לא מספיק מפותחת, והטונוס שרירים הרבה פעמים יכול להיות חזק מדי. אם נותנים להם להחזיק חיה עדינה כאפרוח - הרבה פעמים מבלי משים, תהיה מחיצה למוות. חיות כעכבר או אוגר בלית ברירה עשוית גם לנשוך. פתרון רצוי - לאפשר להם לגעת בחיה רק בעדינות. למי שלא רגיל בכלל, לעשות כן כאשר החיה אצל המדריך והילד נוגע רק באצבע. אם קצת יותר רגילים, אפשר לשים עליהם קצת חיה מורגלת כאיגואנה כשהם יושבים, או לשים לידם כשהם יושבים על הרצפה בהמשך ובגיל מתאים אפשר ללמד יותר, למשל לשים בחולצה. ובגיל מתאים הם כבר יכולים להחזיק ולשחק בצורה בוגרת. בעיקר בהתחלה לשים לב להימנע מטעיות כואבות.

* לא רק הילדים צריכים להתרגל, אלא גם החיות צריכות להיות מורגלות, מוחתמות, ומתאימות לפעילות ספציפית.

* בפעילות בפינת חי הרבה פעמים לגננות אמביציה ללכת הלאה, להספיק לראות הכל. אם רואים שהילדים עדין מגלים ענין - לא למהר. במיוחד כאשר מדובר בילדי המקום, אשר תמיד יכולים לחזור. יש זמן. אפשר שחלק שמתענין ישאר במקום אחד עם השגחת מבוגר, והשאר ימשיכו הלאה. להגיד גם לגננות: "תסתכלו על הילדים, נראה לכם שהם מיצו כבר את הענין ?". הרבה פעמים הילדים לא מיצו והמטפלות כן.

* עם קבוצה שרגילה כבר למקום - אפשר להתחיל כל מפגש בהסתובבות חופשית, כך הם גם מוציאים מרץ וממלאים סקרנות טבעית. אחרי זה טוב יותר לרכז אותם לפעילות מאורגנת ומרוכזת.

* מה אפשר לעשות כדי שהילדים יספיקו להיות עם חיה יותר מכמה שניות ? - קבוצות - המדריך עם קבוצה אחת, והגננת עם אחרת, אחרי זה מתחלפים. כמובן צריך לגננת לתת פעילות שהיא תוכל לעמוד בה אחרי הסבר קצר.

* ילדים מאוד אוהבים להאכיל וללטף, וזו פעילות ברוכה. זו נתינה.

פעילות ברוכה - אבל שידעו גם לעזוב את החיות בשקט מדי פעם.

* מפעיל חיות יחיד בגן, כאמור חייב להיות דימני, אך עם זאת לא להתבייש לבקש עזרה לפחות בהשגחה של לפחות אחת מהצוות הקבוע בגן. גם בקבוצה, אשר באה לפינת חי עם הילדים, להזכיר לגננות ולמטפלות שגם כאן צריך לעבוד.

* חשוב לשמור על קשר טוב עם הצוות בגן.

* להכיר את השמות של הילדים וצוות הגן.

* כאשר מדובר במפגשים קבועים (אחת לשבוע) בתוך גן צעיר, שבו המדריך מגיע רק אחת לשבוע- לעשות רוטינה קבועה - אחרת הילדים מבולבלים ויותר מפריעים. כמובן עוזרים יום ושעה קבועים. רעיונות נוספים לדברים קבועים: החיה בכל שבוע חדש היא תמיד הפתעה - מגיעה בכלוב מכוסה בד. כך הילדים לא רצים ומתנפלים לראות מה זה, אלא יודעים שצריכים להתישב בשקט כדי לראות.
מושיבים את הילדים במעגל, פותחים בשיר לבוקר טוב, שיר הכנה לראית החיה (שירים קבועים כל פעם), ודמות בובה קבועה שמספרת מה הולכים לראות, אז מסירים את הכיסוי. שאלות בסיסיות לגן: כמה רגליים, לגבי איברים בסיסיים לשאול ולענות ביחד, מה זה האיבר הזה ולמה משמש (מקור, נוצות זנב, עיניים) מה מהאיברים הללו אין / יש לנו ?, להגיד לילדים לחזור איתנו על מילים קשות וחדשות להם (איגואנה, מקרוסקופ, חמוס...) נותנים לכל אחד לגעת, מדגימים פעילות טיפוסית של החיה (רחצה בגיגית קטנה, טיפוס על ענף שמביאים איתנו, זחילה, רחרוח וכו') , והסברים בסיסיים, מקום פתוח לדברים חדשים (סיפור, הצגת בובות על החיה וכו'). לקראת הסוף כאשר הילדים התרגלו יותר לחיה - אפשר אם זו חיה מתאימה להציע לשים אותה עליהם לזמן קצר. ובסוף שיר קבוע לפרידה מהחיות (שלום חברים... שלום, שלום...). להשאיר דפי צביעה לבית, גם להיזכרות והפנמה. אפשר לתלות על לוח המודעות של הגן תמונה של החיה עם הסבר עליה שמתאים להורים. אפשר לציין פעילויות נוספות שאנו עושים עם מספר טלפון. צ'ופר קטן בסוף לכל ילד, כמו חותמת על היד של החיה אשר היתה היום בגן.

* פעילות לא חייבת להיות רק עם חיות. יש הרבה גירויים בפינת חי: ערמת חציר, טרקטור, גינה, שלולית, נסורת, שטח גדול במיוחד לפעילות ועוד ועוד.

* ככל שהגיל נמוך יותר - פחות דיבור יותר הפעלת הילדים עם כל חושיהם וכישוריהם.

* ילדים מבינים תמיד. מסביבות גיל שלוש מתחילים יותר להגיב לדברים. אם העיקרון בפעילות שהילד יעשה - אז לא להתחיל לפני גיל שלוש.

* קבוצה בגיל הרך, אשר מגיעה לראשונה לפינת חי - טבעי שיפחדו, ויצמדו לצוות-הגן המוכר להם בהתחלה. אחר כך מקבלים יותר ביטחון ומתרחקים מהצוות אפילו כשלא מרשים.

* לא לצפות שילדים קטנים שישבו הרבה זמן בשקט, וישמעו הסברים ארוכים. זה לא הולך.

* בפעילות בתוך גן, אם לאחר שגומרים פעילות, אשר מצריכה הסתכלות על החיה ועוברים לדבר אחר כמו סיפור, הצגת בובות, יתכן שנוכחות החיה תפריע לריכוז של הילדים ולפעילות. כדאי במקרה כזה לכסות אותה. אם הגענו איתה מכוסה (כי היא היתה הפתעה) יהיה יותר קל לילדים להבין את זה.

* הרבה פעמים הגננות / מטפלות / עוזרות בגן נרתעות מהחיות יותר מהילדים. להגיד להם שלא יעבירו את הפחדים שלהן לילדים. אפשר גם להגיד להן בהומור: "חכו, כשהנחש יגיע...".

* בגן ילדים, חסר קשר ממשי לטבע, ואפשר שיהיו נוסף על חיות חדשות שמגיעות כל פעם לגן, גם זוג של חיות שבהם רואים את השלבים, מגור, עד גדילה, הריון וגידול צאצאים. או עם טוואי המשי, שאצלו רואים את שלבי הגילגול: ביצה-זחל-גולם-פרפר-ביצה.

* לעתים כאשר העומס על מפעיל פינת החי רב, הוא עשוי לבוא בדרישה לצוות הגנים שהם יעשו את הפעילות. קל לדרוש מאחרים, ולהגיד להם מה לעשות. בפועל לא ידועה ולו פינת החי אחת שבה מרכז פינת החי הוא רק איש ההחזקה של המקום, וכל קבוצת ילדים פועלת באופן עצמאי בפינת החי בהדרכת מטפלת או גננת. בכל אופן לא ידוע מקרה מוצלח כזה במערכת חינוך שלמה, מקסימום עם גננת כלשהי שמשוגעת לדבר.
צריך מישהו בעל כישורים בתחום שיתרכז באופן יזום בהפעלת ילדים, בזמן קבוע במערכת השעות של הגן. כיום אנשים יותר ויותר רחוקים מהטבע, ולצערנו זה כולל גם את רוב אנשי הצוות החינוכי, שמכירים אמנם בחשיבות הדבר, אך מודים בפה מלא: "זה לא בשבילי". טיפ שנכון גם לגיל בית-ספר.

* כל מי שבקי בהפעלת ילדי גנים יודע ששילוב תנועה, משחק, שירים, סיפורים חשוב מאוד. וגם אין לו ספק, כי אפשר לעשות זאת יחד עם חיות, וכל מה שיש בפינת חי. באחד הכנסים של רכזי פינות חי הדגים לנו זאת גיורא אלמוג (דרכי התקשרות איתו מופיעים בדף ההמלצות). כולם היו מוקסמים מדבריו, מהסיפורים, השירים ומאופן ביצועם, אך מצאו את עצמם, שהם בורים בתחום: לא מכירים שירים, לא מכירים תנועות שעושים איתם וכו'.
הבעיה הרבה פעמים אצל רכזי פינות חי היא שאין להם ידע בזה, זאת משום שהרבה פעמים הם באים מרקע חקלאי, רקע של הוראה, או אהבה אישית לטבע ולחיות, או אפילו סתם מישהו שהיה פנוי באותו זמן, ולאו דווקא מרקע של עשיית פעילות חינוכית עם ילדי הגן. גם כאשר הם הולכים לקורסים - המרצים באים בדרך כלל מרקע של זאולוגיה, הוראה, פסיכולוגיה, אילוף, ווטרינריה והתמחות בגידולי חיות שונות, אך לא הפעלות בגנים. התחום של לימוד פעילות ספציפית לילדי הגן מוזנחת. אז דרך אחת היא להיות בקשר עם הגננות, אשר מכירות יותר טוב את התחום השירים, סיפורים ותנועה. לא בכדי פיתוח התוכניות לילדי הגן ברוב החברות שעושות פעילויות בגנים בעיר, נעשה על ידי גננות דווקא, ואם כבר גננת מחליטה להתחיל לעבוד בפינת חי - זה בדרך כלל שילוב מוצלח מאוד. גננות גם תמיד לומדות את תחום העברת נושא טבע לגיל הרך במהלך תוכנית הלימודים הרגילה שלהן.

* גיל רך - רגשות גם רכים. מתי עוד מתרגשים ממש משיר כמו: "חיפושית לי קטנטנה, הו כמה היא מסכנה, היא כל כך רוצה לברוח, אבל אין לה, אין לה כוח"... והם ממש מתרגשים מזה. לעומת זאת, זה הגיל שבו הכי הרבה, בלי בעיות, דורכים על נמלים בלי שום רגשי אשם ובכוונה (מרגישים עליונים עליהן), ואולי פה ושם מי מהם יתלוש לחרק זה או אחר כנף, רגל. הרבה פעמים אימהות של ילדים נבהלות עד מוות מגו'ק ועכביש, ודווקא הילד הוא הגיבור שרודף אחריהם. בסיפורים של פעם - הילדים פחדו ממפלצות. בהרבה סיפורים של היום - המפלצות פוחדות מהילדים. לתת את הדעת על זה.

* "לתת כוח ליד הקטנה" - לילדים ידים קטנות משל המבוגרים ויכולים להגיע למקומות שאנו לא. לתת להם את ההרגשה של הכוח שבדבר.

* דברים שעשינו וראינו בפינת חי - אפשר להמשיך לעבוד על הנושא בגן, ולהיפך - נושאים שהתחילו בגן להמשיך בפינת חי, למשל בנושאים כמו משפחה, כסות, עונות, מזון.

* גם כאשר הקטנים לא מבינים כל דבר מההסבר שנתנו, מהחיה, מההפעלה - כל אחד לוקח מאלו משהו, אם זה נעשה טוב. כשלא, הילדים כבר יודעים להגיב איפה שאנו לא בסדר: פתאום יעלמו, יפריעו.

* אצל ילדים, אשר מבקרים תדיר בפינת חי, מתישהו חיה שהכירו, תמות. גם אם נעלים אותה מהר, הם ידעו לשאול עליה. לא צריך לשקר- להתייחס למוות כחלק של טבעי של מעגל החיים.

קרנבל החיות שנעשה בגנים עם הרבה השקעה, ללא חיות אמיתיות.

יש מה להוסיף או להגיב - כתבו ל: pinat_hay@hotmail.com

הצעות לפעילויות רבות עם חיות - לכל הגילים.

חזרה לדף הראשי

"שתיים זה תמיד יחד"

"ערוץ 2 - לא זזים מהבית"; "ערוץ הילדים - המקום האמיתי". מכירים את הסיסמאות ?. זו שטיפת מוח שלילית, כי כדאי מדי פעם לצאת מהבית. והמקום האמיתי הוא לא ערוץ הילדים.

שניצל עוף או שניצל סויה ? מי מזיק יותר לסביבה ?   בהרבה מקרים דווקא השניצל סויה !   וגם חלב סויה מזיק יותר לסביבה מחלב פרה   מחקר חדש: הדיילי מייל נתן לו את הכותרת: "איך צמחונות גורמת יותר נזק לסביבה מאכילת בשר", והטיימס: "טופו יכול להזיק לסביבה יותר מאשר בשר, כך מצא מחקר של WWF"