תכנון הקמה עקרונות ופיתוח של גני-חיות ופינות חי
כתב: עמיחי אלינסון
המאמר מפורסם באתר: "פינת חי בקיבוץ ובכלל" - www.pinat-hay.com

Email: pinat_hay@hotmail.com

בדברנו על "גן החיות" הכוונה למקום גדול מאוד, עם מגוון חיות גדול, שחלק גדול מאוד ממנו לא חיות מחמד, או חיות שנהוג לגדל בחקלאות או לגדל באופן ביתי, כמו: ג'ירפות, אריות ופילים.

פינת חי - הכוונה למקום קטן וצנוע יותר, שמתאים לישוב קטן או לבית-ספר. רוב החיות בו הם חיות שנהוג גם לגדל בבתים למחמד ובחקלאות כמו: תוכים, עיזים, ארנבונים, אוגרים; סוס, חמור ושאר סוגים של חיות ששם נמצאים במחיצת האדם אלפי שנים.

בגן חיות מודרני הגישה לספק לבעלי החיים סביבה טבעית, מרחב, גירויים ותעסוקה.

"קיומו של גן חיות מוצדק רק אם הוא משמש לארבע דברים: חינוך, נופש, מחקר וריבוי מינים נכחדים" (חיים אבדס).

א. העקרונות הבסיסיים בכל תכנון גן חיות או פינת חי

הרבה פעמים התחילו להקים פינת חי, באופן ספונטני: יכול להיות שהתחיל זאת נער או אף קבוצת ילדים, יכול להיות מבוגר שגידל כמה חיות לילדים שלו, ובהמשך הצטרפו ילדים אחרים, ובלי משים קמה פינת חי קטנה, עם סיוע של הישוב שהכיר בכך כפעילות ברוכה. אם זה משהו קטן ונחמד, והחיות לא סובלות - לא צריך לתת הסברים למה, הדברים מדברים בעד עצמם, ולחובב כזה מומלץ להסתכל במאמר זה ולראות מה מתאים לו. אבל כאשר רוצים משהו יותר גדול, לקהל יותר גדול, עם כוח אדם, אז צריך לעשות את זה יותר בראש של "עסק" או של "ארגון", כי ככה זה בעולם המערבי. הדוגמאות שהובאו הם יותר חובבנית, ולא אחת מסתיימת, למשל כי חובב החיות שהתחיל מגיע לכיתה י"ב וצריך זמן לבחינות, או שהוא שורד אותן עם החיות, אבל צריך להתגייס לצבא. בארגון, זה לא כך, שם מחליפים עובד וזהו. בעסק כבר לא אומרים: "אני רוצה לגדל ארנבונים, כי זה חמוד" או "הילד שלי מאוד אוהב את זה", צריך למצוא מטרות שיתאימו לפעילות בכל המובנים.

אם כן, כאשר מתכנים הקמת גוף גדול עבור חיות וקהל, יש לקחת בחשבון את גודלו, ייעודו, היקף פעילותו וקהל היעד.חשוב במיוחד לחשוב מראש מה היעוד המרכזי של המקום: תיירותי, חווייתי, טיפולי, ריבוי לשם רווחים כלכליים, חינוכי שמתבסס בעיקר על ביקור חד-פעמי, או על קשר ארוך של מבקרים- ובהתאם לכך לבנות את הכל. ובכל מקרה צריך גם "משוגע לדבר" שידחוף וילווה את הכל לאורך שנים.

ארבעת המרכיבים המרכזיים שיש לקחת בחשבון בכל תכנון

כל עשייה ותכנון בגן החיות או פינת חי צריכים להיעשות תוך התחשבות בשילוב אופטימאלי של ארבעת הסעיפים שלהלן:

1. רווחת החיות - לפי האומוולט (נקודת המבט, העולם הפנימי) של החיה

להיות "דוקטור דוליטל" - להיות במקום בעל החיים, להרגיש את מה שבעל החיים עשוי להרגיש.  המגדלים אחראיים על בעלי החיים, ומכאן חובתם לספק להם תנאים טובים ככל האפשר. הכלוב הוא עבור בעל חיים ספציפי. לא בונים אותו כלו לציפור ולעכבר.

התנהגות בעלי החיים בטבע היא תוצאה של סלקציה שנמשכה דורות רבים ותוצאותיה מתאימים לתנאים סביבתיים ספציפיים. שבי, אשר נכפה על בעל החיים שונה בדרך כלל במידה רבה מהסביבה הטבעית בה התנהגות בעל החיים התפתחה.

בעצם צריך לספק בית גידול, ולא כלוב. בית הגידול שיהיה הכי דומה לזה שבטבע. צריך להיות נוח, מתאים לאקולוגיה להתנהגות בעל החיים ולערוצי תיקשורת עיקריים שלו, בטוח, בגודל מתאים, צריכים להיות בו מענים לצרכים בסיסיים כמו מזון, מחסה (גם אחד מהשני וגם מחסה מהקהל); מידה רצויה של שמש/ צל, לחות טמפ'. צריך להתאים למצבים של ריבוי וטיפול בצאצאים או של מניעת ריבוי, צורך בחברה ו/או בפרטיות, אזור שאליו מטפלים וקהל לא עוברים, ונשארים רחוק ממנו, ושלא יהיו חייבים לעבור שם כדי לתת אוכל מיים, בעיקר לחיות בר שזה מפריע להם; צורת אכילה טבעית למשל אגב חיפוש בין מצע יער, חפירה, מרעה, טיפול ווטרינרי, חברה מתאימה ויכולת להתנהגות חברתית, תנאים לתוחלת חיים ארוכה ועוד.

אחת הבעיות העיקריות של חיות בשבי זה שעמום. יש לתכנן את בית הגידול של בעל החיים כך שיוכל לבצע מגוון התנהגויות ופעילויות, להתמודד עם אתגרים ושינויים, בהעדר אלו בעל החיים יכול לפתח התנהגויות שמזיקות לו כמו גירוד עד פציעה, תלישת נוצות ופרווה, התנהגות סטריאוטיפית כמו חזרה מונוטונית על מסלול הליכה, ובכל מקרה סבל.

* הרבה פעמים מגדלים עושים את "אורינטצית חיות מעבדה", הרבה חיות בכלובים קטנים, שמירה על סטריליות, הפרדה בין מינים שונים, המיים והמזון ניתנים בכלים אוטומטים בד"כ, המזון תעשייתי. לא חושבים על רווחת החיות. הקהל הוא בעיקר נסיינים. עיקר ההתחשבות רווחת המטפל:

הסיפור על הפרדה בין המינים של בעלי חיים מבוסס על כך שלא יעבירו מחלות ביניהם, וזה לא נכון כי בטבע החיות כן מסתובבות זו ליד זו. צריך לדעת אילו בעלי חיים מתאימים לחיות יחד. ויתר על כן, יש מחלות שתוקפות רק סוגים מסויימים של חיות, ואחרות לו, כך שהדבקה אינה אפשרית.

2. רווחת המטפל
סעיף זה מתייחס לרכיבים, אשר צריכים להיות במקום, כך שיהיה למטפל בחיות תנאים טובים ביותר לטיפול. הניסיון גם מלמד, שבכלוב לא נוח לטיפול, למשל כאשר כניסה אליו היא מסורבלת, הרבה פעמים מוזנחים יותר דברים, וזמן מבוזבז.

כלוב שבנוי היטב בהתחשב בכך, יאפשר, כניסה נוחה לעובדים, הסתובבות נוחה בכלוב, קלות במתן מיים ואוכל - ובלי צורך להסתובב בכל הכלוב, ניקוז טוב בברכות, נוחות בהכנסת כלי עבודה, בטיחות, כלוב נוח לניקוי, קונסטרוקציה לאמצעי מעקב, קל לראות ולהגיע לבע"ח כשצריך, אפשרויות לטיפול ורפואי.

אבוס שניתן דרכו להכניס לחיות מזון מבלי להיכנס לכלוב. נוח להפעלה, בטיחותי לילדים קטנים אשר מאכילים בעלי חיים גדולים (פינת חי עין השופט)

יש לבחור בעלי חיים שהחזקתם לא תהיה קשה מדי בגורמים כמו בבניית בית הגידול, השגת המזון ואחסונו.

3. רווחת הקהל
גן החיות והכלובים שבו צריכים להתאים גם לקהל אשר בא לשם: בטיחות, תצוגה מעניינת ומזמינה, תצוגה בגובה העיניים, נוחות, אסתטיות, שירותים בסיסיים.

מומלץ לבחור בעלי חיים המתרבים בקלות בתנאי שבי. תהליך הרביה הוא תהליך מעניין, מרגש, מלא התרחשויות, מחנך. יש בכך אווירת התחדשות והמשכיות, ואולי גם מקור כלכלי.

4. רווחת העולם.
לרוב אנשים עסוקים בעניינים שלהם בלבד, ושוכחים שאנו בעיצומה של קטסטרופה אקולוגית לטבע, לחיות ולאדם. על כן חשוב שבכל מקום נקפיד להיות בעלי ראיה גלובלית מעבר לחלקה הקטנה שלנו: שימור בעלי חיים ועולם הטבע, מיחזור, מניעת בעיות אקולוגיות.

ארבעת הסעיפים הללו הם החשובים ביותר. לפני כל עשיה יש לשאול כיצד הדבר שאנו הולכים לעשות עולה בקנה אחד עם ארבעת הסעיפים הללו: רווחת החיה, רווחת המטפל, רווחת הקהל ורווחת העולם. כמובן שצריך לעשות פשרות, אבל לפחות יש לתת את הדעת בכל העניינים.

מידע נחוץ לתכנון לכל בעל חיים ספציפי
כל בעל חיים שאנו מגדלים - עלינו לדעת על מאפייניו הביולוגים, ועל הדרך הנכונה לגדלו בשבי. המקורות רבים: מגדלים, מומחים שונים, ספרות, אנטרנט, כדאי במיוחד להתמקד סעיפים להלן:

אזורי מחיה גיאוגרפים ותנאי המחיה שם - מזג אוויר, לחות, שעות אור, עונות, סוגי רפד שעליהם נמצא בעל החיים.

בעלי חיים אחרים, צמחים ועצמים שנמצאים בסביבתו - ככלל עדיף לשים מינים שמסתדרים יחד, מאשר כל אחד לחוד, וגם אם יש חיכוכים קלים עדין יש בכך יתרונות.

בתמונה: תנין ודגים שנמצאים יחד בחמת גדר. מעניין, לא ?

הדבר יוצר תצוגה יפה יותר, אפשרות לראות אינטראקציה בין מינית, ופחות שעמום לחיות. אפשר לשלב בעלי חיים שיתפסו כל אחד חלל אחר בכלוב - חלק שוכני קרקע, חלק עופות או בעלי חיים מטפסים, אשר יהיו למעלה, חשוב לדעת אלו צמחים רעילים, ואלו מתאימים למאכל, וכן בהתאם לבעל החיים טיפוס, קינון וכו'. אלו צמחים נהרסים יותר על ידי בעל החיים, ואלו נשמרים, שיקול האם כדאי לשים גם צמחים קוצניים שלא יפגעו ולא יפגעו.
מומלץ שילוב בעלי חיים עם בעלי חיים אחרים, צמחים ועצמים שיתרמו מבחינה אקולוגית זה לזה. דבר כזה מקטין את הצורך בטיפול, פחות השפעות חיצוניות, התנהגות טבעית יותר, בעל חיים שמרגיש בטוח יותר. לדוגמה ,באקווריום, צמחים שמסיעים להעשרת המיים בחמצן, מזון, מספקים מקום מסתור לדגים, מסייעים בפרוק שאריות. דוגמה אחרת דגים נקיים יחד עם דגים אחרים ועוד.

היכן בעל החיים שוהה רוב היום - רועה בעשב, מחילה, צמרות עצים. כלוב צריך להיות בנוי בהתאם.

שעות פעילות - יש בעלי חיים הפעילים בעיקר בלילה, יש שביום. יש שחייבים מסתור חשוך ביום למניעת פגיעה במערכת הראיה. על מנת לאפשר תצוגה לחיות לילה בשעות פעילות גן החיות, ניתן להתקין עבורם חדר, אשר יואר בלילה בתאורה חזקה, אשר תעשה אפקט יום, וביום תאורה חלשה, אשר תעשה אפקט לילה ובו זמנית תאפשר גם צפיה ע"י בני אדם. אם זה לא ניתן, והכלוב קטן, ניתן לעטוף את הכלוב עצמו בצלופן אדום ולהאיר עליו מבחוץ - לאפקט לילה, וביום להדליק אור בכלוב לאפקט יום.

מבנה חברתי - יש בעלי חיים סוליטרים (שחיים רוב הזמן ביחידות. נפגשים בעיקר בעונה ספציפית זכר ונקבה לזמן קצר לצורך הזדווגות. מעבר לכך יש ריבים), יש שבלהקה. יש פוליגמיה (זכר וכמה נקבות), מונוגמיה (זכר ונקבה שחיים בזוג). יש בעלי חיים ששומרים בקנאות על טריטוריה, והכנסת פריט חדש מאותו מין - עשוייה להביא להריגתו. חיים בשבי, שלא לפי הצורות האלה, עשויות לגרום לסבל רב לבעלי חיים, לריבים אכזריים ורצחניים בין בעלי חיים.

מזון וצורת אכילה - חשוב להתאים אוכל מתאים וצורת אכילה מתאימה. כלל בטבע יש שמתעסקים מעט יחסית עם אוכל. למשל נחש אוכל הרבה פעמם בשבוע. אריה לא אוכל כל יום. אז הם מבלים מעט סביב מזון. אבל יש שאוכלים הרבה ארוכות ביום, למשל המכרסמים, הפרסתנים. 60%-95% מזמנם בטבע מבלים סביב המזון. כל הזמן מחפשים. אם בשבי נותנים להם אוכל בכלי בכלוב זה בניגוד לטבע. אנו לוקחים להם את הפעילות, ואז הם משתגעים משעמום.

לבעלי חיים, אשר עסוקים רוב היום בחיפוש מזון - כדאי להחביא להם מזון בצורה דומה לזו שבטבע, למשל בין עלים, מוטמן באדמה, על עצים, בתוך חורים בגזע, כמה בוטנים בתוך בקבוק (לקופים). הדבר יהווה עבורם תעסוקה וענין. יש שצריכים גם מזון קשה, לשם השחזת שיניים. יש שאם נבנה להם בית, למשל, מעץ, הם יאכלו אותו. אפשר לשלב בין קישוט לאוכל - למשל לתוכים לשים ענפי אקליפטוס טריים, אותם הם גם יאכלו וגם הם יהוו משחק עבורם. אפשר לקשור פרי לחוט ולקשור בכלוב כך שהוא יתנדנד. יש לקחת בחשבון לא להאביס יותר מדי את החיות, ולא לתת אוכל בצורה כזו שיתקלקל בתוך הכלוב, וכן שלא יהיה אוכל טעים במיוחד בכמות מעטה שעליו יריבו, ורק החזק ביותר יאכל. אוכל יבש הרבה פעמים אפשר לפזר בכלוב. וכמובן לגוון, למשל לעשות תערובת של דורה, דוחן ואורז.

חייה בטבע מתאמצת כדי לקבל מזון. אפשר להכניס לכלי את כמות המזון המדוד ליום, אם למחרת נשאר מזון, סימן שצריך לשים פחות. את הכמות שמצאנו שצריך לשים, נותנים במשך היום במנות קטנות, ולא בשעות קבועות. כאשר עובדים עם קהל כמו ילדים, אפשר שיאכילו ביד. מכרסמים למשל אפילו ילמדו לחפש בכיסים בבגד של הילד.

ערוצי תיקשורת.

התאמה למוסד שמטפל בהם ולקהל היעד - לאור המידע שנאסף, יש לוודא, כי אכן אפשרי לגדל חיות אלו מבחינת נוחיות בגידול, רביה בשבי, חוזק ועמידות, התאמה לקשר עם אדם, החזקה שמאפשרת המחשה של צרכים חברתיים ולימודיים, אפשרות לליטוף ולמגע, מחיר בעל החיים, מחיר המזון וההחזקה.

ענין לקהל. למשל, לפעמים יש נטיה להשקיע כסף בכמה זנים של תרנגולות גזעיות. ילדים לא כל כך מתענינים בהם במיוחד. אם כבר חיה חדשה - יעניין אותם יותר משהו שעוד אין בכלל. כלבלב פשוט, אם עוד אין, ימשוך הרבה יותר תשומת לב, ויהיה מוקד למשחק והנאה להרבה זמן.

מניעת צפיפות יתר - לפעמים יש רצון להפיק משטח כמה שיותר. כל הגזמה היא לא טובה. צפיפות יתר גורמת להתפשטות מואצת של מחלות. כמו כן במקרה של בעלי חיים טריטוריאליים, צפיפות יתר עלולה לגרום למאבקים קשים על רקע טריטוריאלי דבר המביא לפגיעות פיזיות ולהריגת בעלי חיים חלשים יותר, כמו גורים חמודים.

ב. המבנה הכולל של גן החיות

מיקום גן החיות- למבקרים ולעובדים רצוי נגישות גבוהה למקום, אך אם יהיה צמוד מידי לבתי תושבים - סביר שחלקם יתייחס אליו כמטרד ופתח לתלונות ותביעות רבות בגלל רעשים, ריחות ובעיות אישיות של המתלוננים. שיקול נוסף - זה סביבה אקלימית, ודברים מן המוכן שקיימים באתר המיועד - למשל יער שבתוכו או בחלקו יהיה גן החיות.

אחדות בסיסית בבניה - למבקרים חשובה מידה מסויימת של אחידות ודברים מוכרים. זה תורם להרגשה נוחה יותר. לשם כך מומלץ שלפחות בחלק מהמרכיבים תהיה אחידות מסויימת, למשל סגנון בניה דומה, קורות עץ דומות, כלובים דומים, שבילים מחומר אחיד, שלטים עם מבנה דומה.

פינת החי בעין המפרץ - מוטיב מרכזי במקום כלובים מקשטות בטון. הקשתות רחבות בצד הפנימי של הכלוב, דבר היוצר גג, וממנו הולכות ונהיות צרות. יוצרות צל למבקרים, מבנה מיוחד לכל פינת החי.

גדר המתחמת את גן החיות - תפקידה לתחום את הגן, למנוע כניסה של חיות ואורחים בלתי רצויים, למנוע בריחה של חיות, פיקוח והגנה על המבקרים. כדאי לזכור שגם חדירה של חיות לא טורפות יכולה להיות בעייתית. למשל חתולים ועכברים יכולים להביא עימם פשפשים קרציות, תולעים פנימיות ועוד מחלות. כמו כן הם עלולים להתחרות על המזון בגן, לקלקל ציוד.

בעידן שלנו שקימות המון גניבות - גניבות שהורסות עמל רב, ורצון להשקעה עתידית, חשוב לתת את הדעת על כך בבנית גדר, שתוכל למנוע זאת: התקנת הזעקה, גלאים, "גדר חומה" מאבן (כמו בספארי של ר"ג), או סוג אחר של גדר, שלא ניתנת לפריצה באמצעים שיש בכל בית כמו קאטר פשוט שעולה 15 שקלים.

כבישים לכלי רכב, שבילי הליכה ומקומות חניה - כביש בתוך הגן יכול להיות בצורת U או O או בצורת זיגזג. יתכנו שבילי הליכה שיובילו משביל ראשי.
יש לחשוב על אפשרות כניסה עם רכב לגן: רכב מבקרים, רכב גן החיות, משאיות הספקה, אשפה ותחזוקה.

יש לשקול את המרחק הרצוי של הקהל מהכלוב ולתכנון בתאם לכך את השביל, וגדר שמגינה מפני התקרבות יתר לכלוב - אם יש בה צורך.

בכלוב פתוח (כלוב ללא גג) ניתן לסדר לקהל גבעה מסויימת שדרכה יוכל לראות את בעל החיים לא דרך רשת.

אפשר במהלך תכנון מיקום הכלובים והשבילים לשקול לנצל גבעות ושיפועים טבעיים: או לכך שהקהל יעמוד מוגבה, או שהקהל יעמוד כך שהחלק הגבוה רחוק ממנו.

לקהל המבקרים עדיף כי כאשר הוא נמצא מול כלוב מסויים - אין לו גירויים משמעותיים מכלובים אחרים. לכן לא תמיד כדאי לעשות מטעמי חיסכון שביל אחד לשני כלובים.

אם הקהל רשאי להיכנס לכלוב גדול - למען רווחת החיות יש לתכנן את השבילים, כך שהקהל לא יוכל לעבור בכל הכלוב ושיישארו מקומות מסתור.

שער כניסה, גן חיות בברלין.

מיקום הכלוב בתוך גן החיות - אין לשים טורף ונטרף זה ליד זה, ובהקשר לכך להתייחס במיוחד לאופן התקשורת של בעל החיים. לדוגמה, אם הם מתקשרים בעיקר עם ריח או עם שמע - מחיצה שרק מסתירה לא תעזור. טורפים הרבה פעמים מדכאים את מערכת הרבייה של הנטרפים שלהם. כיוון הרוח מכיוון הטורפים משפיע.

לחיות רצוי שיישאר אזור שאליו לא מתקרבים הקהל והמטפלים, לפחות לא באופן שיגרתי. אסור שהקהל יוכל להקיף את הכלוב ב360 מעלות, לכלוב חייב להיות גב, שבו לא עובר קהל. יש לתכנן בהתאם לכך את השבילים, ואם יש צורך ליצור צד אחד אטום, למשל ע"י כיסוי בבד יוטה או בשיחים או בבניית קיר. באותו אופן לא לשים כלוב באופן קבוע על שולחן באמצע כיתה. צריך להיות קיר אחד סגור.

אפשרי שיהיה כלוב עגול גדול שבו באמצע אמצעי מסתור, שהוא למעשה הגב- אבל אז לקהל קשה לראות.
חוסר גב בכלוב מגדיל את המתח בצורה מוגזמת לבעל החיים. אם ברור לחיות מהיכן באים אנשים, איפה יותר בטוח הם מרגישים בטוחים יותר וחיים טוב יותר.

בעיקר נכון הדבר לחיות בר שהובאו מהטבע - שהם לעולם יפחדו מאדם.

אצל חיות רגישות במיוחד למחלות, כדאי שהכלוב ימוקם הרחק מגורמי מחלה (למשל, גוזלי תוכים גדולים שהוצאו להאכלת יד, שלא יהיו ליד הלול), ושיהיה אפשר להיכנס לשם לא מכלובים אחרים אחרים (במקרה של גוזלי התוכים, לא אחרי שעבדנו בלול). כשיש בעיה בתכנון כזה של מיקום כלוב, לבישת סינור, וחיטוי הנעלים למשל על ידי טבילתם בקערת אקונומיקה, גם עוזרים במשהו.

יש גם כלובים יצאו מגן החיות, למשל חיות שעושים איתן קבוע פעילויות לילדי גנים ובית ספר; כלובים לטיפולים שלא ניתן לעשות בתוך גן החיות וכו'.כלובים קטנים - לא לסובב סתם. בד"כ זה קורה כאשר לוקחים חיה קטנה בכלוב לפעילות כלשהי, וכאשר מחזרים אותה שמים את הכלוב בצורה אחרת מכפי שהיה בהתחלה.

לעיתים מתוך כוונות שונות גן החיות עושה כלובים שלו במקומות שונים. למשל, לאחר הסרט "מלך האריות" - ששם היו סוריקטות (חברות של החזיר יבלות) - החיה הזו נהייתה פופולארית, והיה גן חיות שבחזית קניון עירוני הקים כלוב עם כלוב זכוכית למטרות פרסום, וקרוב אוכלוסיה לטבע, לדעתו.

מה דעתכם על כלוב כזה ???

מיקום כלוב בכיתה - כיתה אפשר לחלק לכמה חלקים. לקחת בחשבון את דלת הכניסה, את מקום המזגן, החלונות, הלוח, איזורים שחודרת אליהם שמש, יש איזורים ממוזגים יותר וממוזגים פחות... איך מזג האוויר בכיתה בחופשים כשאין מיזוג. הדלת והלוח הם מקומות עם פוטנציאל כללי ליותר הפרעה. אסור שכל הכלוב יהיה בשמש יותר מדי זמן. לזכור שבעלי חיים ליליים לא נחשפים בכלל לשמש. זוחלים להרחיק מהמזגן.

שלושה גבהים שאפשר לשים בהם כלוב: על הרצפה, על השולחן, תלויים. תלויים - לא טוב. על השולחן - שיהיה בגובה שנוח לילד לטפל, ואם יש צורך לשים שרפרף. מתחת לשולחן לשים מזון, כלים. לסגור עם ווילון למטה.

בבית ספר עם מספר חיות - לחשוב על מקום למזון, לכלים - "פינת טיפול". אפשרי גם שולחן טיפולים עם גלגלים או עגלה. רצוי מאוד ברז מיים בקירבה.

בתוך בנין בית ספר - מקום שקט / מסדרון שקט, שאין הרבה הפרעות. להשתדל בסוף מזדרון / כּוּכִים. ויש הוראות בטיחות בענין שכדאי לעיין בהם. חשוב גם לשאול לְמה נחשפים הילדים - האם בעלי החיים הם "קישוט" או העיקר.

כלוב רשת בבית ספר בפינת המסדרון.

בית הגידול צריך להתאים במידותיו לבעלי החיים ולמקום שמיועד לו. הרבה פעמים בבתי ספר, בתי הגידול הם בתוך חדר או מסדרון או חצר. כלובים שהורכבו במסדרון בית הספר יכולים להפריע למעבר השוטף ויוצרים מפגע שמביא להיווצרות דברים שליליים אצל תלמידים. אותו דבר לגבי בתי גידול לא מתאימים עם תפעול קשה, תנאים לא טובים לחיות עשויים לעורר אצל חלק יחס שלילי הן לבעלי החיים והן לרעיון כולו.

כיוון הכלוב- בארץ רוב הגשם והרוחות מגיעים מכיוון דרום מערב. חשוב לבנות את הכלוב כך שבצד הזה תהיה מחיצה מחומר מבודד, או אפשרות לשים מחיצה בתקופות בעייתיות, ו/או מחסה מתאים מהגשם, בלי שזה יפריע יותר מדי לבע"ח, קהל ולמטפל.

עדיף שקהל יעמוד במקום בו השמש בגבו ולא מסנוורת אותו.

כדאי שהקהל יעמוד בצל, ושהרשת שדרכה הוא צופה תהיה מוצלת אף היא - כך היא פחות בולטת לעין.

יש לקחת בחשבון מקומות מוצלים בכלוב, ולבדוק אם אפשר למקם שכבר יש צל, כמו ליד עצים, מבנה שבשעות החמות יעשה צל על הכלוב. ולנצל שיפועים טבעיים.

ניצול שיפועים טבעיים.

נעים יותר לראות כלוב מהקטע הארוך יותר, לא מהקצר.

המבקרים ובעלי החיים: יש לשקול מרחק הקהל מהגדרות - ואמצעים להרחקתו. בהרבה מקרים רצוי שמקומות הקינון וההמלטה לא יהיו חשופים לקהל, ולא קרובים אליו. כאשר קהל נכנס לכלוב חשובה הגנה על בעל החיים בהפרדה למשל ע"י גדרות וגשרים. בפינות ליטוף ממומלץ שיהיה לחיות גם אפשרות לברוח מהקהל. ובכל מקרה שיהיה להן שעות מנוחה ממנו.

צולם בגן הזיאולוגי באבו-כביר. במבט ראשון נראה שלפנינו (איפה שהשקנאים והחסידות) כלוב רגיל. אך שימו לב, אין זה כלוב, אלא יש שם רק הפרדה עם ברזל ללא רשת. החיות יכולות להיכנס לשם ולצאת כרצונם. המטרה העיקרית - כאשר יש הרבה קהל, לאפשר לחיות שחופשיות בגן למצוא איזור אשר אליו הקהל לא נכנס. החיות חופשיות לבחור להיכנס ולצאת.

חיות שיכולות להסתובב באופן חופשי - חשוב להתאים מספר דברים לכך: אגם מרכזי, עצים, דשא, איזורים סלעיים ואזורים שטוחים, מסתור וכו'. יש לחשוב על דרכים שבה לא יחסלו את כל הצמחיה, דוגמת עצים חדשים שנוטעים, ומתן סוגי אוכל שונים לבע"ח שחיים יחד (למשל לשים לתרנגול אוכל במקום שהצבי לא יוכל לאכול), או לגדר שיחים וצמחים אחרים עם רווחים בגדר בגודל שעופות יכולות להיכנס לקינון ומסתור בעוד שהפרסתנים לא יכולים לאכול ובכך לחסל את הצמחיה.

משרדים, מגורים וחדרי עבודה לצוות - לחשוב גם על מקום שיאפשר ערנות במקרה של גנבה, בריחה, חדירה של חיות מזיקות וצרות אחרות.

תכנון ואפשרות לעריכת שינוים: כשמקימים גן חיות או פינת חי, בדרך כלל אין בשנה הראשונה תקציב להכל. פינת חי יכולה להתחיל מכמה כלובים קטנים ובהמשך לצמוח. אבל חשוב שזה יהיה במסגרת כוללת. לא לבנות בפעמם אחת כמה כלובים עם חומרים זולים ובצורה מצ'וקמקת, אלא עם מה שיש תקציב לבנות היטב, ומה שלא עושים היטב לדחות עד מתי שיתאפשר.
בכל אופן תמיד צצים דברים חדשים. לכן רצוי כמה שיותר שכלוב יהיה בנוי כך שקל יהיה לעשות בו שינויים: קל לפירוק, לשינוי להוספה ולהורדת דברים, השארת מקום פנוי לעתיד.
לדוגמה, אחת הטעויות הנפוצות זה לקבע רשת לבטון. לאחר מספר שנים הרשת מתבלה ואין לאן לחברה. לעומת זאת אם היא מחוברת למוט ברזל המקובע עם ברגים לבטון - קל בהרבה לערוך תיקונים או אף להחליף את כל הרשת. טעות נפוצה נוספת - בנית כלובים חשוכים מדי. לאחר שטעות כזו כבר נעשתה, אם קיימת אפשרות פשוטה להזזת הגג יכולה לעשות שינוי גדול וגם להתאים למזג אוויר משתנה.

עם הכלוב בנוי מרשתות עם מסגרת מסביב - קל יותר להחליף. אותו דבר בכלובים עם פרספקס.

בטיחות - בכל תחום שעושים - לחשוב בטוח - לקחת את כל מרכיבי הבטיחות בחשבון.

בתמונה לול שהוסב לפינת ליטופים. בצד ימין למעלה צינור בלול, אשר שימש לכלי המיים האוטומטי. בפינת הליטופים סגרו אותו עם חוט ברזל וכל פעם ממלאים כלי מיים לחיות. זה יותר נוח, אך מאחר שיש גם עופות, מדי פעם הן עולות עליו, ואחרי מספר פעמים כזה הוא עשוי להיפתח ולהציף את הכלוב (וכמובן גם מבזבז מיים).
בעיה שניה בכלוב - שמו שם שולחן (בצד שמאל) ושנים לא היתה איתו שום בעיה, עד שכפי שרואים בתמונה פנינית אחת נתקעה עם ציפורן רגלה בחריץ בשולחן, נתלתה הפוכה ולא יכלה להיחלץ. בטח גם  כאב לה. אחרי ששיחררו אותה - שוב לאורך כל הזמן לא היו בעיות עם השולחן הזה. והמסקנה: שעם חיות תמיד יש דברים לא צפויים, והן לא תמיד יכולות לבוא לקרוא לעזרה ולדבר, על כן אין מנוס מלפחות פעמיים ביום כשבאים לעבודה ולפני שעוזבים את העבודה לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר: כלובים סגורים כמו שצריך, לכולם אוכל (אם צריך) ומיים, ואין בעיות מיוחדות. לא כל דבר אפשר לצפות מראש. אבל אפשר להיות ערני למצבים לא צפויים.

בחירת החיות: חיות - לפני שבוחרים לשקול למה הן מיועדות: לליטוף ? לתצפית? מי יוכל להיכנס לכלובים? חיות מוחתמות, חיות מורגלות וכו' - בהתאם למטרות גן החיות ולקהל היעד.

נושא החתמה והרגלה - ראוי למתן הדעת בצורה יסודית. בד"כ עדיף הרגלה על החתמה. חיות מוחתמות ממש לא יוכלו בד"כ להסתדר עם בני מינם, וכבוגרים לא תמיד יתאימו לבני אדם. הבעיה בעיקר עם זכרים. למי שלא מתמצא מומלץ בחום להתייעץ עם איש מקצוע.

אחת הדוגמאות הנפוצות בגני חיות היא עם קופים, כגון שימפנזים ובבונים זכרים שעוברים החתמה. בבגרותם הם מסוכנים לאדם, לצרף אותם ללהקת קופים בוגרים אי אפשר - הם לא יסתדרו, ובני הלהקה יתקפו ויהרגו אותם. לבנות עבורם כלוב גדול ומרוהט- לא מעשי, להרוג אותם לא מוסרי. אז או שבכל זאת צריכים להרדים אותם, או שהם למעשה נידונים לחיות בבדידות בכלוב קטן בסבל איום. הם יכולים לחיות כך כ40 שנה. נוסף על סבלם הרב הם מהווים מעמסה על גן החיות.
דוגמה בעייתית אחרת היא החתמה של רקונים, חותמנים, צבאים איילים ועוד - זכרים. כאשר הם מגיעים לבגרות מינית הם מזהים את האדם כמתחרה ותוקפים אותו - באופן בלתי צפוי, אחרי תקופה ארוכה ששחקו איתם והכל היה בסדר. לכן, ככלל עדיף להחתים נקבות ולא זכרים.

בעלי חיים מוחתמים ומורגלים זקוקים לקשר רציף עם האדם - אחרת עשויים לשכוח את מה שלמדו. כמו כן בשל היותם פעמים רבות ללא חיות אחרות - תשומת לב זו נחוצה להם במיוחד.

* ריבוי מסחרי של חיות / גישת "חיות משק" - לא ידוע על שום פינת חי או גן חיות בעולם שממנים את עצמם רק ממכירת חיות. לכל היותר זה יכול לכסות חלק מהעלויות. כמובן יש "חוות ריבוי" - אבל אז זה לא גן חיות או פינת חי, אלא יותר ענין חקלאות לכל דבר: שטח גדול, מיכון, נוצר כדי לתת תנובה כלשהי (ביצים, חלב, בשר), לא מיועד לביקור קהל, לא מעניין את המגדל במיוחד רווחת החיות, אם זה לא מביא לו עוד כסף. דוגמאות לכך, זה למשל גידול דגי נוי בקיבוצים מעברות ומעגן מיכאל, חוות הקופים במזור. ברור שאלו לא פינות חי.

בכל זאת, כאשר השיקול הוא יותר כלכלי, אז עובד יותר שמתמחים במספר מצומצם של מינים אותם מגדלים בכמות גדולה יחסית, בתנאים אופטימלים לריבוי. במקרים כאלה בתקופות מסויימות מבקרים - עשויים להפריע. חשוב שיהיה פיקוח על כל זוג מתרבה.

לדוגמה בתוכים: בריבוי במסחרי על פי רוב לא מגדלים להקה גדולה באוויאר (כלוב גדול, בד"כ עם מספר סוגי ציפורים, צמחיה וזה כמובן יותר יפה), אלא כל זוג בכלוב נפרד בגודל המינימלי לכך שיהיה בו ריבוי מקסימלי. עושים הרבה פעמים סוללה של כלובים כאלה זה ליד זה, כשיש מחיצה מפרידה כך גם שלא יראו ויופרעו מהכלוב הסמוך. בכל כלוב עושים רישום על הבריאות, מספר הביצים, מספר הגוזלים שבקעו, אם היה טיפול הורי האם היה טוב. זוג שלא טוב - נמכר. מעבר לגיל שבו ידוע שההטלה יורדת מוכרים. רוכשים ציוד מיוחד לשם כך, למשל להאכלת יד, מדגרה ואומנת. כאן כבר לא עושים כל מיני אילתורים כמו חימום גוזלים עם מנורה. העבודה בצמוד למומחה בתחום, לפחות בהתחלה, קריאת ספרות בתחום. בגידול שאמור להיות כלכלי, יש דגש על מינימום עבודת אדם, ואז למשל משתמשים יותר בשקתות, כלים להאכלה אוטומטיות. אם זה מתאים, התוכים על סוללה שהצואה נופלת למטה. כמובן הקפדה מקסימלית על נקיון כמו עבודה עם חלוק, רחצה לפני תחילת העבודה (בקיצור זה כבר לא ממש "פינת חי").

צילום "מפינת החי של ראובן", בקיבוץ מעברות, שבזמנו הוסבה לגידול מסחרי. בתמונה תוכים בכלובי סוללה. על כל תא טבלא בה נרשם: תאריך הטלה, מספר ביצים, מספר בקיעות, מספר תמונות ועוד.

דוגמה אחרת: במקרה של דיר: זן בהתאם ליעוד של הדיר (דגש על חלב, בשר, מכירת טלאים, סוג שמתאים/לא מתאים למרעה) זכר הרבעה בכלוב נפרד, או הזרעה מלאכותית, גדיים טלאים מופרדים מהאימא לכלוב נפרד מגיל מתאים (כך גם יכולים לקבלת תזונה יותר מתאימה לגיל: צעירים מזון של צעירים, מניקות מזון מניקות וכו'). וגם במיוחד אצל כבשים - הכבשה נכנסת מהר יותר להריון אם עושים את ההפרדה. אם הדיר מיועד לחלב: מכונת חליבה ומקום מסודר לחליבה. גם רישום על כל פרט: חיסונים, המלטות, תנובת חלב וכו'. זה בשונה ממה שנהוג בפינת חי טיפוסית לשים את כל העדר ביחד כל הזמן, עם "מישמש של סוגים".

בגידול מסחרי חשוב גם ממשל לשקול את כמויות האוכל, ולתת בדיוק כמה שצריך. גם למניעת בזבוז מזון, השמנה. כמו כן האכלה לא נכונה פוגעת גם בריבוי (ואיפה בטבע ראיתם חיות שמנות ?).

טיפנית של פלסאון. שיטה מסחרית לתת מיים לחיות. על ידי ניקור הברזל משתחרות טיפות מיים. היתרון - אין צורך לנקות כלי מיים, אין בעיה של כלים מתהפכים, או שנגמר. מתאים לשטחים גדולים ולכלובי סוללה מופרדים. חסרון - לא דרך טבעית לשתות, אי אפשר להתרחץ בזה. עשוי ליצור אצל קהל שחומל על חיות (אבל אין לו מושג ונסיון עם כלים אחרים) רושם לא טוב.

הנישה שעל פיה יגיע הקהל וכיצד ישלם, למשל:
- ביקור של קבוצות ופרטיים (עם/בלי  הדרכה) + חוגים.
 - פעילות לאוכלוסיה מקומית בלבד במימון מקומי (בית הספר, הרשות המקומית).
- תשלום על כל כניסה.
-  כניסה בחינם, אבל לקיחת תשלום על פעילויות כמו: כניסה ל"פינת ליטופים", קיוסק או אפילו בית קפה קטן (הרבה נהנים לאכול בין חיות ב"טבע מדומה"), מכירת חיות כלובים וציוד, רכיבה על סוסי פוני, שיט יחד עם הברווזים בסירות קטנות בברכת הברווזים הגדולה, מתקני משחקי, הפעלת קבוצות וחוגים, פיתות בטבון, צילום עם חיה מיוחדת (כמו נחש ענק), חליבה, הכנת גבינות ויוגורט, שכירת רכב קטן לנסיעה ברכבי הגן (למשל רכב קטן עם פדאלים לילדים)...
האפשרות הזו, שכל כניסה בחינם, והכסף על האטרקציות בפנים, מומלצת בעיקר לפינת חי קטנה  באיזור הומה קהל כמו ליד מרכז קניות, במקרה כזה יכנסו ממילא הרבה אנשים אם זה בחינם, ואז ישלמו על הפעילויות. בעוד שדרישה לשלם מראש כמה שקלים - תהיה פחות רווחית, והרב יעדיף לא להיכנס ויתלונן "מה זה הכל".

שונות:

* מחסני מזון, מתקני הרמה, מכונות וכלים.

* בלאי חלקי חילוף - בכל מקום יש בלאי. חשוב להיות ערוכים לכך.

* חדרי הרצאות, אולמות, סככות צל ואמצעים נוספים שידרשו להפעלת הקהל.

* כניסה, קופה, שירותי הסעדה, חנויות ובתי-שימוש. כדאי לקחת בחשבון שאלו לא יהיו ממוקמים בכיוון הרוח של מגורי חיות המדיפות ריח .

* בנינים לשירות ווטרינרי, מתקנים לבידוד ולהסגר.

* אספקה של מיים, חשמל, גז וחממות.

* סילוק פסולות ומערכת ביוב - רצוי שיהיו מופרדים מהקהל.

* שילוט.

* לחשוב עד כמה רצוי שאזורי האחסון והשירות לא יהיו נגישים לקהל.
באחת הפינות חי מאחסנים את החציר בקומה גבוהה, לשם מעלים את החציר עם שופל, והעובדים צריכים לטפס לשם עם סולם. היתרון - חסכון במקום, כי במקום למטה ניתן להשתמש לצרכים שונים, החציר לא נירטב בגשם חזק שעושה הצפות, עכברים ונחשים לא מגיעים לשם גם כאשר יש נגיעות גבוהה בסביבה, והילדים אוהבים לעלות לשם, ולזרוק חציר למטה - בכמות הדרושה. למי שאינו עובד - רק מבקר - זה לא מיועד, אבל מסקרן.

* ניקוז מיים במקרה של גשמים חזקים. מניעת הצפה מברכות. "כל שנה הגשם מפתיע מחדש". למיקום גן החיות חשיבות בבעיית ההצפות. על ראש גבעה פחות הצפות מבתחתיתה. חשוב שיהיו תעלות ופתחים למיים. כשאין גשם צריך שהיה ניתן לסגור אותן למניעת בריחה וכניסה של גורמים לא רצויים. לפני עונת גשמים לבדוק אותן, שאין סתימות.

במקומות מועדים לחדירה מסויימת של מיים מומלץ לאכסן אוכל בחביות, לשים על משטחים את המזון והציוד (ומתחת ניתן לשים גם רעל עכברים).

* חשיבה על מידת הריבוי הצפוי הרצוי ותכנון הכלובים בהתאם.

* אפשר להשתמש בתעלות ניקוז להסרת מיים עודפים, שתן וביוב. רצוי מאוד שעובי הצינורות יהיה רב למניעת סתימות. התעלות צריכות להיות נוחות לניקוי ומוגנות מפני מזיקים.

* מזיקים נהנים מחללים עזובים, מחומרי בידוד הניתנים לאכילה וממקומות שלא ניתן להגיע אליהם כמו מאחורי צינורות. יש צורך בתכנון מראש של מקום הצינורות והמכונות במקומות שאינם מפריעים ושניתן בקלות לנקות סביבם.

* המעברים בכלובים צרכים להיות רחבים דיים לכלי הטיפול, כולל עגלות או רכבים. גם בשימוש במדרגות - יש צורך לחשוב קודם האם יהיה שימוש במשהו עם גלגלים. אולי עדיף לעשות מדרון משופע.

* כלים יקרים רצוי למקם במקום מוגן.

* בכלובים גדולים, חשוב שיהיה מבנה שישמש מחסה לחיות, מקום שאפשר לכלוא לצורך טיפול ובדיקות רפואיות, חליבה במקרה של דיר, שטח התבודדות לחיות אחרי המלטה וכו'.

* במשרד החינוך בארץ שואפים להמליץ על הצגת החיות כחיות בר, ולא כחיות מעבדה, וכך לבנות את בית הגידול. יש טענה שצריך להפסיק להביא הדרכות עם כלובים ניידים. אלו האחרונים מייצגים את גישת חיות המעבדה. אגב, לפעמים כדאי לכסות את הכלוב הנייד בזמן העברה.

* מערכת כריזה - גם להודיע למבקרים הודעות שונות, וגם אפשר להשמיע בה רדיו לעובדים בזמן עבודה, רק להשתדל לא להפריע לחיות, וכן במקרה של מערכת שעושה אזעקה בזמן גניבה - אפשר להשתמש בכריזה - וזה יכול להבריח מהר יותר את הגנב - אם השומר שמוזעק מתמהמה.

* נגישות לנכים: למשל שירותים, או שער ברוחב מטר לפחות לפינת ליטופים שדרכו אפשר להיכנס גם עם כיסא גלגלים.

* אמצעים נוספים שקהל עשוי להזדקק, וליהנות.

למשל משחקים לילדים בין לבין

קנגורו-נדנדה - בפינת חי של עין חרוד מאוחד. הילד יושב ב"כיס" של הקנגורו. שימו לב גם למיקום.

* אפשרות נוחה למטפל ולווטרינר לגשת לחיה. למשל מרגילים את בעל החי, בכך שמאכילים אותו מדי פעם בקופסא... וכשצריך לוכדים אותו שם לשם הטיפול.

פינת ישיבה, ולא רק. פינת חי מעגן מיכאל.

ג. תכנון שטחי המחיה לחיות השונות

לפני שמתחילים לבנות את הכלוב עצמו - יש לשקול ולתכנן מספר דברים:

האם בכלל לבנות כלוב ? - יש חיות שמתאימות להסתובבות חופשית בגן החיות - יחד עם הקהל. רוב החיות מעדיפות סביבה גדולה, וזה עשוי להקל גם על המטפל. בסביבה גדולה מספיק, עם איזון נכון של שטח ובע"ח, לא יהיה צריך לנקות כלל. לדוגמה, בספארי גדול, בד"כ לא מנקים כלל את הצרכים שהחיות עושות.

ישנן גישות מודרניות, שמדברות על סביבת גידול אינה אלא, סביבה בתוך עיר שעוברת שיקום אקולוגי. הדבר מבוסס על 'פיתוח בר-קיימא',  ובו משחזרים מערכות אקולוגיות טבעיות שהיו קיימות בעבר במתחם בו נמצא כיום המקום. מאמר מעניין בנושא אפשר לקרוא באתר המשרד לאיכות הסביבה - http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/Articals/merhav_2.pdf ולראות שם קישורים לאתרים נוספים בנושא מהעולם.

הרבה פעמים עושים הפרדה משיקול שחיות מאותו מין אך מגזע שונה לא יתערבבו (למשל שני גזעים של תרנגולות או ארנבונים גזעיים), ואז הרבה פעמים כל גזע בכלוב קטן, ובכל כלוב צריך לטפל בנפרד. לשקול אם לא עדיף כלוב גדול לכולם, עם גזע אחד, או כמה גזעים שיוציאו גורים מעורבים, אבל כך יהיה פחות עבודה, תנאים טובים יותר לחיות, ותצוגה טובה יותר לקהל מלאת פעילות.

שובך בפינת חי של קיבוץ בארי. דוגמה יפה לכך שלא צריך תמיד כלוב - במקרה הזה זה אין זה כלוב, אלא רק מגורים, בתוך פינת החי. זה יפה, אטרקטיבי, מסקרן ומחומרים טבעיים. תחשבו, אם במקום זה היו כמה כלובי רשת קטנים אם מספר סוגים של יונים גזעיות, מה היה יותר טוב בכך ?
בנו את השובך הזה מהבוץ שבמקום, אשר עורבב יחד עם קש. את מה שהתקבל ושמו בתוך קופסאות נעליים לייבוש - כך התקבלו לבנים, אשר מהן בנו את השובך, מסביב לעמוד שנתקע באדמה. את הלבנים שמו בצורה עגולה. איפה שיש חורים, פשוט לא שמו לבנים. את הלבנים עצמם חיזקו בבוץ מאותו סוג שמרחו להדבקה ולסגירת חריצים. הכל נעשה ביחד עם הילדים שהתלכלכו ונהנו. מומלץ לעשות את זה בקייץ, שאז הבלוקים והבנאים מתיבשים יותר מהר. השובך כבר מחזיק מעמד מספר שנים בצורה יפה. היונים מעדיפות את החורים שלמעלה, והן חופשיות לעוף מהשובך ולחזור כרצונן.
בקיבוץ לוטן יש אשר עוסקים בניה בבוץ וחבילות קש, ובהעברת סדנאות בנושא לקהל הרחב ראו בכתובת: http://www.birdingisrael.com/LotanTourism/hebrew/ecoCenterHeb/altbuildingHeb/strawBaleHeb.htm

עוד בעניין גידול טבעי של יונים - ראו קולימבריום במצדה

ובאופן טבעי מגדלים סוגים רבים של בעלי חיים מקרבים לבני האדם בעלי חיים רבים, כדוגמת מאכילי הציפורים בכיכרות, מאכילי חתולים ועד למאכילי עכברים.

שיקול בסיסי נוסף הוא האם לעשותו כלוב פתוח, שהוא כלוב בלי גג, או כלוב סגור, שהוא כלוב עם גג. כלוב סגור יקר יותר, יש מקרים שיש לו יתרונות, כמו מניעת בריחה וכניסה של מזיקים שיחדרו מלמעלה.

הן בכלוב סגור, והן בכלוב פתוח יש לקחת בחשבון צורך בחופש תנועה ככל האפשר, אפשרות להרחה ולסימון גבולות של בעל החיים, נוחות לבעלי החיים.יש להתחשב בצרכי בעלי החיים ולאפשר להם ככל האפשר להתנהג כאילו הם נמצאים בסביבתם הטבעית, אך תוך הגנה מטורפים, סיפוק מזון, בן זוג, מקום יבש ומוגן מרוחות.

עוד יש לקחת בחשבון את יכולת הטיפול של המטפל - בטיחותו ועומס עבודה שיוכל לעמוד בו. על בעל החיים להרגיש מוגן, ולכן יש לאפשר מרחק הולם בינו לבין בעלי חיים אחרים ומבקרים. יש לאפשר היגיינה ולמנוע חדירת מזיקים. יש לאפשר לקהל תצפית טובה ומעניינת. תצוגה של מספר חיות, אשר עושות פעילות טבעית של חיות יפה לקהל, וטובה יותר לחיות עצמן.

על השטח הפנימי שבו נעות החיות להיות נקי ממכשולים, חבלים וחפצים פוצעים.

יש לשקול לא רק את עלות בית הגידול, אלא את הבלאי.

כאשר מגן החיות / פינת חי מתוכננת פעילות מחוצה לו, למשל הבאת בעלי חיים לכיתות, לגנים מחוץ לישוב או שליחת בעלי חיים עם התלמידים אם לגידול אישי קצר או לזמן חופשות ארוכות. במקרה כזה יש לרכוש בתי גידול זמניים שיאפשרו לנייד חלק מבעלי חיים, וכן לתת פתרון למקרים זמניים כמו חיה חולה שצריכה בידוד.

עוד שיקול בסיסי הוא האם לבנות כלוב ניָיד או כלוב ניָיח.

מחיצות הגובלות את הכלוב וסוגי כלובים גדולים בסיסיים

לעתים יש לשקול אם ובאיזה מקומות לעשות מחיצות שרואים דרכן ובאלו לא. יש חיות בכלובים סמוכים שעדיף שלא תהיה להם אפשרות לראות זה את זה. יש מקומות שיש צורך שיהיו מוסתרים מהקהל. מחיצות בכלובים. כמו כן לסוגי המחיצות השפעה רבה על התצוגה של החיות.

להלן סוגי מחיצות בכלובים:

גדרות (סורגים ורשתות) - לא נעים לראות חיות דרך סורגים ורשתות, אך זו הצורה השכיחה ביותר למחיצה. מומלץ לתת את הדעת למידת הבלאי של סוגי גדר שונים, חיבור לאדמה (הרשת המחוברת לאדמה מחלידה שם במיוחד כשיש צמחיה ליד ונקרעת), חיזוקים. בעת תכנון גודל המרווחים של הרשת, יש לחשוב לא רק על גודל בעל החיים שבכלוב, אלא גם על בעלי חיים אחרים שעשויים לחדור לכלוב, למשל ציפורים שיכולות לאכול את המזון של בעל החיים. בכלובים של ציפורים קטנות - כאשר הרשת יחסית גדולה - גם אם הן לא בורחות, תנשמות, למשל, יכולות לתפוס אותן בעת לינת הלילה שלהן על הרשת, ולאכול אותן דרך הרשת. כמו כן צריך שהגדר תגן ממזיקים בהתאם לחיה - כגון נחשים וחולדות. מצד שני יש לזכור שמבקרים מעדיפם חורים גדולים ככל האפשר ברשת. כך רואים את החיות טוב יותר. רשת שצבועה בשחור נעלמת יחסית מהעין. כמו גם רשת שצבועה בצבע של הרקע הדומיננטי.

חורים גדולים ככל האפשר ברשת מאפשרים צפייה נוחה יותר למבקרים, ואולי גם למבוּקרים.

בבחירת רשת יש לשים לב גם לחוזקה. רשת מחוט עבה חזקה מרשת מאותה החומר מחוט דק.

יש חיות שמספיקה להן רשת נמוכה וכך הצופה עומד כשראשו מעליה וצופה בחיות לא דרך רשת. ארנבונים, למשל, לא יברחו כאשר יש רשת בגובה מטר. אבל אז תיתכן בעיה של טריפת גורים מצד עורבים, חתולים וחיות נוספות שמסתובבות בגן או עשויות להיכנס אליו. פתרון אפשרי הוא שמעל גובה מטר תהיה רשת נפתחת. כאשר יש מבקרים - חתולי הרחוב והעורבים פוחדים ולא ניגשים. כאשר אין מבקרים- סוגרים.

הכי מומלץ לקבע רשתות לדפנות הכלוב, ע"י חיבור לברזל שברווח של כ2 ס"מ מגבול הכלוב, במיוחד חשוב רווח זה בחיבור לחלק התחתון של הכלוב לניקוז מיים. בעבר היה נהוג, שכאשר בונים את הכלוב, בזמן יציקת הבטון לקירות היו שמים בטון גם על הרשת, וכך מקבעים אותה. כיום הגיעו למסקנה כי זה לא נכון, שכן כך קשה לתקן את הרשת או להחליפה במקרה שהיא בלויה ונקרעת.

גישה שהיתה נהוגה בעבר - מאחר וידוע והרשת תיקע בעתיד, היו שמים מראש בבטון ברזלים, שאחרי שהרשת תיקרע, יהיה אפשר לקשור אותה לברזל. אם כבר שמים ברזל בבטון, עדיף, שלא כמו בתמונה, לשים מראש ברזל בצורת U הפוך.

עוד בענייני רשתות - רשת בד לפרפר. תמונה ממעריב 21/10/2002 , עמ' 12-13.

סורגים מומלצים בעיקר לגידור חיות בעלות עוצמה וכוח. לסורגים קונוטציה של בית כלא. יש להם יתרון של נוחות ניקיון, הנאה רבה יותר שיכולים להפיק מהם בעלי חיים מטפסים, בעלי החיים יכולים להביט החוצה טוב - כאשר הרווחים גדולים, וכן ניתן דרכם לעשות חלק מהטיפול. ניתן לעשות איתם רווחים גדולים יחסית כך שחיות כמו עופות יוכלו להיכנס ולצאת לשם באופן חופשי, וחיות גדולות יותר לא. כאשר הסורגים עומדים לאורך - יש פחות סיכוי שחיות בעלות קרניים יתקעו בהם. אצל בעלי חיים מסויימים אפשר לשקול השארת רווחים בגודל כזה שהקהל יוכל להכניס ידיים ללטף, להאכיל.

בדפנות עם רשת או סורגים הכלוב מומלץ להשאיר שרוול הגנה (דופן אטומה) של כעשרים ס"מ שיעזרו במניעת כניסה של מזיקים וכן למניעת פיזור המצע.

הרבה פעמים השיקול לעשות גדר פשוטה הוא מתוך משחשבה שזוהי האפשרות הזולה ביותר, לא תמיד זה כך.

לסורגים קונוטציה של בית כלא  

ילדי בית-ספר רגיל. וזה עוד כשאין סורגים על החלונות. ובאיזור עם הרבה טבע. עדין יוצר רושם לא טוב.

 
בצורת כלוב כזו נפגשים לפעמים בטיולים. רבים יגידו שזו גדר מכוערת, אם כי יש רווחה לחיות ועקרונות נכונים של בניה (למעט אסטטיקה). שימו לב לשימוש בחומרים מהשטח, הפחים בחלק התחתון, צמחיה טבעית, שימוש במבנה קיים (אגב, בתוכו היו עגלים).

"כלוב מחנאות", נבנה ליד ביית שנמצא בטבע ובהקשר הזה הכלוב נראה מתאים. הגדר עשוייה מסנאדות, חבלים ומסמרים (הילדים המצולמים: רז הנדל, תמר פישר)

חפיר - דרכו ניתן לצפות בנוחות רבה יותר בבעלי החיים. רוחבו ועומקו צריכים להיות מספיקים למניעת בריחה. יש להגן על הקהל ובעלי החיים מלפול פנימה, על ידי קיר/גדר, לא גבוהה מדי, כי אז זה כבר נהיה "כלוב עם גדר". יש לקחת בחשבון אפשרות נוחה להכנסת החיה ולהוצאתה, וכן כניסה ויציאה של אנשי צוות.

אצל בעלי חיים מסויימים ניתן למלא את החפיר במיים. כדאי שהמיים יהיו יחסית נסתרים למבקרים, כך שמיקוד הראיה יהיה בעיקר בבעלי החיים.

שיטה אחרת היא לשכן את בעלי החיים בחפיר, ז"א החפיר עצמו ישמש ככלוב, והקהל צופה ממעל. החסרון בכך הוא שבעל החיים לא יכול להסתכל החוצה, וזוהי התנהגות לא טבעית עבורו. כמו כן אם המבקר עומד נמוך מהחיה, נראה בעל החיים גדול ומרשים יותר (בחפיר כזה הוא גבוה מבעלי החיים).

חפיר

גדר חשמלית - גדר עם חוטי מתכת שבכל מספר שניות יש זרם חשמלי קצר. אפשרות זולה כיום, הועיל וגדר כזו נמצאת בשימוש רב חקלאות. מבחינה אסתטית - היא טובה כי היא כמעט נעלמת מהעין. לאחר תקופה מסויימת החיות לומדות לא לגעת בה גם כשיש הפסקת חשמל ארוכה. גדר כזו פחות מסיבית מבחינת כמות החומר, ולכן רואים דרכה הרבה יותר טוב את החיות, ולצופה יש פחות הרגשה של צפייה בכלוב. לפני בנית גדר כזו, חשוב לדעת את גובה ומרחק הקפיצה של בעלי החיים המיועדים.

הרבה פעמים כאשר מעבירים חיות לראשונה בונים גדר רשת רגילה ומאחוריה גדר חשמלית. קודם נותנים לחיות ללמוד לפחד מהגדר החשמלית, ורק אחרי זה מורידים את הגדר הרגילה.

מחיצה שקופה (כמו זכוכית או פסטיק שקוף) - מאפשרת צפייה נוחה יותר מרשת, וניתן לגשת קרוב יותר לבעל החיים ביחס לכלוב עם חפיר, כמו כן היא תופסת פחות מקום מחפיר. יש לה יתרון חזק לחיות שתמיד או מדי פעם מתחת למיים. זכוכית יחסית ניזוקה בקלות, ודורשת יותר עבודת ניקוי. כשבונים כלוב כזה יש לקחת בחשבון שתהיה בצל - שלא יהיה אפקט-מראַה, כאשר השמש מאירה עליה. נוסף על כך בצל הלכלוך פחות יראה, ופחות תהיה התעבות מיים המפריעים לצפייה.

  "נמר-פולימר" - בגן החיות של יוסטון, כלוב עם מחיצה מפולימר שנקרא Lexan, שמשמש גם כמגן נגד כדורים ברכבים של אח"מים. קירבה.

שימוש בזכוכית מאפשר פיקוח על האוורור, מעלות החום והלחות של המגורים. בנוסף זה מבודד את בעלי החיים ממגע עם תנאי החוץ, הקהל אינו יכול להאכיל את בעלי החיים, יש פחות אפשרות למעבר מחלות וכו'.

חשוב לאפשר אוורור טוב לבעלי החיים.

לעיתים ניתן שבמספר מקומות בלבד יהיה חלון זכוכית, לקהל, ושם הקהל יעמוד ויצפה. שאחר המחיצה תהיה גדר או קיר.

מחיצות מדומות- מחיצות שלא קיימות באופן פיזי, אולם בעל החיים חש בהן. למשל, ריח, אפלה, שינוי טמפרטורה, קולות בע"ח אחרים וכו'.
כך רוב הציפורים הטרופיות לא יעזבו איזור מואר לטובת איזור חשוך. רוב הזוחלים טרופיים לא יעברו מסביבה חמה לסביבה קרה.

אוויאר- שטח גדול - חסום ברשת למעלה ובצדדים. בתוכו ביוטופ - סביבת חיים: צמחיה עשירה, אגם, מפל, מצוק, מגוון חיות וכד'.

יתרונותיו העיקריים של כלוב זה: רווחה לחיות - תנאים דומים יחסית לטבע, מרחב מחיה, יופי, קל לטיפול למטפל - באיזון נכון כמעט לא צריך לנקות, קל יחסית לבנותו. בד"כ בונים את זה על עמודי חשמל.

אוויאר בנוי כך שמבקר נכנס לתוכו. יש לתכנן את שבילי המבקרים שבפנים, כך שיישארו מקומות מסתור. צריך איזון נכון של חיות: חיות שיכולות להסתדר, שלא יהיה עודף צואה ושתן. רצוי שתהיה המטרה מלמעלה, לשטוף לשלשת ציפורים.

הניסיון מראה, כי מין שפעם אחת לא הסתדר שם ומת, בד"כ לא יצליח גם אם יובאו פרטים חדשים. יש להיזהר מעצים שגדלים יותר מדי על הרשת, ואם לא יקראו אותה רק מעצם גדילתם, או כאשר תהיה סופה.

כמו כל מקום עם מגוון חיות, צריך למצוא דרכים לתת לסוגי בעלי-חיים שונה אוכל מתאים.

קופים בפרק קופים ביער מגודר גדול בארה"ב. הקהל הולך בשביל חסום מארבעת הכיוונים. לקופים בחירה אם להיות באזור הקהל או לא. מושכים את הקופים לשביל הקהל בכך ששמים אוכל באזור השביל. מרחב גדול. כדי שהקהל יוכל לראותם. אטרקציה נוספת: שמים לקופים כלי שאותו הם יכולים לשלשל בעזרת שרשרת לקהל. הקהל שם בכלי אוכל שקנה להם, והקופים מושכים אליהם את האוכל. הקהל הולך במקום מוצל וחשוך יחסית.

ספארי- בשונה מגן-חיות בו החיות בכלוב והאדם חופשי, בגישת הספרי: בני-האדם ב"כלוב" - מכונית המהווה מחיצה, והחיות חופשיות. כאשר בעלי החיים לא מסוכנים, ניתן כי גם המבקרים יסתובבו באופן חופשי, אך כדאי להגבילם לבל יפריעו יותר מדי לחיות.

  ספארי: המבקרים ב"כלוב", והחיות חופשיות.

גם בספארי וגם באוויאר בעלי חיים מסמנים לעצמם את הטריטוריה ונאבקים עליה, ואז יש מחיצות טבעיות, עם סגנון אחר. לדוגמה צבי מסמן את השטח שלו מפני צבאים אחרים, אך לא מפני ארנבונים, או ציפורים וכו'. ובעצם ככה לכל אחד יש שטח גדול יותר. יש פחות עבודה לניקיון במקום גדול כזה. צריך סבלנות כדי לראות את בעלי החיים, לא רואים אותם מיד, אך יש מגוון התנהגויות גדול בהרבה שניתן לראות לעומת בכלוב קטן.

בריכה / מיכל מיים - בריכה - היא לא רק לברווזים ולדגים. יש בעלי חיים, שסביבת מחיתם היא רק במיים. אחרים חיים בעיקר על היבשה אך זקוקים לרחצה מחיות גדולות כמו דובים, וכלה בדו-חיים, חלק מהנחשים. בד"כ אצל חיות מיים מדובר במספר קטן יחסית של בעלי חיים אשר נמצא בנפח מיים גדול יחסית (בטח שביחס לאקווריום ביתי). הדבר מאפשר מספיק חמצן, פסולת שנמהלת, וטמפרטורת מיים שמשתנה באיטיות. אין בטבע כלור כמו במי הברז. בשבי, אם המקום קטן, יש צורך בבקרה ובטיפול בקשיים הכרוכים: חידוש חמצן, ניקיון, בקרת טמפרטורה. הכלור יוצא אם נותנים למיים לעמוד בין יום לשלושה ימים.

צמחים ירוקים פולטים חמצן במיים, כאשר יש מספיק אור, אך צורכים חמצן בחושך או באור חלש. כמו כן במיים קרים יש ספיגה טובה יותר של חמצן. בארץ בברכות עם הרבה ירוקת תיתכן בעיית חוסר חמצן ביום חמסין. אחד הפתרונות היפים זה משאבה שתשאב את המיים מהבריכה לפילטר ביולוגי. הפילטר הפשוט ביותר זה מיכל עם מיים וטוף. לעיתים כדאי לשים מעל זה רשת נוספת שתמנע כניסה של לכלוך גדול כמו עלים מעץ סמוך. במיכל זה יתפתחו חידקים שיפרקו את הלכלוך. תתפתח שם סביבה אנאירובית - ולכן ביום חמסין בעת מחסר בחמצן - ממילא לא תהיה בעיה לפילטר לעשות את עבודתו. מהמיכל עם הפילטר הביולוגי ירדו המיים חזרה בצורת מפל. כך יש פתרון גם לבעיית החמצן וגם לבעיות הניקיון. המיים נהיים שקופים וניתן דרכם לראות דגים.

לא אחת רואים אצל מי שלא רצה להשקיע בפילטר - התקנת ברז למילוי הבריכה בסמוך לבריכה. משאירים את הברז קצת פתוח כך שיטפטף קבוע קצת לבריכה. וכמובן דואגים ליציאה של מיים אחרי שהם מגיעים לגובה מסויים אם באופן אוטמטי, ואם על ידי כך שהמגדל מדי פעם פותח את פתח הניקוז ליציאה של מיים. כך יש תחלופה קבועה של מיים, וזרימה שעושה עוד חמצן.

אם הבריכה מוצלת תתפתח בה הרבה פחות ירוקת.

יש להתאים את בעלי החיים לטמפרטורה שאפשר לספק, ולא לגרום לשינויים מהירים, למשל כשמעבירים דגים ממקום למקום.

חשוב להקפיד לא להאכיל בעלי חיים החיים במיים ביותר מדי אוכל. המיים זה כל סביבת המחייה בשבילם, ואם הם מזדהמים משאריות אוכל שנרקב - כל הסביבה מזוהמת.

כאשר בונים מיכל מיים יש לקחת בחשבון שמשקל המיים גדול, והמיכל צריך להיות חזק דיו להכילן. חשובה אטימות טובה.

חשוב לדאוג לפתחי ניקוז טובים לבריכה. צינורות עבים פחות יסתמו, אך יש לדאוג שלא יצאו דרכן בעליי חיים מהבריכה יחד עם זרם המיים. אפשר להרכיב על הצינור מסנן. הוא צריך להיות כזה שניתן לפרקו בקלות ולנקותו. צינורות ארוכים כדאי לפצל אותם בעזרת חיבורים, כדי שכאשר יהיו סתימות עקב לכלוך או צמיחת שורשים בפנים ניתן יהיה לנקות. אם צינור נסתם - אפשר לדחוף לתוכו צינור או ברזל ובעזרתם להוציא את מה שסותם.

להיזהר מלנטוע עצים גדולים, שיהיו מעל הבריכה ועשויים להשיר לשם הרבה עלים ופירות. זה מזהם את המיים ועשוי לסתום פתחי יציאה. עץ קטן - יהיה גדול.

בברכה גדולה, אפשר לעשות אי לחיות עם מקומות קינון, או בכלל שהחיות יוכלו לעמוד בו. אפשר גם לעשות אי עבור אנשים עם מקומות ישיבה עבורם, וגשר, אשר יוביל אליו. עם חיות רגילות זה מאוד יפה, נעים ומרגיע להיות באווירה של מיים, צמחים, ברווזים שטים ושאר חיות מסביב.

יש מקומות שעשו ברכה גדולה, ונותנים לילדים לשוט שם בסירות פדלים קטנות (בתשלום)

טיפ בנושא: קרפיון המשמש למאכל - ניזון מירוקת מצואת עופות. הוא יכול לשכון בתוך בריכת ברווזים, לתרום לנקיונה, ובד"כ הוא גדול מספיק כדי לא לצאת מצינור הניקוז, ואין צורך לדאוג לו לאוכל באופן מיוחד - האכול המצוי במיים מספיק לו.

 ** דרך פשוטה נוספת למראה טבעי - כשיוצקים בריכה מבטון, לקשט אותה בחלוקי נחל ששמים בבטון בעודו רך.

צולם בפינת החי של מעגן מיכאל. בריכה, צמחיה, פסל, מסלעה.

טלוויזיה במעגל סגור- סוג ווירטואלי של מחיצה. ניתן להציבה במקומות רגישים בכלוב, כמו מקום מסתור בו היתה המלטה. ניתן דרכה לצפות בחיות בלי להפריע להם, ולתעד באמצעות הקלטה. כמו כן מאפשר אמצעי זה לצפות בחיה מכל מקום שבו יש מוניטור. כיום ניתן במחיר זול יחסית לקנות מערכת כזו בדומה לזו הקיימת בחנויות גדולות.

בכל מקרה למעקב, ללימוד, בעיקר אחרי בעלי חיים שרגישים להפרעות מומלץ להשאיר מקום לצינור ריק ונקודת חשמל ליד למצלמה במעגל סגור.

*** הזמנת חיות מהטבע - כאן הכוונה לאפשר לחיות בר רצויות להגיע לפינת חי, בלי להגביל את תנועתם. למשל לעשות מקומות האכלה וקופסאות קינון לציפורים שיבואו, או קופסאות לינה לעטלפים. יש חיות שימצאו דרך להיכנס והן רצויות כמו קיפודים. דוגמה מ"גן החיות התנ"כי ל"שביל הצפרות" וקופסאות לינה לעטלפים בקישור הזה.

צורת הכלוב - הרבה פעמים כאשר מדובר בכלוב די גדול, צורת משושה מתאימה יותר לזווית הראיה של הצופה לעומת כלוב מרובע. כלוב עגול וקטן מאוד יכול להיות בעייתי. דוגמה נפוצה זה דגים שמוכרים אותם בקופסאות עגולות וקטנות והם מתים מהר.

מועדון / פינת ליטופים - כאן מדובר במקום שיותאם באופן מירבי לשהייה קרובה ורציפה של בני אדם עם בעלי חיים. בד"כ יהיו בו מגוון חיות קטנות שניתנות לליטוף ולמשחק. כאשר זה בתוך מבנה - יש הרגשה של ביתיות ושל מועדון, המבקרים יוכלו להיות עם החיות בכל מזג אוויר, ליהנות מכיבוד קל, לשבת על ספות נוחות. ניתן שיהיו מספר כלובים אסתטיים ולארגן דברים נוספים כמו חוברות קריאה, טלוויזיה, ווידיאו, מחשב, מזגן, מקרר, דפי עבודה, ספות, כורסאות, טלפון. חשוב לדאוג לניקיון לאיזון נכון של חיות ושל למניעות ריחות. אוורור טוב: הרבה חלונות, מזגן, מדחף מאוורר בקיר שמוציא את האוויר החוצה (כמו שיש הרבה פעמים במקלטים). לקחת בחשבון שבמקום כזה בחורף יהיה פחות איוורור. חלונות רבים שמהם נשקף נוף הגן חיות, יוצרים אווירה של מקום בטבע, וקשר לטבע גם בימים גשומים. לצורך כך מומלץ שהמועדון ישכון במקום גבוה.

מועדון בפינת חי של קיבוץ עין חרוד מאוחד. מבנה ששומר על קשר עם הטבע ומשתלב בו. הוא גבוה, ממוקם בנקודת תצפית טובה על הפינת חי, חלונות גדולים לצפייה, מרפסת לצאת ולצפות ב"אגם" ששם. מתחת למועדון מקום מוצל לפעילות והתכנסות ובצדדים כלובים עם בעלי חיים בעיקר ציפורים שעושים אווירה של להיות בין החיות, גם בקולות של תוכים שבכלובים שם, אבל אם עושים למטה פעילות לימודית זה עשוי להיות רעש חזק מדי.

לא לשכוח מיקום נכון בתוך החדר ושילוב בעלי חיים נכון: לדוגמה תוכים מעדיפים להיות ליד חלון מואר ושהכלוב ימוקם די גבוה (לא עלה ריצפה) וכן יש לשמור מרוח פרצים כאשר חלולנות פתוחים. חתלתול - הילדים מאוד יאהבו אם יסתובב ביניהם חופשי יתלטף/ילוטף, גם החתול יאהב, אבל כנראה יהיו לו פיתויים גדולים מדי מצד החיות - וצפויה להם סכנה. מעבר לכך יש לתת את הדעת לחיות נחמדות לילדים, אך כאשר הן בידיהם הם עשויים להזיק: לדוגמה, כאשר החמוס ייצא מכלובו, ויפגוש את התוכון המוחתם קצוץ הכנפיים, זה כנראה יסתיים במותו המידי של התוכי - תוך שניות החמוס עשוי לטרוף.

ניתן לעשות פינת ליטופים גם בתוך כלוב שבו מרוכזים מספר חיות מתאימות לליטוף.

אפשר כלובים מסויימים לבנות מראש עם אווירה של בית גם לבני אדם. למשל כלוב לתוכים: הכלוב עם ציורים ותמונות לילדים, מקום לשבת, ובצד השני: תוכים, תאי הטלה עבורם. אפשרי בנוסף שיהיה שם כלוב קטן עם תוכים מורגלים, או כלוב לזוג שמתרבה, במקרה שבלי זה הם לא מתרבים.

כיתת חקר בבי"ס עיינות. הכיתה ממוקמת בתוך פינת החי. מדובר על מבנה שצד אחד שלו כיתה, וצד שני הוא שטח המחקר עם כלובים של בעלי חיים. שני החלקים מופרדים בקיר שקוף. הקשר והקריבה נשמרים. שילוב של לימוד עם קשר לטבע.

חשוב לזכור שהרבה פעמים הליטוף מהווה לחיות מסוימות מתח, ואותן חיות זקוקות למנוחה מפעם לפעם.

לחיות עדיף שהאנשים יכנסו לכלובם, מאשר לצאת למקום אחר עם בני אדם. אבל אם מדובר בפעילות מתמשכת (מעל שעה) רצוי דווקא להוציא חיות למבקרים ולפרק זמן קצר, תוך תחלופה של החיות.

כאשר מדובר במקום ובו מתחמים גדולים, ניתן לאפשר לקהל כניסה לאחד מהם רק פעם בשעה. לדוגמה בפינת חי בבן שמן אחת לשעה אפשר להיכנס לשטח האגם כדי לראות את הברווזים, הברבורים והאמו ולהאכיל אותם, ואחת לשעה אפשר להיכנס למשטח הספארי ולהאכיל את העיזים ואת הכבשים. כך שלמעשה בכל חצי שעה יש פעילות האכלה לסירוגין באחד המקומות, ולחיות יש גם זמן רגיעה. יתרון במתחם גדול - חיות שאוכלות הרבה ותמיד רעבות. אצל עיזים וכבשים משך האכילה גם בתנאי טבע לאורך חלק גדול של היום. ברווזים אוכלים מגוון גדול מאוד של מזון, ובשטח גדול יש להם בחירה אם לבוא לאכול או לא.

אפשרות בענייני מזון, כאשר רוצים להבטיח תזונה לחיות בלי להסתמך יותר מדי על המבקרים, היא שהאוכל היבש (תערובת, קופתיות) יהיו קבועים בכלוב. לילדים שבאים להאכיל - יתנו את האוכל הרטוב (ירקות כמו מלפפון, גזר) - ואז החיות יבואו אליהם.

 בגידול אישי הרבה פעמים ילדים יעדיפו לגדל בעל חיים בכלוב לבד. שהיה רק שלהם. שרק הם יאכילו. הניסיון הוא שהרבה פעמים הם לא מתמידים כל יום, בצורה כזו צריך יותר ניקיון דבר שאולי רק יקשה על הילד, ובכל מקרה הדבר נוגד את רווחת בעל החיים. ארנבון או חולדה הם חיות חברתיות והחזקתם בבידוד זה התעללות. כדאי להסביר זאת גם לילד, ולהתמודד עם התחושה שלו לפעמים ממקומות אחרים שהכל מגיע לו.

       
"חווה ניידת"

פינת ליטופים קבועה בפינת חי של קיבוץ עין המפרץ.

  לפינות ליטופים מתאימים הרבה פעמים גורים/אפרוחים צעירים בלבד, וצריך מהם כמויות. כשהם מתבגרים יש איתם בעיה, כי הם כבר לא מתאימים, ואז יש שאלה מה עושים איתם. יש חיות כמו ארנבונים שקל יחסית למכור, ויש שבעלי פינות ליטופים מוכנים למסור, רק להיפטר מהם.  מי שממשיך לגדל אותם מקבל הרבה פעמים בעלי חיים ידידותיים במיוחד.

יש גם  פעמים מועטות בהם לאחר שהחיות בגרו בפינות הליטופים, ממשיכים איתם בדרך שהיתה מזעזעת חלק המבקרים - כמו למכור את ברווזון או את החזירון שכבר גדל למאכל לבני אדם, או לתת את האפרוח/הארנבון שקצת גדול לנחש או לרקון/חמוס/חוטמן. למרות שבמחשבה ראשונה זה מזעזע, במחשבה שניה נראה שזה עדיף מלגדול בלול/דיר תעשייתי ואז להאכל.

* פינות ליטוף שמיועדות לקהל הרחב, שרובו כזה שאינו נמנה עם תושבי המקום, אינו רגיל לחיות, רבים ממנו פעם ראשונה מחזיקים חיה - הוא בעייתי. קהל כזה הרבה פעמים חסר הרגלים, דרשן, חסר רגישות, רוצה להספיק הרבה וחושב שאם שילם 10 ש"ח מגיע לו הכל. ילדים זבי חוטם מדביקים את החיות במחלות שלהם, מחזיקים אותם בצורה מוחצת למוות, מפילים אותם, החיות קופצות מהם בבהלה ונפגעות, החיות בלחץ ארוך ומתמשך. לחיות עם קהל כזה סבל רב והתמותה רבה. די אם נצטט אחד ממפעלי מקום כזה שאמר על זה "פינת ליטופים זה פינת מוות"... ואכן במקום כזה מתות חיות בכל יום שכזה מהסיבות הללו.

* לפעמים האנשים נראים נהנים, אך החיות אומללות.

מפעילי פינות הליטופים בד"כ מודעים לבעייתיות שבה, אך נכנעים לדרישות הקהל. אנשים באים לביקור קצר שם, ורוצים להספיק הכל ומהר. גישה של לאט לאט וסבלנות לא תביא קהל. ואנשים ילכו למקום אחר. לכן לצורך שינוי - חשובה כאן מודעות ציבורית.

מאמר בנושא פינות חי ופינות ליטופים - שמתמקד בעיקר בסבל של בעלי החיים, ניתן לראות באתר הקיצוני של אנונימוס כאן: http://www.anonymous.org.il/pinot.htm

כלוב שמתוכנן לתצוגה בלבד

ד. עיצוב פנים הכלוב

רצפת הכלוב

נהוג לחלק סוגי רצפות לשניים: הרצפה קבועה, או ניתנת להחלפה (למשל, כזו שיש עליה רפד).

ממתי חיות בטבע הולכות על בטון ? האם יש איזושהי חיה שנולדה ללכת על משטח ישר ? (גם לאדם זה עושה פלטפוס). לחיות הכי טוב רצפה מחומרים כפי שיש להן בטבע, כגון חול, אדמה, מסלעה, רפד יער, עלים, קש, שילוב של דברים. מעבר לכך - משטח בטון שטוח אינו מראה יפה.

אצל בעלי חיים חופרים יש צורך למנוע אפשרות בריחה, למשל ע"י הטמנת רשת מחומר לא מחליד בעומק, או רצפת בטון בעומק האדמה, ואז לא לשכוח - להשאיר פתחים לניקוז המיים.

יציקות בטון למטה. מעל כ40-50 סמ' אדמה.

פטנט פשוט במקום יצוקות הבטון זה לשים מרצפות רחוב עם רווחים קטנים ביניהם לניקוז, אך מבלי שבעל החיים יברח.

2 רשתות זו על זו קבורות באדמה למניעת בריחה. על זה אדמה ומעליה חומר אורגני.

רצפה קבועה, אם היא עשויה מחומר אטום (עץ זה לא חומר אטום ממש, הצרכים חודרים וקשה לנקות). אז ניתן לנקותה באמצעות מיים, כי אין בה חדירה של מיים, חומרי חיטוי או שתן. כאשר הרצפה ישרה, ניתן להשתמש במגבי רצפה. רצפה; כאשר נמצאת בשיפוע, ניתן לעשות בה תעלות לניקוז נוזלים. תעלות ניקוז טובות גם לאיסוף דגימות שתן. בעבר הדגישו את היתרון של ה"סטריליות" ברצפה כזו, כי אפשר מדי יום לחטאה בחומרי חיטוי ולנקות כל שאריות. כיום נהוג לראות זאת כ"פדנטיות" ,ופחות ופחות משתמשים ברצפה כזו. זה דורש יותר עבודה מהמטפל כל הניקיון, פחות מתאים לרווחת החיות. החומרים הכימיים שהשתמשו לניקיון הרבה פעמים גרמו להם פגיעות, וריחם אינו אהוב. אין צורך בסטריליות.

סוג המשטח צריך להתאים לסוג בעלי החיים. בעלי פרסות למשל זקוקים למשטח מחוספס על-מנת למנוע צמיחת יתר של הפרסות. חיות בעלות כף רגל רכה, זקוקות למשטח שאינו מחוספס ואינו גס על מנת למנוע דימום.

רצפות שאינן קבועות למשל עם נסורת, רפד יער, הן אסתטיות יותר וחיות רבות יעדיפו אותן. קרקעית כזו חוסכת המון מעבודת הניקיון.בארץ חמה כמו ישראל הצרכים מתייבשים מהר, בעיקר בקייץ, מתפרקים ולא נראים, בעיקר בכלוב גדול . בכלוב בטון הפרשות החיה הרבה יותר בולטות ולא אסתטיות. כל עוד הרפד יבש הוא לא מסריח ולא מהווה בעיה בריאותית. בנוסף כדאגה לרווחת החיות, כדאי להוסיף כל יום חומר אורגני, להתעסקות של בעל החי. התחדשות זה חלק מהטבע. אם זה כלוב קטן אז כל יום קצת להוציא וקצת להכניס (ולילדים אפשר לתת פעילות לכתוב מה בעלי החיים עושים עם החומר החדש).

בעלי חיים רבים מסמנים את הטריטוריה שלהם עם ריח, וריח מוכר גורם להם להיות רגועים. למשל, כאשר מעבירים עכברים לכלוב נקי - נמדדת אצלם רמת מתח גבוהה. אם מעבירים חלק מהרפד הישן שלהם לאחר הניקוי לכלוב הנקי, המתח יורד. כך שגם מהבחינה הזו - כלוב רצפה שנשטף כל יום - בעייתי.

מגדלים רבים שהיו להם מספר חיות קטן בכלוב בטון גדול יחסית - אותו שטפו במיים רבים וחומרי ניקוי כל יום, מתוך גישה שככה זה בריא וסטרילי. היו בטוחים שבלי זה אי אפשר, אך כשניסו ראו שזה אפילו עוזר. נמצא, כי כאשר שמו ריפוד היה אפשר לנקות את הכלוב הרבה פחות, ולחיות הרבה יותר הנאה ותעסוקה. גם למבקרים זו תצוגה יפה יותר. כיום אפילו ברוב גידולי בעלי החיים לחקלאות שמים ריפוד. אצל חיות מסויימות חלקים מסויימים מהריפוד מתלכלכים יותר, למשל, היכן שהם עושות צרכים, ורק אותם צריך להחליף. ריפוד גם מונע הימרחות והדבקות של הצרכים לבטון ולבעלי החיים. חיות כמו עופות, קופים, רקונים בטבע עסוקים זמן רב בחיפוש מזון בתוך הרפד. פיזור מזון בכלוב בתוך הרפד ייתן להם תעסוקה ועניין, ויעלה במידה ניכרת את ריווחתן.

תכנון  רצפת כלוב לעכברים ולחולדות. לשכבה התחתונה אפשר להוסיף חומר נגד טפילים כמו אופיגל 50%. שימו לב ל"רצפת הכלוב".

אם לא כל הכלוב מכוסה בגג הולם, לקחת בחשבון צורך בניקוז מיים. חשוב חור ניקוז ברצפת הכלוב, שיפוע מתאים.

בכלוב שרובו ללא גג, וקרקעיתו אדמה, בימי הגשם יהיה שם בוץ. לרוב החיות בחורף הישראלי זה לא בעיה אם יש להם מחסה יבש, כל עוד לא מדובר בממש הצטברות של מיים שיוצרת ביצה או "אגם". למבקרים זה עשוי להראות לא יפה. הוספת חצץ או כורכר עוזרת מאוד, ומתאימה במיוחד לחיות שסביבתם הטבעית סלעית כמו יעלים, צבאים. אזורים שנהיים ביצה / שלולית גדולה למלא בעוד אדמה או אפילו בחצץ, אבנים גדולות, או אפילו להקים שם מסלעה אם עוד אין,

שילוב של מסלעה ומסתור. מוסיף הרבה ליופי של הכלוב ולרווחת החיות (פינת חי - עין-השופט)

מסלעה בפינת החי של קיבוץ עין-המפרץ. המסלעה בנויה בצורה כזו שהיא גם מספקת מקומות מסתור וצל.

בכלובים קטנים - עוזר לניקוי נוח מגש / מגירה מתחת לרשת הכלוב להוצאת הזבל. עוד בכלובים קטנים וצפופים - אם מכניסים עשב כריפוד - צריך ליבש אותו קודם. ולשים לב לסוג המזון - ממזון רטוב יש הרבה יותר שתן, ואז צריך לנקות לעיתים הרבה יותר קרובות.

קירות

מספר נקודות נוסף על מה שצויין בסעיף על סוגי מחיצות:

רצוי שהחיבורים שבין הקירות לבין הרצפות יהיו מעוגלים. פינות חדות יכולות גם "ללחוץ לפינה" את בעל החיים. כמו כן קשה יותר לנקותם.

רצוי גם לתכנן את משטחי הקירות כך שיוכלו להיות ניתנים לרחיצה באמצעות סילון מיים. אפשר להיעזר בצבע לא רעיל ושאינו מתקלף. חשוב להימנע מעופרת בצבע.

מזיקים למיניהם ינצלו כל סדק ורווח.

על קירות שבזווית ראיה של הקהל - אפשר לצייר נוף - למשל כזה שמתאים לסביבה הטבעית של בעל החיים ושמשתלב עם הריהוט של הכלוב. חשוב לדעת שזה בשביל הקהל. לבעל החיים זה כנראה לא משנה במיוחד.

כדאי לבנות כך שיהיה ניתן לשנות בקלות בגלל גורמים כמו בלאי ושינוי גודל להקה.

דלתות

חוזק הדלת צריך להיות מותאם לחיה. בגודלה יש לקחת בחשבון את גודל החיה, המטפל, וגודל כלי עבודה איתם יהיה צריך להיכנס.

כדאי לתכנן את הדלת שתתאים נגד מכרסמים ומזיקים אחרים.

לגבי בעלי-חיים מסוכנים כמו גם אצל חיות מועדות במיוחד לבריחה יש צורך בדלתות הנפתחות פנימה, וכן לעשות דלתות כפולות - כלומר שצריך לעבור בשתי דלתות כדי להיכנס.

אם ציפור ברחה לילד מכלוב, לא הילד אשם, אשמה הדלת או יותר נכון מי שתכנן את הכלוב. דבר אחד שעושים זה אפשרות סגירה אוטומטית של הדלת, למשל עם קפיץ או משקולת ("הילד צריך רק לפתוח, לא לסגור"). אחת הדרכים ליעילות השיטה היא לחבר את הדלתות עם קפיץ, כך שכאשר פותחים דלת אחת הקפיץ מושך את הדלת השניה לסגירה. אם אין מקום לדלת כפולה, לפחות לשים ניילון כבד חתוך לריבועים ארוכים - כמו אלו ששמים בבתי קירור.

יש בע"ח שיתאים לכלובם "דלת בארים" - שתי דלתות שנפתחות פנימה והחוצה.

צריכה להיות אפשרות לראות את החיות דרך הדלת - למניעת מחיצה, בריחה, סיכון עובד אצל חיות מסוכנות.

יש שעושים בכלובי ציפורים דלת נמוכה וקטנה - כדי שלא יברחו. החסרון הוא הנוחות לטיפול.

גגות

גגות גם לפי בעלי החיים, במיטב היצירתיות. למשל,  לעטלפים למשל, צריך גג כזה שעליו הם יוכלו לישון במהופך. כל בעל חיים והגג שלו.

ביבשה התרגלנו לראות יצורים בגובה שלנו בד"כ,  ולא לראות את החלק התחתון שלהם. כשצוללים בים זה אחרת. יש מקומות שבהם עשו אקווריומי ענק שבהם הצופה בבעלי החיים מלמעלה, ומקבל הרגשה של ים מעליו.

יש לשקול למה מיועד הגג ולבנות בהתאם לצרכים:

- מניעת כניסה ויציאה של בעל החיים שבכלוב, ובעלי חיים שמחוץ לכלוב

- בקיץ צינון ואיורור

- הגנה מפני הגשם - גם מסתור לחיה, וגם שתיהיה לה סביבה יבשה, שלא ירד עליה גשם (שלא כל הכלוב יהיה בוץ)... אך מאידך צריך גם אפשרות לצאת לחצר החמימה והנעימה.

בישראל בממוצע יש 20-40 ימי גשם בלבד.לכן לא מומלץ שכל הכלוב יהיה מוגן מהגשם, אלא רק חלק.

לפעמים מספיק לשים מקומות מכסה ספציפית לגשם בלי גג.  וכן לקחת בחשבון שהגג צריך להגן גם משמש ובהתאם לסוג בעל החיים.

בפינת חי אחת בכלוב הדורסים עשו על חלק מהכלוב גג על ידי כך שהניחו על הרשת שמכסה אותו ענפי דקל יבשים. זה עשה צל כשצריך וקצת הגן מהגשם. לעופות היו גם תאים להיכנס כאשר היה גשם. כך שהיה להם פיתרון הולם נגד שמש ונגד גשם.

רצוי שהחלק עם הגג יהיה החלק הרחוק מהקהל. אם יש צורך בכיסוי רשת בגג - אז כדי לשים את אותה רשת שבדפנות.

למניעת הצפה, הגג צריך להיות בשיפוע ושהגשם יזרום ממנו רצוי מחוץ לכלוב, בהתאם תוכנית הניקוז של גן החיות כולו.

אם שמים גג על כל הכלוב, הכלוב עשוי להיות חשוך מדי. ועל אחת כמה בכלובים קטנים עם קירות וגג אטום לאור ולגשם.

כלוב חשוך מדי. רק ממש מקרוב אפשר לראות משהו, וגם אז זה לא מראה יפה, והחיות כל הזמן בחושך.

 השוו בתמונה הזו את שלושת החלקים של המבנה (אם זה לא נכנס לכם במסך - תעברו עם הסמן לראות הכל). שימו לב להבדלים בתאורה בפנים, כתוצאה מהקירות והגג. בכלוב האמצעי שלט "האומנת" - זה אומנת לאפרוחים שמוחזקים שם בכלובים קטנים בקומות, ללא האימא. כמובן יש בעייתיות בכלובים כאלה מבחינת רווחת החיות. אבל אם כבר נעשה - צריך לזכור שבאומנת צריך הגנה מקור בחורף, לכן האזור צריך להיות סגור היטב, ובקיץ הגנה מעודף חום - כלומר לפחות שיהיו בצל עם אוורור טוב. בכלוב עם תכנון טוב ורווחה טובה לחיות - צריך להיות לבעלי החיים אפשרות לבחור, אם להיות בצל או בשמש, והצופה יכול לראות את החיות בקלות ובברור. אם כבר שהצופה יעמוד בצל מוחלט, ולא יבלוט מדי לחיות. אם כן, כלוב כזה בעייתי מבחינה אסתטית-תצוגתית ומבחינת רווחת החיות - ונותן דוגמה לא טובה לקהל מהבחינות האלה. לא בטוח שכדאי להסתבך עם קשיים שלו בפינת חי, גם אם יש ככה תפוקה טובה יותר בגידול העופות ביחס למקום הקטן בו הם נמצאים.

דרך יותר נכונה לעשות גג.

אם הכלוב כבר בנוי, והפתח בכיוון כזה שנכנס הרבה גשם, אז צריך להאריך את הגג, כדי שהגשם לא יכנס.מומלץ במקרה כזה שחלק מהגג להחליף לפרספקס שקוף כדי שיכנס אור לכלוב.

*** וכמובן יש חיות שזקוקות למקום חשוך.

אוורור

נושא שחשוב במיוחד בכלובים קטנים וצפופים ביחס לגודל בעלי החיים שבהם. חשוב לדאוג לכניסת אוויר צח, ולתנועת אוויר טובה בכלוב. אך חשוב שלא תהיה הגזמה של פרץ אוויר קר שלא מתאימה לבעל החיים, וכן לדאוג לרמת לחות נאותה בהתאם לסוג בעל החיים.

האוורור חשוב למניעות ריח, לחות יתר, הצטברות פטוגנים וגורמים מזיקים, הצטברות פחמן דו-חמצני בתחתית הכלוב.
בטרריומים קטנים כדאי לתכנן את השפעת חום המנורה הרגילה על תנועת האוויר בכלוב. קרוב למנורה, בשל החום, תהיה תנועת אוויר כלפי מעלה. כדאי לשים את המנורה באחת הפינות.

רווחת הקהל מחייבת אוורור בכלובים שאליהם הוא נכנס, ושפתחי אוורור לא יוציאו. כמובן גם את האוויר לכיוונם.

בקרה על חום וקור

יש בעלי חיים שלא מתאימים לטמפרטורה הטבעית באזור שבו הם מוחזקים בשבי, לפחות לא כל ימי השנה.

בטמפרטורות גבוהות בכל מקרה חשוב שתהיה כמות גדולה של מיים, וגם כמות יציבה, כלומר לא כלי מיים שמדי פעם החיה הופכת אותו, למשל. המיים שהם שותים משמשים את בעל החיים לקירור: הזעה, הלחתה.

אמצעי קירור חיצוניים מרכזיים בפינות חי הם מיזוג, אוורור, המטרה על הגג. ניתן בימים חמים במיוחד להעביר בעלי חיים רגישים למקום קריר בשעות היום החמות, או לשים להם שקיות או בקבוקים שבתוכם קרח שהוקפא מבעוד מועד. בעומס חום גדול הם יצמדו לזה ותקררו. אפשר לעטוף את זה במגבת דקה.

 לחלק מהחיות גם בריכה - היא אמצעי קירור. לא רק ברווזים או דגים יהיו שם. גם הכלב למשל, כשחם יכנס. הרבה ציפורים אוהבות לעשות רחצה בכלי נמוך, למשל תוכון גמדי בצלחת מיים. בצלחת הוא מסוגל להנות, מהרחצה, לא רק בימים חמים. זה גם לניקיון. אפילו בכלוב גדול, כאשר היו פותחים את הממטרה לידו, התוכים נצמדים לגדר הכלוב שליד הממטרה כדי לקבל כמה טיפות מיים. בכל מקרה לא לשים כלי מיים עמוק שגובה המיים רחוק מהדפנות, כי אז אם הציפור נופלת למיים, הוא לא תוכל לצאת ותטבע.

בכלובים גדולים אפשר להעזר בשיטות הנהוגות בחקלאות לקירור. במיוחד בתחום העופות קיימים אמצעים בארץ: הסעה - הסעת עודף החום באמצעות החלפת שכבת האוויר הצמודה לגופו של של בעל החיים בשכבה קרה יותר. קרינה - הקרנת עודפי החום המיוצרים על ידי בעל החיים על עצמים קרים בסביבתו (רצפת בטון, קירות מתכת וכו'). הולכה - הולכת עודף החום באמצעות מגע פיזי לעצמים קרים יותר (מגע בין האיזורים החשופים של בעל החיים, כגון בטן אצל עוף לבין הרצפה או הקירות). הלחתה - סילוק עודף החום באמצעות אידוי מים, הנעשית באמצעות מערכת הנשימה. בלולים בארץ משתמשים בטמפרטורות נוחות בשלוש השיטות הראשונות. בשיטה האחרונה - הלחתה משתמשים בטמפרטורות גבוהות מ28 מעלות בעיקר, ומעט משיטות הקירור בדרכים האחרות. הפגת חום באמצעות הלחתה גורמת פגיעה במאזן המים בעוף כתוצאה מאיבוד נוזלים רבים, וזה חסרון גדול.

בחימום יש יותר בעיות בטיחותיות עד כדי סכנה לשריפה, וכן התייבשות של החיה. לחיות קטנות יש אמצעים קטנים לחימום: כמו חוט-חימום, לבנת-חימום.

בחימום של חדר - יש להיזהר מאמצעים שיכולים לגרום לשריפה כמו תנור סיפרלה. בטח שלא לשים בקרבת חיות, כי הן יכולות להזיז אותו, ולהפוך אותו, ולקחת בחשבון את המקרה היותר נדיר - שאין בד"כ חיות בסביבה, אך לעיתים בורחת אחת, ויכולה להביא לשריפת הכל. מזגן או תנור רדיאטור בטוחים יותר.

מומלץ תהיה בקרת טמפרטורה באמצעות תרמוסטט.

רצוי לתכנן את הכלוב כך שתהיה טמפרטורה שונה במקומות שונים בכלוב, דבר שיאפשר לבעל החיים לבחור את מקום הטמפרטורה העדיפה עבורו באותו רגע. עבור רוב בעלי החיים והצמחים מומלץ, שהטמפרטורה בשעות הלילה תהיה נמוכה בכ10- ממעלות מהטמפרטורה בשעות היום.

קישוט, ריהוט, אווזור ובניה בתוך הכלוב

יש קישוט שנועד עבור האדם בגן החיות ויש שעבור החיות. חשוב שנזכור מי צריך מה.

קישוט יפה למבקרים. מוסיף הרבה לאפרוריות הכלוב. לחיות זה לא משנה (פינת חי עין השופט)

הילדים יזמו וקישטו לארנבונים את הכלוב בפרחים. כמה לארנבים זה משנה ? - צריך לשאול אותם. אבל כנראה היה חשוב לילדים ולמבקרים, ותראו שמוסיף באמת לאסטטיקה. גם זה חשוב.
(מצולמים קורל פאר, איתמר ברקאי, צילם: רן גורן)

לפעמים נדמה הבעיה של החיות בשבי זה גודל הכלוב. נדמה אסיר בתא של שני מטר על שני מטר, לבד, ללא תעסוקה. פעם ביום נכנס סוהר ונותן לו בדיוק אותו האוכל. מה עדיף לו: שיוסיפו לו לתא עוד שני מטר, או שישאירו אותו הגודל, ויוסיפו חברה, טלוויזיה, עיתון, עציץ, בעל חיים נוסף, גיוון באוכל... ??? כך זה גם לגבי חיות.

למשל אצל ציפורים, ברור שכל הכלובים הקטנים לא טובים. ואז  יש שמוצאים פתרון, ומכניסים כלוב גבוה. נראה להם שככה לתוכי יש יותר מקום. נכון שזה עדיף מכלום, אבל תוכים לא עפים לגובה, אלא לרוחב, ובהתאם לזה צריך לבנות את הכלוב.

רווחת החיות מחייבת שתהיה להם תעסוקה - דומה לזו שבטבע ומשחקים - לחיות שמשחקות. הרבה דברים פשוטים מוסיפים הרבה: כדור, ראי, אוכל מוחבא, נדנדות, ענפים לטיפוס ולכרסום, אם לתוכים שמים שני מקלות, אז לא באותו הגובה.

יש לתכנן מראש את הכלוב כך שיהיה מרוהט לפי  הצרכים, ושתהיה אפשרות לגיוון, הזזה ושינוי סוג האוויזרים, כדי לחדש ולעשות עניין.

כלוב לחמוסים. גודלו אומנם קטן, אך נלקחה בחשבון אפשרות לפעילות ולתעסוקה עבור החמוסים, ונוחות לבעליהם. חסרה שם קופסה/מעורה חשוכה, נוחה ומרופדת למסתור, מנוחה ולשינה.

כלוב קטן נוסף לחמוסים. הדברים שתלויים למעלה זה מקומות לינה עבורם. הריפוד בד. גם יותר אהוב על חמוסים לעומת נסורת, וגם אינו מתפזר בבית.

כלוב גדול לחתולים או לחיות אחרות, שמגיע כקיט להרכבה עצמית. אפשרות למי שמעוניין בכלוב גדול ומרווח, ואין לו זמן או רצון לתכנון ובניה של בעלי מלכה. (לקוח מהאתר ,http://www.cdpets.com עולה 300$-400$). נראה שחסרים לו כמה דברים חשובים.

חשוב להקפיד על מספיק מקומות מנוחה ושינה לכל הפרטים בכלוב. לציפורים ענפים מעץ טבעי. לא חייב להיות מקובע. אם הציפורים עומדות על הרשת זה סימן לא טוב.

בתכנון הריהוט צריך לקחת בחשבון חומרים מתאימים לסימון בעזרת הטפרים, התחככות ושתן לסימון ריח.

עץ טבעי מוסיף הרבה להרבה סוגים של חיות, וגם למבקרים. תחשבו למשל על פנדה על עץ, או סנאי מציץ מתוך חור בעץ אמיתי. כמו כל ריהוט יש לשקול האם כאשר המבקרים יבואו, הם יראו את בעל החיים, וכמה למטפל יש שליטה על דבר כזה. יש דברים עם יותר סיכוי, למשל שאיגואנות 'יתחרדנו', על סלעים שמחוממים באור שמש טבעי או מלאכותי.

בית לצ'ינצ'ילה עם "מדרגות". קיבוץ עין-המפרץ.

להימנע בהכנסת עצמים רבים מדי לכלב, כדי לא ליצור עומס יתר, לכלוך, חוסר נוחות לבעלי החיים ולמטפל.

לא לשים כלי מיים ואוכל מתחת או בקרבת מקומות שעופות או בעלי חיים כמו קופים עומדים שם - כי הפרשותיהם יכנסו פנימה.

מגורים טובים של חיות בשבי צריכים להיות דומים ככל האפשר לסביבה הטבעית של בעל החיים.

רצוי להשתמש בריהוט טבעי. ריהוט שפעמים רבות משתמשים בו הוא צמחים, סלעים, סולמות או עמודים המהווים תחליף לעץ לשם טיפוס, מדפים, מאורות, קינים או ארגזי קינון, ריפוד מתאים. דוגמאות לשימוש בחומרים טבעיים באופן פשוט: לחיות קטנות מסתור מכד חרס; בית קינון לתוכי מדלעת שעשו בה חור וחלל.

מתן אפשרות לשמירה על הגיינה על פי דפוס ההתנהגות הטבעי של בעל החיים - לדוגמה: ציפורים רבות זקוקות לאמבטיית מיים על מנת לטפל בנוצותיהן, בעיקר בתקופה של ניצוי חדש. צ'ינצ'ילות זקוקות לאמבטיית חול דק דמויי טלק, על מנת לטפל בפרוותן ולטפח אותה. נחשים וזוחלים אחרים זקוקים בתקופת ההתנשלות ללחות גבוהה ולאמבטיות תכופות.

בטיחות: יש להיזהר משימוש בחומרים רעילים ומסוכנים, כגון צבעים וצמחים מסוימים. יש להיזהר מחפצים שעשויים להיבלע ולגרום נזק של חנק, או נזק במער' העיכול. גם מכרסמים עשויים לכרסם דברים שיזיקו לבריאותם.

בכלוב של חיות קטנות ולטיפות - אפשר לשים ספסל לילדים שיכנסו ויוכלו לשבת עם החיות.

דגש על אפשרות מסתור, במיוחד לחיות שזה דרכם להסתתר, חיות חברתיות שצריכות מסתור זה מזה (כמו בני אדם - כשמפסיקים לריב, לא מסתכלים או עומדים אחד ליד השני), וחיות בר הנוטות לפחד כמו צבאים ואיילים חשוב כלוב גדול עם מקומות מסתור. אחרת בכלוב קטן במקרה בהלה כמו מקהל או מכלב יקפצו בחוזקה על החדר, עד כדי סכנת פציעה חמורה ומוות.

תשובה שפעם קיבלתי: "אם אני שם לציפורי אהבה תאי הטלה - הם נכנסים פנימה וזה נראה כאילו הם אינם" - ענה מנהל מקום לשאלה "למה אין תאי הטלה לתוכים". סוגיה כזו מתעוררת לפעמים, אך גם למבקר שקצת מתמצא בחיות זה צורם. תוכים בכלוב מרובע, עם מקל אחד לעמוד בלי בתים. במקרה הספציפי הזה היו כ10 פרטים בכלוב גדול יחסית. לפתרון בעיה כזו יכול לעזור אם ישימו הרבה פרטים בכלוב, ואז תמיד כמה יש בחוץ, וגם הכלוב נראה ככה יותר יפה. (אבל אם אין מספיק תאי הטלה יהיו ריבים, וכמות הצאצאים תרד במידה משמעותית).

ריהוט ומשחקים מכל הכלוב זה לא משהו שחייב להיות חד פעמי. לשנות לחיות, לתת להם גיוון. למשל למכרסמים לאסוף עלים וענפים וכל יום לחדש. הגלגל ריצה זה לא תמיד משהו טוב - זו התנהגות סטראוטיפית. אפשר לבקש מהילד לשים את הגלגל לחצי שעה, המכרסם ישחק, הילד יצפה, ואז ילד שני ישים ענף וילד שלישי ישים עלים וכו'.
** יותר מדי נקיון בכלוב יכול לגרום לחוסר ריבוי אצל המכרסמים. כי אז יש החלפת ריח. אצל המכרסמים חוש הריח מפותח, וריח הזכר נעלם לאחר הניקיון.

להרבה בעלי חיים קשירת חבל מצד אחד לצד שני יכול לגרום תעסוקה מעניינת.

לעשות את הריהוט אסטתי. מה שנשבר / נקרע להחליף. שהריהוט יהיה יפה. למשל, תאי הטלה מרובעים רגילים לעטוף עם ענפי במבוק. את בקבוק המיים לשים בתוך ענף חלול. לשים עציץ הפוך לגרביל, במקום תא פלסטיק.

גינון ונוי:

גינון נותן למבקרים חוויה יותר שלמה של טבע, של חיות בסביבה טבעית, של חגיגת צבעים. צמחים יכולים לדמות עבור החיות סביבה טבעית, יכולים לשמש להם למאכל, מסתור, קינון, טיפוס משחק ותעסוקה. מאידך בגן חיות צפיפות החיות גדולה מזו שבטבע, והאפשרות שלהם לעבור ממקום למקום נמוכה, יש סיכוי רב יותר שללא שמירה נכונה הצמחיה תינזק.

חשוב להימנע מצמחים רעילים כמו הרדוף וטבציה - גם אם הם מחוץ לכלוב ולא קרובים לחיות - הקהל עשוי לנסות להאכיל בהם את החיות (יש חיות שידעו להימנע מזה, אבל בשביל מה דווקא צמחים כאלה). הימנעות מצמחים דוקרים. חשיבה על כך שהחיות לא יאכלו, יכרסמו או יהרסו את גינון והעצים (לפחות את החלק שלא רוצים).

חיות קטנות ינסו להיכנס לאזור המגודר מלמטה. חיות כמו עיזים, צבאים, אם יש צמחים מגודרים לידם, הם יעמדו על רגליהם האחוריות, וידחפו במשקלם וברגליים הקדמיות את הרשת, כדי שיכלו לאכול את מה ששם. בכל מקרה ינסו לאכול דרך הרשת את מה שקרוב. לכן צריך עמודים חזקים, אשר יחזיקו את הרשת, ומרחק מספיק. גידור הגינון בהתאם לחיה: בהמות צריכים גידור חזק. עופות כתרנגולות וטווסים, עופות מספיק בדרך כלל גידור נמוך לצמחים צעירים וקטנים. לשים לב שחוטי ברזל עשויים להיפקע עם גדילת העץ ולפצוע את החיות ולהזיק לעץ.

 פטנט פשוט להגן על עץ - יוטה אשר שימשה לשלט בחירות, ולאחר הבחירות לכנסת נותרה ללא שימוש - עוטפים איתה  את העץ וסוגרים עם חוטי ברזל. מדי פעם החיות מצליחות להזיז את זה וצריך לתקן. אבל שומר די טוב. (מצולם ליד העץ איתי ארליך)

לבעלי חיים אחרים שמים פשוט רשת סביב העץ.

צולם בחמת גדר: עצים בתוך כלוב היענים. שימו לב שגם כל גן  החיות עם הרבה צימחיה.

לפני שנוטעים שתיל עץ קטן - לשים לב, כי לא יהיה קרוב מדי למבנה, כי גם לעץ לא יהיה לאן להתפתח, וגם כי השורשים של העץ יגדלו, יגיעו למבנה, ויכולים לפגוע בו, להרים את הבטון שמתחתיו ולשוברו. בכלוב פתוח (ללא גג) ובו חיות מטפסות, אם העץ קרוב לקיר חיות מטפסות עשויות לברוח דרכו.

אפשר ליצוק דרך הגינון תכנים שונים: לשתול את ארבעת-המינים, שבעת-המינים, גינת תבלינים קטנה עם צמחים לתה שאפשר להכין בחורף לעובדים ולאורחים. גינת ירק, חלקת עם עשב / אספסת / תלתן או ירק אחר לחיות. עצי פרי. עץ תות שבעבר היה בכל לול: נותן צל בקיץ, ושמש בחורף (עץ נשיר), פירות למבקרים, ומה שנופל לבעלי חיים. בעלי חיים אוהבים מאוד לאכול את עליו. אפשר ליצור באמצעות צמחיה אווירה אקלימית מסויימת, למשל, לשתול עצי בננה ודקלים נמוכים ליד כלוב התוכים, ליצירת אווירה טרופית.

למען חיסכון במיים ודישון טבעי אפשר להשתמש במי ברכות של בעלי חיים להשקיה. במיים חומרים נוספים שעשויים לעשות סתימות בממטרות וטפטפות. זה מתאים עם צינור עבה או עם סינון מתאים של המיים.

גדר חיה - נפוצה יותר כנגד בני אדם, מאשר כמחסום לחיות. למשל כאשר רוצים למנוע מצב שבו הקהל יתקרב יותר מדי לכלוב, וילד תמים יכניס יד לחיה מסוכנת, שמים גדר חיה נמוכה (כדי שלא תסתיר) בין כלוב החיות לקהל. הרבה פעמים עושים זאת בסמוך לגדר מלאכותית. גדר חיה  עשוייה להיות בעייתית נגד חיות, שכן חלקם אוכלים אותה/עפים/מטפסים/יודעים לנצל כל חור וקשה לסמוך על זה, בין אם מדובר בחיות שלנו, ובין אם במזיקים שעשויים להסתנן.
 בין השיקולים לבחירת צמח לגדר חיה: צימוח מהיר ורב, צבע עלים מיוחד, פריחתם נאה, צמיחתם צפופה, לא נוטים לקרחות, לא רעילים ומזיקים לחיות. גדר כזו מצריכה גם גיזום של השיח, על מנת שלא יתפשט יותר מדי, וכדי לגרום לצימוח שווה בכל הצדדים ומניעת קרחות בענפים התחתונים. אם כן, לפני שמחליטים לעשות גדר כזו, יש לשקול את זה שלאחר מכן זה יצריך עבודה של גיזום ואיסוף הגיזום.

תאורה
בעלי חיים צריכים תאורת יום וחשכה בלילה. נשמע טיפשי להגיד את זה, אך לא חסרים מגדלים שמשאירים מנורה רגילה לחימום ביום ובלילה, ואז בעל החיים האומלל נשאר באור 24 שעות.  במקום מנורה שתחמם, לשים למשל רדיאטור. לתת להם אקלים מתאים.

במקרה של בעלי החיים הגדלים בבית, יש כאלה שנותנים יותר אור לחיות, כיוון שהם מדליקים את האור לעצמם. זה לא נורא, רק נזכיר כי  הרביה אצל בעלי חיים רבים קשורה לאור רציף. יותר מדי או פחות מדי אור משבש את הרביה או עושה אותה במועדים לא טבעיים (כמובן יש מגדלים שמנצלים זאת כדי ליצור רביה רבה יותר או מוקדמת יותר).

עדיפה תאורה בדומה למה שבעל החיים רגיל בטבע, כגון אור ישיר מהשמש, אפשרות לשהייה גם בצל. כאשר אין אפשרות לחשיפה לשמש, נורות פלורוסנט ביתיות ובמיוחד נורות פלורוסנט, המיועדות לאקווריומים פולטת קרני U.V החיוניות לבעלי החיים ולצמחים ובכך מפצות על חוסר חשיפה לשמש. נורות רגילות אינן פולטות קרני U.V, אך מסיעות בחימום, אם צריך. ניתן לשלב בין השניים.

קישוט המשלב תאורה שנותנת תחושה של אור שמש או ירח, תיתן לצופה אשליה של הימצאות בסביבה הטבעית של בעל החיים.

יש פתרונות סולארים די פשוטים וזולים להארת מקום. יתרונם גם שהם לא דורשים חיבור לרשת החשמל, חשמלאי וכו'. כמובן זו גם 'אנרגיה ירוקה'.

מוטיבים פרסומיים
לעתים רואים מתוך כוונות כלכליות הכנסת מרכיבי פרסום לכלוב. דוגמה ידועה היא מכונית שהוכנסה לכלוב אריות באחד מגני החיות בעולם. על המכונית שמו דברים שמשכו את האריות. האריות טיפסו עליה, שיחקו איתה. פרוייקט פרסומי זה זכה לתהודה רבה, ולהכנסה יפה לגן החיות.

מקומות מסתור בתוך הכלוב

יש לתכנן לבעלי החיים מכסה ומסתור - לשם פרטיות, שליטה מסוימת בחיים, הגנה ממזג אוויר, מפלט בעת ניקיון החצר, יכולת התנהגות טבעות. אצל בעלי חיים עם היררכיה עוזר מאוד שיש מחסום כלשהו, אשר בו בעל חיים אחד יכול לעמוד בלי שאחר שונה ממנה בהיררכיה יראה אותו. זה יכול להיות למשל, סלע, גבעה מסויימת להיות מאחוריה, שיח. חשוב להתאים את מקומות המסתור והקינון למספר החיות. בכל מקרה מומלץ שיהיו קצת יותר מקומות מסתור ממספר החיות (או מספר הזוגות - לחיות שחיות בזוגות)- אחרת צפויים ריבים רבים. אצל תוכים למשל אם יש פחות מקומות קינון ממספר הזוגות - מידת ההטלה תרד בהרבה (האופטימלי לשים 10% יותר מקומות הטלה ממספר הזוגות).

יש חיות שיסתתרו רוב היום והקהל יתקשה לראותם. בתמונה פתח לראיה של הדורבן במקום המסתור שלו. פינת חי של בני ברק. פשרה בין הצורך של הדורבן להסתתר ביום (דורבן זו חיה לילית, ובכלל נמצאת הרבה ממחילה בטבע) לבין הצורך של הקהל לראות.

מיים

יש לקחת בחשבון שימוש רב יחסית במיים: בעלי החיים שותים, מצננים את גופם, מתרחצים, שוחים. לעיתים משתמשים במיים כ"גדר" (חפיר) ולחימום. משתמשים לניקוי הכלובים והשקיית הצמחייה בגן.

מיים יכולים לשמש גם אויב. לגרום לטביעה, הצפה, רקב וחלודה. הרבה פעמים החיות מלכלכות את כלי המיים אשר בנוי בצורה לא נכונה, למשל ע"י הפיכת כלי המיים, כניסה לתוכו, העפת רפד פנימה אגב תעופה התגרדות, משחק, ועשיית צרכים לתוכו (עופות למשל עומדים על הכלי באין מקומות עמידה אחרים מועדפים).

כך אם חיה אחת חולה - היא עשויה להדביק את כולם. לחיות שלא משתמשות במיים לרחצה רצוי פתח שתייה קטן וגבוה - כך שלא יתלכלך. אפשר לתכנן את כלי מיים כך שמרבית המיים מחוץ לכלוב, ופתח שתייה קטן בתוך הכלוב. חשוב שכלי המיים יהיה נוח לניקוי ולניקוז.

טיפ- לפני שמתחילים לאכלס את הכלוב - זו הזדמנות טובה לעשות חיטוי כללי והדברה, בלי הפרעות לחיות, או בלי שהחיות מפריעות לעובד. כמובן להיזהר מחומרים שיכולים להזיק לבעלי החיים. יש תמיסות חיטוי לחיות שניתן לרוכשם במקומות שמוכרים ציוד כזה לחקלאות, למשל ללולים, או בחנויות לחיות מחמד אם זה בכמויות קטנות.

ו. מה זה אומר להקים גן חיות או פינת חי מודרנית מבחינת המשאבים

שטח של פינת חי גדולה - שיתוכנן ויבנה בצוות רב-מקצועי בתחום, ובנייתו כמקום בסטנדרטים גבוהים של גן חיות מודרני, עם רווחה לחיות ולמבקרים, צמחיה מרובה, מועדון/ כיתת לימוד, אזור עבודה בנוי לעובדים, משרד, עיצוב טבעי בכל כלוב (צמחיה מתאימה, מפל, מסלעה, מאורות), גדר ואמצעי הגנה שבאמת ימנעו גנבות, פינות ישיבה למבקרים, מחשבים וכל השאר - מדובר בהשקעה בהקמה שיכולה להגיעה למליוני שקלים ! ובהמשך הפעלת המקום מצריכה הרבה אהבה, השגחה, התמדה ועבודה לטיפול ותחזוק שוטף על ידי מספר אנשים (עם אופי מיוחד), וכן הדרכה והפעלה של הקהל מס' שעות ביום, והכל כולל גם עלות גבוהה; אחרי הקמה של מקום בסדר גודל כזה, יש גם נטיה לשווקו גם לאוכלוסיה מעבר לקהל המקומי, ומשמעות הדבר צורך בשימוש בכוח אדם גם בתחום ההדרכה, שיווק, ועניינים נוספים מכירת כרטיסים, שרותי קיוסק קטן, ניקיון, מנהל על כל זה... כוח אדם נוסף שעלותו רבה. ובנוסף קנית מזון, טיפול ווטרינרי, השתלמויות לעובדים, בלאי שנוצר וכל השאר - זה יקר לאחזקה, וגם אם בצד זה ישנם הכנסות.

כבר אמר מי שאמר שלפעמים עדיף מקום כזה קטן לחיות, אך שוקק חיים, מפינת חי ענקית שלא מצליחים להשתלט עליה (הרבה עבודה ותקציב), ובסוף היא נסגרת.

מוטב לאוכלוסיה מקומית בבית ספר או קהילה מסויימת להצטרף לפעילות בגן חיות או פינת חי גדולה וטובה בישוב סמוך מלהקים אצלו משהו יותר קטן, שלא בטוח יעמוד בו. גם אם צריך הסעות, ותשלום מסויים לפינת חי, זהי יהיה זול בהרבה לעומת עלות הקמת מקום רציני, תחזוקתו, הדרכה, עבודה.

יש שכדי לפתור זאת עושים מקום קטן לחיות ש"משתמשים" בהם הרבה. למשל מקום שעושה הפעלות בגני-ילדים או עבודה זאותרפית, וכל חיה יוצאת כמעט כל יום עם מפעיל לפעילות, ובסיס החיות אינו מיועד למבקרים. מקום כזה יכול להיות כלכלי, אך הרבה פעמים בעייתי מבחינת רווחת החיות.

מענה חינוכי נכון בתחום לאוכלוסיה מקומית צריך להיות משילוב של גידול מקומי קטן ובצורה נכונה של בעלי חיים, אפילו למשל כלב (בתנאי שיהיה מי שידאג לו מחוץ לשעות הפעילות החינוכית), ושיתוף פעולה עם אחד מפינות החי או גני החיות הגדולות שבסביבה.

דוגמאות לגידול מקומי במחיר נמוך של הקמה ושל אחזקה:

- בתי ספר שבכל כיתה מגדלים בעל חיים כלשהו בכלוב מסודר (שורקנים, חולדות, דגים, ארנבונים וכו'), באחריות הילדים, עם אחריות כוללת של מבוגר וסידור לטיפול בחיות בחופשים, שלמשל חלק מהחיות ילדים בשימחה, באישור ההורים, יקחו הביתה. רוב בתי הספר בלאו הכי מגודרים, וניתן לשחרר בהם מעט חיות, כמו תרנגולות (שיתרמו לניקיון) כלבלב, חזרזיר.

- במקום לבנות מועדון או כיתה יקרים עושים פינות ישיבה מוצלות ונאות, למשל עם שולחן וספסלים, פרחים, טרטור ישן שאינו פועל אך תמיד יהווה אטרקציה לילדים.

- פארק שיש בו בריכה ונותנים שם לברווזים, ברכיות וברבורים לגדול ולשחות להנאת המבקרים והנאת החיות.

- מגדרים שטח דשא בפארק או ליד בית ספר או בתוך ישוב, בונים כמה מקומות מכסה לחיות , ובתוך משוחררים חיות כמו עיזים, כבשים, חזרזיר, תרנגולות, חמור, פוני, עגלה. החיות אוכלות את הדשא ומוסיפים להם אוכל בהתאם לצרכים, וגם על מנת שלא יחסלו את הדשא וישאר יפה. בכל מקרה כמות החיות תהיה כזו שגם לא יהיה צריך לנקות בשטח הגדול, וגם לא יהיה נזק למדשאות. כך עלות אחזקה מינימאלית, יש אפשרות למבקרים גם לראות את החיות מבחוץ בצורה יפה ומרגיעה (חיות במרעה - מרגיע). לחיות מקום מרווח ונקי. ניתן לעשות בגדר פתחים אשר דרכם יוכל הקהל לתת אוכל לחיות, אפשר להשאיר עבורו אוכל למטרה זו. האכלה זה המון הנאה לקהל, ועושה את החיות ידידותית. אפשר גם לבנות שביל מגודר בתוך המתחם למבקרים. אפשר מדי פעם לעשות פעילויות עם המבקרים כמו רכיבה על הפוני, הסברים על החיות, חליבה, גז כבשים ופעילויות נוספות שאפשר למצוא בין הפעילויות המוצעות באתר.

- חוות הנוקדים - ליד כפר וויתקין - בעברה היתה ליד שוק וותקין הסואן בשבתות, והיוותה אטרקציה לילדים שבאו וגם להורים שיכלו גם לנו חשם בזמן שהילדים עסוקים. השוק עצמו נסגר בגלל שלא היו לא אישורים מהמינהל. החווה נשארה לפעול כיוון שהיא מוגדרת שטח חקלאי, ומתרכזת יותר סביב הפעלת הילדים. מדובר בחווה מגודרת, אך כמעט ללא חיות בכלובים קטנים. משוחררים בחווה כמה תרנגולות וברווזים, יש חמור, ובהתאם להפעלות עוד חיות, כמו רכיבה על פונים בשבתות, או מביאים עז להדגמת חליבה לקראת שבועות. לצד זה יש הרבה הפעלות, כמו אומגה ופינות הפעלה, למשל סביב הלחם: נקודת קטיף חיטה, נקודת הדגמת דיש, נקודה בה מפרידים את הגרעינים מהצמח, נקודה בה הילדים לשים ומכינים פיתות, נקודה בה אופים על טבון, נקודה עם סיפור.... כך גם אם מגיע בית ספר גדול יש מספיק מקום לפעילות. אפשר להתאים פעילויות בהתאם לצורך - למשל סביב חלב לקראת חג שבועות.

 בעבר היה ליד החווה שוק גדול, ואז הגיעו ילדים והורים רבים, במקום היו הרבה פינות ישיבה, בצל, היה קיוסק וזה היה מקום רגיעה להורים ופעילות לילדים.

הנקודה - החיות לא מהוות נטל, טיפול בהם מועט, מדובר בחיות חזקות, אין חיות נדירות שמעודדות גניבות, אין צורך בניקיון רב בגלל כמות קטנה יחסית של חיות ביחס לשטח, לחיות תנאים טובים ושטח מחיה גדול.

*** בעיות בהאכלה מזדמנת על ידי קהל: קושי לתת כמות אידיאלית, עם ההרכב המדוייק שבעלי חיים צריכים, השמנה, חיות שמפתחות התנהגות מתחננת לאוכל, והאכלה במזון מזיק כמו צמחים רעילים, שקיות, שיכולים להביא צרות. אבל דומה שיחד עם שמירה על מספר כללים היתרונות עולים על החסרונות.

בתמונות - פינת החי במעלה צביה. מגודר שטח אחד גדול, ובו מספר מצומצם יחסית של חיות ידידותיות אשר מסתובבות בשטח גדול יחסית, שביל מרכזי אחד וצמחיה שנותנת נוי וצל. החיות באות למבקרים (רגילות שנותנים להם אוכל), בתמונה אתם רואים אותן ליד שער הכניסה. אין בעיה של ריח, כי על פני השטח הגדול ריח הזבל לא מורגש, צריך לשים לב שלא יהיו חיות הורסות צמחיה כמו עיזים.

שתי מקומות מסתור מגשם ומשמש. לא גדולים במיוחד

"יוֹנִי החמור" ידידותי, חמוד ומגיע למבקרים.

גם כשפינת החי סגורה - יש מה לראות מהגדר.

אז בעצם זה לא יכול להיות ריווחי ? - הרוב הגדול מאוד של פינות החי, אולי אפילו כ99% מהם אינו רווחי, ואפילו לא מאוזן ללא סבסוד של עירייה/בית-ספר/קיבוץ/תורמים/משוגע לדבר/מתנדבים/סטודנטים בהכשרה מקצועית, בגלל הקשיים הכרוכים בכך. כמובן אותם גופים חושבים שהם מסבסדים דבר ראוי, ובסופו של דבר יש מי שמשלם, כך שבמובן מסויים זה כן ריווחי כלכלית.

לא כל דבר בקהילה אמור להיות רווחי. האם המורה לתנ"ך או למחשבים היא רווחית ? - יש להתייחס לפינת חי כשירות שנותן מענה לצרכים של הקהילה, בדומה לבית-ספר, מתנ"ס, פארק ציבורי, מוזיאון, תיאטרון - שללא סיבסוד קבוע אין הם ריווחיים.  אך לרוב מכירים בחשיבותם ונתרמים לעזור להם גופי המדינה ואנשים פרטיים. רצוי לקחת את זה בחשבון.

הרבה פעמים שמנסים להיות ריווחיים, זה על חשבון החיות, ונוצר צער בעלי חיים, וכך זה גם לא חינוכי במיוחד.

ויש מקרים שזה כן ריווחי, גם בלי זה, אבל בד"כ זה בא בשילוב עם עוד דברים, כלומר לא רק פינת חי. נתון מעניין ומעודד משהו, אפשר לראות בכתבה הבאה, ממוסף "עסקים" במעריב, שלפיו בין אתרי התיירות המובילים בישראל בשנת 2002 היו בשני המקומות הראשונים בדירוג לפי מספר המבקרים הישראלים, אתרים עם חיות, וכן במקום הרביעי והחמישי, ולפי מחזורי הכנסות היו בשלוש המקומות הראשונים אתרים עם חיות (ראו פסקה אחרונה בכתבה). במקום הראשון - אתר חמת גדר. הנתון החסר - הוא כמה הוצאות היו, והאם אחרי זה זה עוד היה ריווחי. על חמת גדר - ידוע שהיא ריווחית, ובה יש דברים מרכזיים נוסף על חיות. הספארי, וגן חיות ירושלים ידוע שלפי הידוע לי, לא היו הם מגיעים לאיזון כלכלי - אלמלא סיוע קבוע שיש להם מהעיריות ומתורמים, ועובדים-מתנדבים.

את הכתבה ניתן לראות בראש לקט הכתבות בקישור הזה

קישור נוסף: תוכנית עיסקית או פרופיל עיסקי -  http://www.asakim.org.il/upload/hay.pdf. לא כל דבר שם צריך לקחת כתורה מסיני. לדוגמה כתוב שבפינת חי קטנה צריך בין 2 ל8 עובדים ובגדולה 10-25. מוגזם לחלוטין. בקטנה עובדים 1-2 ואולי ביום שבו יש פעילות עם כיתות לוקחים עוד עובדים לצורך הפרוייקט הספציפי בשעות הספציפי.

* בעיתון מעריב מיום 09/04/2008, בעמוד אחורי, פורסמה כתבה מעודכנת של רשימת אתרי התיירות בתשלום. הכתבה תחת הכותרת, גן החיות התנ"כי ניצח את הספארי. כתב אמיר מרום. מהכתבה עולה כי לפי סקר של חברת "דן אנד ברדסטריט" ישראל, אתר התירות הפופולארי ביותר בתשלום הוא גם החיות התנ"כי בירושלים (693,000 מבקרים), אחריו במקום השני אתר מצדה (620,000 מבקרים), במקום השלישי אתר עתיקות קיסריה, מקום רביעי הספארי, ובמקום החמישי אתר חמת גדר (530,000 מבקרים). מודגש כי יש אתרים פופולאריים לא פחות כמו הכותל-המערבי או הגנים הבהיים בחיפה, אך הכניסה אליהם אינה בתשלום, לכן אין הם בדירוג.

כתבה מגלובס  - גן החיות התנ"כי: שיאן המבקרים בשנת 2012 - שוב לפי חברת דן אנד ברדסטריט - שוב שיאן המבקרים גן החיות התנ"כי עם 752 אלף מבקרים והכנסות של 34 מליון שקל. מקום שני מצדה, מקום שלישי הספארי בר"ג, מקום שביעי חמת גדר, מקום תשיעי פארק המצפה הת-ימי באילת. הכתבה - http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000831778

ז. בחירת איש המקצוע לייעוץ בתכנון ובהפעלה והקמת צוות הקמה והפעלה

במאמר זה הובאו מספר מרכיבים חלקיים וכלליים להקמת גן חיות / פינת חי. אין בו די כדי שמגדל מתחיל באמת ידע לעשות זאת רק מקריאת המאמר, ואין מגדל מתחיל שיוכל באמת להתייחס בו זמנית לכל המרכיבים הרבים.

בד"כ אנשים לפני שבונים פינת חי בוחרים לייעוץ מתוך אינסטינקט את הווטרינר שטיפל לנו בכלב או בחתול ועשה זאת באופן מוצלח, והוא גם נחמד, או איזה אדריכל מקומי, אחד ההורים שמוכן בהתנדבות לתרום וכו'. דרך אחרת שבה אנשים בוחרים כיצד לנהוג זה לפי איך שראו בפינת חי שקרובה להם או שיש להם קשר מיקרי איתה. לצערנו, במקרים רבים הידע והניסיון שלהם לא מספיק.

הקמת מקום כזה מורכבת מאוד בעלת ווריאציות רבות, ואפשרות טעות רבות. כל חיה היא עולם בפני עצמה, דרכי התצוגה מורכבים, יש דרכי הפעלה רבות, וסגי קהל שונים, ומטרות שונות שאפשר להפיק מפינת חי.

בארץ בשנים האחרונות יש יותר ויותר מגמה של התמחות בתחום, אחזקה חיות בשבי, והפעלת מקום כזה עם סוגי אוכלוסיה שונים. התחום עדין לא ממוסד מספיק, ואין תואר מדוייק בתחום, לכן גם חודרים אליו לא אחת שיודעים בעיקר להרשים בדיבור מי שלא מבין בזה. עם זאת יש גם אנשים טובים וחשוב להיעזר בהם.

התכנון השלם צריך להיות בצוות רב מקצועי בהתאם לצרכי המקום: מהנדס, אדריכל נוף, בעלי מלכה, זיאולוג שמתמחה בחיות בשבי, אנשים שמתמחים בתוכניות חינוכיות (או תיירותיות, טיפוליות - בהתאם לייעוד המקום) עם בעלי חיים, אנשי שיווק, איש מומחה בצרכים של קהל היעד, אם מדובר באוכלוסיות מיוחדות, ו"המשוגע לדבר", שבלעדיו אי-אפשר. כמו כן יש צורך בנציג הורים, מנהל של התחום היותר רחב (למשל מנהל בית ספר ונציג וועד הורים), מישהו שיכוון את כולם, וגם... שהצוות לא יהיה גדול מדי , ושהאנשים בצוות יהיו כאלה שיסכימו לקחת על עצמם מטלות מעבר לדיבורים, אחרת יהיה גוף כבד ולא מתפקד. גוף קטן יכול להציג לגופים גדולים יותר את התוכנית וההתקדמות לשם תמיכה, אהדה, גיבוי ושיתוף.

חשוב לזכור בצוות - לתכנן גם לטווח ארוך, ושלא פחות חשוב ממה שהולכים להקים, זה סוג הפעילות שתהיה. פינת חי/ גן חיות חייב להיות מופעל בצמוד לתוכנית פעילות. החיות לבדן לא יעשו את העבודה, ולא יהוו אטרקציה לטווח ארוך, בלי הפעלות, הדרכה, גיוון, צמיחה. חשוב שהגורמים שקשורים בהפעלת המקום יעשו הכשרה כלשהי בתחום.

ח. ספרות עברית בתחום

ספר חדש שעוסק בתחום (יצא ב2002): מדריך להקמה, אחזקה וטיפול בבעלי חיים בפינות חי ומוסדות חינוך, שכתבו דליה ברמן, בנצי דבש, ישראל ויסנשטרן, דר' צבי סבר ודר' רוני רדו. ספר בן 71 עמודים. חלק גדול בו מתאר בקיצור לגבי חיות ספציפיות איזה בית גידול הן צריכות - נושא שבמאמר זה, כמעט לא נכנסנו אליו.
מהדורה קצרה יותר אפשר לראות בקישור הזה: http://img2.tapuz.co.il/forums/1_82227657.doc
 קישור נוסף

ספר נוסף: מדריך לחיות מחמד בישראל, מאת פנחס אמיתי - ספר שמפרט בקיצור על סוגים רבים של חיות, שאנשים מגדלים בבתים ובפינות חי: פרטים ועליהן ודרכי טיפול, בצרוף תמונות רבות. ספר נחמד גם לחובבי חיות שרוצים להכיר חיות, חלק מהם הם כבר מגדלים או יגדלו, וחלק אחר, הם לא יזכו לגדל לעולם, ויאלצו להסתפק רק במה שבספר.

חוזר מנכ"ל (משרד החינוך) 9.4-6 - בעלי חיים במוסד החינוכי - קישור

ועכשיו נשאר באמת להתחיל, אם יש עוד כוח אחרי כל התסבוכת הזו  - שבאה לפתור את הדבר הפשוט שהיה פעם - קרבה לטבע, חיים בטבע, והיום עם כל התחכום, הצלחנו לסבך ולחכם את הכל - בצורה שהיא לפעמים טיפשית.

תגובות, תוספות, הארות אפשר לכתוב לpinat_hay@hotmail.com

קישורים על בנית בתי גידול לחיות ספציפיות

חזרה לדף הראשי

שניצל עוף או שניצל סויה ? מי מזיק יותר לסביבה ?   בהרבה מקרים דווקא השניצל סויה !   וגם חלב סויה מזיק יותר לסביבה מחלב פרה   מחקר חדש: הדיילי מייל נתן לו את הכותרת: "איך צמחונות גורמת יותר נזק לסביבה מאכילת בשר", והטיימס: "טופו יכול להזיק לסביבה יותר מאשר בשר, כך מצא מחקר של WWF"

המלצה על ספר "הגנת מעברות פתיים" ספר ישן וטוב, ואקטואלי עד היום לפרטים - הגנת מעברות פתיים - ספר מומלץ, המלצות ספרים

	"הארי פוטר קבור ברמלה" אומרת כותרת בעיתון
	בעיר רמלה, קבור הארי פוטר. בדומה להארי מהסיפור של ג'יי. קיי רולינג, מדובר על אדם צעיר, בריטי, שהתגייס לפעילות צעיר מהמקובל, לא סיים את בית הספר, וגם הוא לא ידע שיום אחד יהיה מפורסם (גם על הארי הזה כתבו בעיתונים ובאתרי אינטרנט).
	אבל יש גם שונה. זה לא אותו אחד מהסיפור, גם לא אמרנו שזה "קבר הארי הקדוש". ובכל זאת מרגש.
	הפרטים והתמונות במאמר: הארי פוטר ישראל