עמי רדיין ז"ל, הלך השבוע לעולמו.

בן קיבוץ, היה מרכז משק, ממקימי בריכות הדגים (יחד עם אביטל ואיציק), רכז חינוך, המשיך בצבא קבע, קיבל את עיתור העוז, נפצע קשה מאוד בצבא ונזקק לטיפולים רבים, המשיך בצבא עד דרגת תת-אלוף ואחר כך היה גם פעיל באזרחות.

עמי, אח של חמוטל וצפי, דוד של  ליאור איתן ודרור זכאי בקיבוץ, ואחרים מחוץ לקיבוץ.

בתמונה חמוטל ועמי בחג הביכורים, משמר השרון.

עמי ונירה ביום חתונתם. בצד ימין חמוטל.

להלן דברים לזכרו שכתבה אחותו, חמוטל.

----

עמי רדיין - מילים לזכרו
 

עמי נולד בקבוצת משמר השרון בשנת - 1935 בן ללאה ומאיקה רדיין, אח תאום לרוחמה.

למד והתחנך בקבוצה. בעת שרותו הצבאי כקצין בנח"ל בשנת 1956 היה מפקד הההאיחזות עין רדיאן - כיום קיבוץ יוטבתה. באחת מנסיעותיו חזרה להאחזות מביקור בבית הוריו, בסוף הכביש במעלה עקרבים בק"מ 101, נתקל בחוליית מסתננים (5) מירדן. לאחר קרב של מספר שעות הצליח להתגבר עליהם לבדו, ועל כך קיבל את "אות העוז".

כשחזר משירותו הצבאי למשק, נישא לנירה בת קיבוץ עין המפרץ. ריכז את ענף הכרם, היה מרכז משק ובו זמנית ריכז את חברת הילדים כיתות ז'-י"ב.

שלושת ילדיו הראשונים נולדו במשמר השרון.

לימים עזב את הקבוצה וחזר לצבא קבע. הוא שירת בחיל השיריון. את רוב שרותו הצבאי כמפקד עשה בסיני.

בזמן השירות הצבאי נפצע קשה כשקומנדקר בו נסע עם עוד 5 חיילים עלה על מוקש. חמשת החיילים ניספו והוא שרד את השריפה. כשהוא שרוף כולו נלחם על חייו כשנה בבי"ח בארץ ושנה נוספת של ניתוחים פלסטיים בארצות הברית. הוא לא ויתר וחזר לאחר מכן לצבא.

במלחמת יום הכיפורים היה ראש ההמטה של אוגדת ברן.

השתחרר מהצבא בדרגת תת- אלוף.9

עבר לעבוד כמנכ"ל לפיתוח הכשרת קרקע להתישבות וניקוז נחלים בקק"ל.

השאיר אחריו 4 ילדים, רונן, נוגה, גליה ותומר, 7 נכדים ונינה.

יהי זכרו ברוך.

‐-----

וסיפור מקומי -  סיפור הגמל

 הילדים של אז, מבוגרים כיום, מה שחזק נצרב להם בזיכרון  שעמי הביא לפינת חי גמל.

תראו מה בסוף זוכרים הקטנים של אז...

 כנראה מצאו בכר במדבר, העמיסו על קומנדקר לחצרים.

איציק אלינזון היה צריך לשלם לפועלים בדואים שעבדו בקיבוץ מכפר באיזור שובל (לפי המלצה של הממשל הצבאי), לקח משאית נסע יחד עם עמי לחצרים. הגננת שם הצטערה מאוד שלקחו אותו, כי הילדים מאוד אהבו אותו.

בדרך חזרה היתה להם עוד משימה, להביא משהו מהמשביר בתל אביב, והגמל עורר בנסיעה בעיר תשומת לב רבה.

למרות, שאיציק אומר שאת תל אביב בנו עם גמלים.

שם הגמל בקיבוץ היה שחרזדה.

 הוא היה די פראי והילדים פחדו ממנו, ואכל פה הרבה מהדשאים. בסוף ביקשו מעמנואל למכור אותו, כי לא משתלטים עליו.

(הוסיף עמיחי, 2021)