מכתב אשר הגיע בעקבות מאמר הביקורת על גארי

קודם כל- תודה.

במשך כמעט שנה אני נאבקת עם עצמי. מצד אחד אוהבת חיות, מצד אחד נתקפת בטרנד החדש של הטבעונות והצמחונות אליו נפלו רוב החברים הטובים ביותר שלי. חלקם קיצוניים יותר ("שואת בעלי החיים") וחלקם טוענים שהם לא יכפו שום דבר על בן אדם אחר אבל זה נראה להם לגיטימי שבאמצע מצעד הגאווה תיהיה תהלוכה טבעונית "על הדרך". נאבקתי עם עצמי, צפיתי בהרצאה של גארי וכתור מישהי בעלת רקע הדרכתי- יכולתי לזהות מה מושך כל כך הרבה אנשים לשנות את דרך החיים שלהם בגלל הבן אדם הזה.

לא הצלחתי להבין למה אני לא נופלת לזה. ואז הגעתי למאמר שחידד לי את הראייה והבהיר לי הרבה דברים שכבר ידעתי וחשבתי אבל בגלל אותה דת, הרגשתי שאני פשוט צבועה.

אני כבר אומר- לא עם כל מה שנאמר הסכמתי. אבל הרוב פשוט חידד לי את קו המחשבה ועזר לי כל כך ואני מרגישה הקלה- אני לא רוצחת, אני לא שטן בעלי החיים. אני בחורה עם רגישות גבוהה שרוצה למצוא פתרונות רלוונטים. מעבר לזה- כבת למהנדס אגרונום אני לא מבינה איך לא חשבתי על אותם גורמי חקלאות שמזיקים לא פחות לסביבה ולבע"ח שעליהם דובר במאמר קודם- כמו למשל הריסוס (ודוגמת הנייר שהלא פחות חשובה).

אבל, אני יודעת שאם אני אעלה זאת בפני חבריי אולי התשובה האוטומטית שלהם תיהיה "אז נאכל בלי ריסוס! נגדל אצלינו בגינה!" מבלי לדעת כמה אבסורדי זה נשמע וכמה עבודה קשה זו יכולה להיות, אבל בשבלם זה לגיטימי. אז מה אפשר להגיד להם? אלו שלא מבינים באמת?

מעבר לזה, תודה תודה תודה על כל מה שנכתב בקשר לגארי. עד שלא צפיתי בסרטון שלו לא הבנתי. ושצפיתי הרגשתי לא בנוח לא רק בגלל מה שהראו שם- אלא בגלל העובדה שאף אחד לא הצליח להבין את מה שהסתתר מאחורי הבן אדם. הרגשתי שאני צופה בגורו: אחד כזה שמטיף על חיי צנע ושנכנסים אליו לחדר מגלים טלוויזית LCD, וקירות שיש. הוא הטיף של שטיפת מוח שנעשתה לנו, ומצאתי את עצמי עונה לו למסך המחשב כמעט אוטומטית- ו"מה אתה עושה בדיוק?" ואולי משם נבע הצורך שלי לחפש בגוגל "נגד טבעונות" (למרות שזה הרגיש לי קיצוניות) ולמצוא את המאמר הזה שמראה חשיבה וביקורת אמיתית על עסק החיות.

נחשפתי לטבעונות בגיל 16. שקבוצה של חברים היו מדברים על זה שעות וקוראים לאוכלי בשר מבינינו- רוצחים. הם היו מראים את הסרטונים שלהם, ולא משאירים מקום לדיון או וויכוח. אבל משם גדלה לי הדעה שהבעיה היא לא באכילת בשר, אלא בדרך שעוברת החיה. משם הבנתי שצריך לשנות את התעשייה (ולפי המאמר- אולי אפילו לא את כולה) מאשר את הרגל האכילה. לא התעסקתי בזה לעומק כל כך עד השנה האחרונה- שיותר ויותר אנשים "המירו" את עצמם לטבעונות. תמיד חשבתי שזה בא בשלבים- צמחונות ואחר"כ טבעונות אבל מתסבר שזו קפיצת מדרגה נורא טבעית להרבה אנשים. טבעית כמעט כמו ההתנשאות הכמעט מוחלטת של הטבעונים כלפיי "הכופרים" וזה למרות שהצלחתי לכבד את הדעה שלהם ואת הפתרון שלהם לבעיה. שדיברתי עם חברה שלי לגבי העובדה שאני פשוט מכבדת את הדרך של כל אחד היא ענתה לי כמעט אוטומטית- "זו לא דרך, זה פתרון" והייתי צריכה להסביר לה שאני פשוט לא מאמינה ב"פתרון שלה".

מעבר לזה, בזכות אותם אנשים לא הצלחתי להסתכל על הדרך הטבעונית כמשהו קיצוני ורדיקלי שמציג את העובדות הנוחות לו ביותר. ובדרך כלל זה משהו שנורא קל לי לזהות, אבל בגלל האהבה הגדולה שלי לבע"ח- לא הצלחתי.

לסיכום, המאמר הזה חידד לי הראייה והדעה. ונתן לי תחושת הקלה מסויימת. אולי זה קצת אנוכי שהייתי צריכה משהו שייתן לי סוג של הקלה, ואני עדיין עוברת עליו שוב ושוב כי זו הפעם הראשונה מיזה המון זמן שאני סוף סוף קוראת בצורה ברורה וחדה את מה שעובר לי בראש כמה יותר משנה. מעבר לזה- המאמר מנוסח בצורה קולעת ומשעשעת ואני פשוט אומרת שוב- תודה, תודה תודה!