מיתוס: צמחים נותנים לנו מזון ברצון חופשי וחיות לא

מיתוס צמחוני: צמח נותן בחופשיות ומרצונו מזון לאדם, בעל חיים לא .

חלק מתורגם מס' 4 מתוך הספר: המיתוס הצמחוני טבעוני: מזון, צדק וקיימות

בכל פניה לגבי התרגום ניתן לכתוב לדוא"ל - pinat_hay@hotmail.com

הקדמה: קית' ליר, היתה טבעונית במשך כ20 שנה, וסבלה ממחלות קשות עקב כך. היא כתבה את הספר המיתוסים ("אגדות") של צמחונות, דרך סיפורה האישי. בחלק זה היא מספרת על המיתוס שהצמח נותן בחופשיות אוכל לאדם, בעוד שבעל חיים לא.

--התרגום להלן של אביגדור מ. מבורך. תודה לו על תרגומו--

נושא מרכזי זה מודגש בספרו הנהדר של מייקל פולן, תשוקתה של הבוטניקה: נקודת המבט של הצמחים על העולם (The Botany of Desire: A Plant’s-Eye View of the World). "אנו בצורה אוטומאטית חושבים על ביות כדבר שאנו עושים לאחרים, אולם הרבה יותר הגיוני לחשוב על זה גם בצורה הפוכה, כדבר שעולם הצמחים והחיות עשו לנו. אסטרטגיית שינוי אבולוציוני מתוחכם למען קידום הרצונות שלהם. הזנים/מינים שבמשך כעשרת אלפים שנה הצליחו לאפיין מה הדרכים הטובות להאכיל, לרפא, להלביש, להרעיל או להיות לנו מקור הנאה באיזשהי דרך - הפכו את עצמם לסיפור הצלחה של הטבע. [20]"

דוגמא לכך? הוא (פולן) מפנה אותנו לארה"ב, שבה יש 50 מליון כלבים בעוד שזאבים יש רק כעשרת אלפים.[21] הכלביים הפראיים מצאו חיים טובים יותר יחד עם האדם. נתחיל בכך בעובדה (שבחברת בני האדם) היו שאריות רבות של בשר בהן הכלבים יכלו לחטט (ולאכול). ככול שהכלביים סייעו לאדם ואיתרו וצדו והרגו את המושא לציד עבור האדם, כך היה להם יותר מה לאכול. ישנם שני מליון שמות לזנים/מינים של בעלי חיים בעולם ועוד אין סוף שטרם סווגו. רק ארבעים מהם קשרו את גורלם אלינו. אנו שינינו אותם וביקשנו שיגדלו, יקטנו, יאיצו, יתרככו - והם שינו אותנו. חצי מהאנושות נושאת את הגן המעניק לסיבולת לאקטוז. זאת תוצאה של "ניסוי" שעשו עלינו משפחת הפריים, וכל דרך חיינו השתנתה מציידים-לקטים לחוואים/גננים/חקלאים מיושבים. כל זה בגלל שאנו אוהבים משהו שבעלי חיים ספציפיים וצמחים ספציפיים העניקו לנו.

מתוך 422,000 זני צמחים, רק אחוז קטן מהם מבויית, אך כמה מהם כבשו את העולם פשוטו כמשמעו. צמחים מייצרים מליוני כימיקלים אשר מושכים, דוחים, משביתים או הורגים חיות. זו הדרך שבה הם מתרבים. הטבע אדום מהפיטוכימיכלים. הצמחים לא יכולים להיות ניידים, אך אין זה אומר שהם אדישים. מדי פעם במשך משחק הקוביה/הימורים של האבולוציה, אחד מהצמחים זורק קוביית גנים ומנצח את בית ההימורים כאשר מצליח להתנחל ולהתאים את עצמו בתוך מרכזי ההנאה במוח האנושי. עשבים שנתיים למעשה משלמים עם יכולתם הממכרים/משכרים. התחלנו לאכול אותם ולא יכולנו להפסיק. פולן כותב "...מערך הדקדוק הלשוני שלנו מלמד אותנו לחלק את העולם לנושא פעיל ושם עצם סביל. אבל, כפי שהדדיות בין השחקנים מראה לנו, שישנם משחיי תפקידים בהם הסביל הופך לפעיל וההפך. לכן, יש לראות את החקלאות כמשהו שהדשא/עשב עשה לאנשים כדי לגבור על העצים."[22] אנו סיפקנו את הכוח הפיסי. אך מראות עיניו של התירס, אנו רק סוסי העבודה.

אנו צריכים להוציא את עצמינו מתפישת העולם הסובייקטיבית שלנו. אנו צריכים להבין שאנו לא כל כך מיוחדים. אנו חושבים שאנו ייחודיים ביכולתנו לאתגר צמחים ובעלי חיים ולהתאימם לצורכינו עד אשר הם תלויים בנו. אבל, כל הטורפים משנים את טרפם וכל נטרף תלוי בטורף שלו. האם זיקיות משנות את צבען למען הכייף? לעופרים כתמים ואינסטינקטים לשכב לגמרי בשקט רק ככה סתם ?

נכון לעתה, צבאים מציפים את יערות הצפון ואוכלים את שתילי העצים עד כדי כלייה. בתוך כ50 שנה, לא יהיה יער ואז, חוזר חלילה, לא יהיה לצבאים מקור תזונה וזה יביא כלייה על אוכלוסיית הצבאים. הסיבה לכך היא, שבאשמת בני האדם, אין מספיק טורפים (המדללים את אוכלוסיית הצבאים) ובכדי שהצבאים ישרדו, הם חייבים את טורפיהם בסביבה. פולן מסביר "לא משנה איך זה נתפס בעיני אלו החיים במנותק מעולם הטבע, טרף איננו עניין של מוסר או פוליטיקה, זה עניין של סמביוזה… טרף נטוע עמוק בנבכי הטבע,

וקשר זה יפרם במהרה אם יסתיים בדרך כלשהי, אם בני אדם "יעשו משהו בעניין."[23] בצפון ארה"ב, בני האדם הצליחו "לעשות משהו בעניין" ובלי זאבים ואריות הרים, ללא טרף, התוצאות עגומות יותר משנה לשנה. הצבאים סובלים מהתפוצצות אוכלוסין בלתי נשלטת. טד ווליאמס כותב "בניסוי שארך 10 שנים, שירות הייעור של ארה"ב גילה כי יותר מ20 פריטים (של צבאים) במייל רבוע, פוגע באולוסיות הציפורים (Contopus virens, Passerina cyanea, Empidonax minimus, קוקיה - Coccyzus americanus, זמיר - Setophaga cerulea, ועוד). ביחס של 38 פריטים למייל רבוע נפגעת אוכליסיית ציפורים נוספת Sayornis phoebe וכן זמיר מסוג Turdus migratorius. מקנני קרקע כמו זמיר - Seiurus aurocapilla, השכווי הקנדי, נקרים - Scolopax, Antrostomus vociferus, ותרנגולות הודו היכולות לקונן בשרכים, אשר אינם אהובים על ידי הצבאים (לעומת הציפורים), אך גם הם מצטמצמים מאוד בגלל שהם זקוקים למעטפת רחבה (אשר נעלמת בגלל הצבאים)."[24]

ווליאמס מתאר את רצועת החוף (מעין אי קטן המנותק מהחוף) באזור קריין, הנמצא צפונית לעיר בוסטון, אשר כל הצמחייה המקורית הוסרה. הדיונות החשופות לא עמדו בפני הרוח ויחד עם הקרקע נעלמו גם צורות החיים האחרות שהיו על האי. הצבאים הורעבו בגין דלילות הצמחייה ואוכלוסיית הצבאים המשיכה בדילול הצמחייה הקיימת. ללא טורפים, האדמה מתה. במקרה דנן, הטורפים היו בעיקר פומות וזאבים אשר חוסלו על ידי המתיישבים האירופאים שהגיעו בעבר. "התנהגות זאת, הדהימה את האנדיאנים", כותב ווליאמס. "אחרי ויכוחים והשערות, הם (האינדיאנים) החליטו שמדובר בסמפטום של חוסר שפיות".

היחס בין טורף ונטרף מחייב קשרי גומלין אשר בהם האחד זקוק לשני ומשנה את השני. פולן כותב, "הצייד האנושי... פשוטו כמשמעות עזר לעצב את הביזונים באמריקה, ש...השתנו גם פיזית וגם באופן התנהגותי אחרי הגעת האנדיאנים."[25] מעלי הגירה הגדולים שינו את האנשים באופן וודאי כמו שהאנשים שינו אותם. החלבונים והשומנים האיכותיים מאוד ובעיקר צפיפות/רוויה של רכיבי התזונה אשר נמצאים באברים פנימיים של מעלי הגירה, הביא להקטנת מערכת העיכול שלנו מחד, ומאידך הגדלת המוח האנושי. אוכלוסיית בעלי החיים הענקים שהיו בתקופה הפרה-הסטורית: הבקר הפראי (auroch), האנטילופות והממותות למעשה יצרו אותנו - את האדם. ישנה סיבה מדוע הם קדמו לנו בפרוייקט האומנות האין סופי (של האבולוציה).

ביחס לצמחייה, הרי שהם השתמשו/ניצלו את בעלי החיים כמנגנון רבייה ל100 מליון שנה. מאז שזרעי הצמחייה פרחו על גבי מהלכי האבולוציה. חלק מהצמחים כעת מתרבים על ידי יצירת פריחה. פרחים אלו זקוקים לבעלי חיים בכדי לאבק אותם. (אחרי האבקה) נוצרים הזרעים אשר אלו האחרונים זקוקים לחיות ככלי תעבורה ולהעבירם מקום. חלק מהצמחים זקוקים לרוח עבור האבקה ותעבורה כפי שנעשה על ידי דרדרי הגדילן. צמחים אחרים למדו למשוך אליהם חיות על ידי מין/סקס מלכתחילה, על ידי אורגיה צבעונית עם בשמים וטעם אשר מלהיבים את ציפורי הקוליבריים בצבעם האדום והצוף המתוק את הדבורים. צמחים אלו יצרו קשרי גומלין בהתפתחותם יחד עם קבוצות החיות הסובבות אותם. הם נזקקים לשירותים אלו מחרקים, ציפורים, מכרסמים בדיוק כמו שאדם נזקק לתירס. לדוגמא:

מעט מזני עץ השיטה, הנודעים גם שיטת הנמלה, יצרו קשרי גומלין עם זן נמלים מסוים. השיטה מזן Acacia cornigera ושיטת הנמלים Pseudomyrmex ferruginea קיימות בזכות צריכותם ליחסי גומלים עם האחרים. העץ הצמיח קוצים בהם הנמלים קיננו את קינם. גבעולי העלים מייצרים נקטר אשר מעניק לנמלים פחמימות, גידולים כתומים בוהקים בקצות העלים מספקים לנמלים שומן. מלכת נמלת האכציה/השיטה מאתרת שתיל של עץ השיטה ומתחפרת אל תוך הקוץ הירוק ושם מטילה את ביציה. בתוך תשעה חודשים מהגעת הנמלה לעץ, העץ נשלט על ידי נחילי נמלים העולים ויורדים מהעץ, עליו וענפיו יומם וליל. הן תוקפות על ידי נשיכות ועקיצות, חרקים וצמחים החודרים לתחום המחיה של העף ברדיוס של כ30 אינצ'ים. עצי שיטה צעירים אשר אינם במגע עם קן נמלים, יסבול מפגעי חרקים וצמחיה אחרים (אשר יתקפו את העץ). למעשה, שרידותו של עץ שיטת הנמלים תלוי בנמלים.[26]

ביות איננו שליטת בני האדם. אכן, כעת אנו מבינים את המכאניקה של הגנטיקה והרבייה ואנו רוצים להאמין שאנו מנהלים את המערכה. אתם יכולים לעמוד על כך שבני האדם הינם בראש הפירמידה ובשליטה ומודעות עצמית. אבל חיטה ותירס מפרספקטיבה של 850 מליון דונם

סביב הגלובוס יחלקו על כך ולראיה יש להם את עבודת הכפיים המפרכת השוברת את הגב ומצמקת את השלד שלנו.

בין אם החיים על כדור הארץ עם למעשה אורגניזם והאם לכולם הכרה משותפת - אלו שאלות רוחניות. אין אני חושבת כי התשובות לכך ניתנות לדיון/ויכוח אלא רק לחוותם. אני חוויתי את חוויותי. אני יודעת במה אני מאמינה. אינני מבקשת שתסכימו עימי אלא רק לראות/לשמוע/לצפות עימי. סנאים קוברים בלוטים. אלונים מאכילים סנאים. פרפרי הדנאית המלכותית זקוקים לצוף ולא רק בעבור הסוכר. צוף מכיל כימיקל בתוך הנקטר אשר יחד עם המגע עם פרפר הדנאית המלכותית נוצר רעלן נגד הטורפים שלו. מי עובד עבור מי? קשרי גומלין בין בני אדם לתרנגולים וחזירים אינם שונים מאורז ושעורה.

מוכנות הצמח למתוח את (גבולות) הגנום בכדי שיתאים את עצמו לצרכי בני האדם הינה הדרישה הראשונה לביות. בני האדם קוצרים ובצורה לא מודעת מפיצים/מחלקים (את הצמח) ובכך מחזקים אותו (את הצמח). פעילות זאת נפוצה בקרב הלקטים-ציידים ותוצאתה היא שינויים גנטיים המחשלים ומתקבלים (בברכה) על ידי הצמחייה בכך, שזרעיהם גדלים וגבעוליהם מתחזקים. צמחים אלו מחד נמשכים אל בני האדם ומאידך גם תלויים בבני הדם. דויד רינטוס מכנה מהלך (אבולוציוני) זה כביות בידי המקרה.[27] השלב הבא (באבולוציה) מתהווה בצורך של הצמחים בבני האדם בכדי לפזרם/לזרעם ובני האדם מגיבים (למקריות) בפעילות מכוונת בכדי לעודד את מהלך הביות של הצמחים. רינטוס מכנה צורת אבולוציה זאת ביות מיוחד/מתוכנן. התיעוד הארכיאולוגי מראה התאמה בין גודל הזרע, ציפויו לבין מערכות ההפצה (של הזרע).

פני השטח אף הם משתנים בגין פעילות בני האדם. פעולות אלו (כגון שריפה וניקוי) נצפו כבר בקרב הציידים-לקטים. למרות הגיוון בצמחי בר הקיימים במקביל לצמחים מבויתים, עדיין בני האדם זקוקים למקורות (מזון) אחרים. בשלב זה בא הביות החקלאי, אשר בו הצמחים המבויתים גוברים על צמרי הבר בעזרת בני האדם. זאת, בעקבות פעילות מכוונת בידי האדם, אשר מתאימה את השטח למען הביות. בשלב זה, גיוון הצמחיה מדרדר בצורה קיצונית ובני האדם לגמרי תלויים בצמחייה מבויתת ובבעלי החיים.

בכדי שחקלאות תהיה בצורתה המירבית, ישנם שלושה תנאים, אשר חייבים להתקיים. האחד, יש צורך בדבוקה/קבוצה/מערכת מתאימה של צמחיה ובעלי חיים מחושלים.

זמינות נמוכה של מערך צמחייה (המתאים לביות) מהווה מגבלה עיקרית. זאת הסיבה שבני האדם בצפון אמריקה הצליחו בחקלאות רק בשטחים מצומצמים. לא היו ביותים של חיות הענק. ללא חיות מבויתות, בני האדם, אשר חיו במקומות יישוב קבועים, נאלצו להסתמך על נהרות, שפכי נהרות והים על כמקורות של שומן וחלבון. מחוץ לתחום הנהרות והחוף, חקלאות לא היתה בת-השגה. לעומת צפון אמריקה, במרכז ודרום יבשת אמריקה, בויתו הלאמה, השרקן, ותרנגול הודו, ושם, החקלאות התפשטה/התקדמה בהתאם - בדפוס ההרסני שלה.

סיבה שניה היא הסביבה אשר חייבת להיות עשירה דיה במשאבים בכדי לתמוך בגידול האוכלוסיה האנושית. בסיס זה חשוב עד מאוד, היות והוא מוביל לסיבה השלישית: הפגיעה של בני האדם הסביבה. בעת ההתכנסויות העונתיות של בני האדם, הם שרפו שטחים בכדי להקים מחנה. את השטח סביב למחנה רמסו ושרפו בכדי להוציא/לחשוף מושא לצייד וגם כן הערימו את אשפתם. הזרעים המבויתים, במיוחד העשבים העונתיים, אשר נקצרו באופן מקרי או התפשטו בכוונת מכוון ולעיתים שניהם גם יחד, היו במקום הנכון בסביבה ההרסנית שהתהוותה. אלו שטיפחו את גני הירק, שותלים עצי פרי וצמחים שימושיים אחרים לפני שיעקרו ממקום מושבם הזמני. דוגמא לכך היא ביערות הגשם של דרום אמריקה, בהם למעלה משלוש מאות זני צמחיה בויתו במשך מאות בשנים באותה צורה וחוזר חלילה. יערות הגשם במצבם היום הינם תוצאה קשרי הגומלין בין האדם לצמחים.

המפתח לחקלאות במלא מובן המילה היא עשבים חד-שנתיים. אם אתם רוצים להבין את ההרס המחשל של בני האדם במשך עשרות אלפי שנים, עליכם קודם להבין את טבעם של עשבים חד-שנתיים. רוב הצמחייה בעולם היא רב-שנתית, מהרגע שצמחים אלה יגדלו, הם יחיו שנים רבות ולעיתים מאות בשנים בהם יצרכו את קרני השמש ויהפכו אותו לתאית. היות שזמן התרבותם איטי, הם משתמשים באסטרטגיות שונות ובינהם: שלוחות, פקעות, קנים, זרעים. תפקידם במערכת האקולוגית חשוב עד מאוד. למעשה, שורשיהם מחזיקים את האדמה במקום וללא שכבת אדמה עליונה אין חיים או בכל אופן אין אדמה חיה.

בניגוד לעשבים הרב-שנתיים, העשבים החד-שנתיים חיים לתקופה קצרה אחת או שתיים ובפרק זמן קצר זה עליהם להספיק את מטרת חייהם: להתרבות. לכן, הם "שמים את כספם על סוס מנצח אחד" זרעים גדולים (ושמנים). זרעיהם סבלניים כי הם חייבים להיות כך. אין טעם להפוך לנבט כאשר נלחמים מול רב-שנתיים.

השלבים הזעירים הראשוניים בהנבטה אינם יכולים אל מול שטיחי השורשים הסבוכים. הם ממתינים עד אשר משהו יהרוס את הרב-שנתיים ויחשוף את האדמה כגון: אש, שטפון, רעידת אדמה, עדרי ביזונים ובני אדם. כאשר הרב-שנתיים נדחקים הצידה, באים החד-שנתיים. זרעיהם נובטים, השורשים יורדים מטה, גבעוליהם פורצים מעלה והצמחים עובדים על מראה סקסי. אין להם זמן רב לשלוח מכתבי אהבה בצורה וצבע ומתיקות ריח האבקנים לפני שהרב-שנתיים יתחילו לחזור ולסגור עליהם יחד עם שינויי מזג האוויר והחורף. אזי, החד-שנתיים עוברים האבקה/הרביה, תרמילי הזרעים מתרחבים ומתנפצים והדור הבא ממתין לשעת רצון, לגל ההרס הבא (אשר ידחוק את הרב שנתיים שוב) כהוכחה חיה לאהבת הטבע את האופורטוניסט.

מנקודת ראות האדמה, הרי שמצב זה הוא שיא השלימות. אדמה חשופה היא ארוע טראומטי אשר חד-השנתיים באים להציל את האדמה החשופה על ידי חיזוקה ושימורה בגופם, שורשם והעליהם. חד-שנתיים הם כמו פלסטר על פצע פתוח, בעוד שהרב-שנתיים הם הבשר החי אשר מגליד בבוא הזמן.

החקלאות מתחילה בחד-שנתיים, באבות הבר של התירס, אורז, חיטה ושעורה (ובמקביל תפוחי אדמה בקרב האנדים ביחוריו היחודיים). זאת בגין גודלם של הזרעים אשר היוו סיבה מספקת לקוצרם. הם חדרו בעצמם לשפכי הנהרות החשופים לשטפונות ולנישות כאשר הם חשופים להפרעות מזדמנות. לאחר מכן הגיעו בני אדם, אשר שיחקו עם אש, אכלו וזרקו/הפרישו, והעשבים החד-שנתיים הרגישו בבית. הצמחים היו חסידי המחנה. הם נהנו לגדול באזורי ההרס שבני האדם יצרו.

החקלאות התפתחה בשישה זירות מרכזיות עם שונות בצמחייה: תירס במרכז אמריקה, אורז בנהר הצהוב והיאנגטזה בסין והגנגס בהודו, סוג אחר של אורז במערב אפריקה, חיטה במזרח התיכון, דלועים וחמניות וסוגים של פרחים מסוג קינואה ותרד מדומה ומרכזה של ארצות הברית, תפודים מהאנדים. כל אזורים אלו היו פיתחו חקלאות ואחר כך, במוקדם או מאוחר, נוצרו קהילות עירוניות. התפתחות זאת ארעה לא רק בגלל התנהגות האדם, אלא כי הצמחייה החד-שנתית נמשכה להתנהגות האנושית. זה ה"איך" של החקלאות. אין כאן הסבר ל"מדוע". מדוע בני האדם הקריבו חיים כמעט מושלמים של נוחות ובריאות ללא עבודת פרך ותזונה לקויה?

המעבר לחקלאות "...כבר זמן רב נחגג… כקידמה של האנושות, אבל… החוסן הבריאותי נסדק במהלך המעבר/השינוי"[28]. התופעה של החקלאות משאירה עיקבות בשלד ובשרידי הצואה, כממצאים בזירת הפשע כנגד התבנית האנושית: "תת-תזונה, דלקות מפרקים והעצם, פרזיטים במערכת העיכול, פטלת (מחלה טרופית), עגבת, צרעת, שחפת, אנמיה (תזונה לקויה גם כתוצאה של תולעי קרס), רככת אצל ילדים, רככת אצל מבוגרים, התפתחות איטית של ילדים, וקיצור גובה בקרב מבוגרים." [29] אנתרופולוגים החוקרים את הרפואה מזהים את מבנה העצם ובמחי יד מזהים האם השלד מתקופת הציידים-לקטים או מסביבה חקלאית. הציידים נראים היטב. החקלאים מתפוררים. נוסיף לכך את העבודה/מאמץ האין סופית. ממוצע שעות העבודה של הצייד-לקט היה 17 שעות שבועיות, אשר הותירו לו זמן (איכות) ליצירה, רוחניות, רכילות ולא פחות חשוב מכל, שנת צהריים. [30] החקלאים עובדים מצאת החמה עד לשקיעתה ואפילו האמריקה המודרנית, עם כל הטכנולוגיה המקודשת שלנו, האזרח האמריקאי הממומצע עובד למעלה מ40 שעות שבועיות מבלי להכליל עבודות אחזקה (אשר לרוב נותרות לנשים) כגון בישול, נקיון, טיפול בילדים. אכן בהמי עד מאוד. מדוע בני האדם עשו זאת לעצמם? השערות שונות הוצגו אך אף לא אחת התבססה על העובדות. העובדה אשר אני למדתי בבית הספר היתה, כי האנושות לוחצת את האדם להפוך את השטחים לפוריים יותר. זה נשמע הגיוני, אך איננו אמיתי. אם אנושות צפופה היתה הלוחצת, אז הארכיאולוגים היו מוצאים שלדים פריכים, נבולים והסובלים מתת-תזונה לפני התפתחות החקלאות. אולם, לא כך הדבר. אל מול החקלאים,הם מוצאים בקרב השלדים של הציידים-לקטים עצמות ארוכות, חזקות, בריאות ושיניים. רק בעקבות המהפיכה החקלאית, האנושות החלה לסבול מהתפוצצות אוכלוסין אל מעבר ליכולת ההכלה. "התפוצצות האוכלוסין לא היתה קיימת בשלבים הראשונים של הביות" מסכם דאגלס ט. פרייס ואן בריגיט גבאוור.[31] הארכיאולוגים צריכים לשוחח עם הפרמקולוגים. כבש גדול הקרניים ישחק את שיניו עד החניכיים בכדי ללחך חזזית השרויה בסמים. בקר יאכל עשבי הזייה עד מוות. ציפורים יסתממו מאכילת זרעי קנאביס, ויגוארים יאכלו את קליפת הגזעים של הגפן מסוג איוואסקה (הידוע כמקור להזיות) בכדי לחוות הזיות.[32] פילים מכינים יין משרף דקלים.[33]

ציפורים יאכלו אוכמניות מותססות עד לשיכרות וחוסר התמצאות עד למצב של תעופה תחת השפעת האלכוהול. ברווזים מחפשים צמחייה נרקוטית. השימפנזות יחדלו לפחד מאש בכדי לעשן סיגריות, והטבק ממכר למספר חיות בניהם תוכים, בבונים ואוגרים. איילים יתעלמו מאוכל בחיפושם אחרי פטריית הזיות, אשר אותן הריחו בעת ששמאן לפלנדי עשה בהן שימוש.[34] עתה שערו לנפשכם כי את אותם פרגים היו בין הצמחים הראשונים שעברו ביות - ואף לא אחד קצר את הזרעים הללו בכדי לקיים סעודה.

ישנם חומרים פרמקולוגים הנמצאים בקרב צמחייה חד-שנתית, אשר נקראים אקסורפינים. הם (האקסורפינים) אופיואידים, אשר משפעים על מוח האדם בדומה לאופיום. אכן, הם ממכרים. החלב, עוד מוצר חקלאי, אף הוא מכיל אקסורפינים, אך בכמות פחותה באופן משמעותי.

ג. וואדלי וא. מרטין, הם החוקרים אשר ביססיו את התיאוריה הנוכחית, טוענים כי עיכול דגני בוקר וחלב בקרב האדם המצוי, מפעילה מרכזי גמול במוח. מזון אשר תדיר בתזונה לפני החקלאות… חסר את הרכיב הפרמקולוגי (של התמכרות). ההשפעה של האקסורפינים היא שוות ערך באיכותה לכאלה שנוצרות (התמכרויות/השפעות/צורך) על ידי אופיואידים… דהיינו סמים, גמול, מוטיבציה, הפחתת חרדות, תחושת רווחה ואולי אף התמכרות. אמנם, ההשפעות של ארוחה נורמטיבית אינן שוות ערך בכמותן ביחס לכמות הסמים/תרופות הללו, אך רוב בני האדם חווים (הרגשות אלו) כמה פעמים ביום במשך חייהם הבוגרים.[35]

לפי דר' מיכאל ומארי דן אידס, "אף אחד לא עושה הילולה/בולמוס אכילה על סטייקים או ביצים או כותלי חזיר, הם תמיד הוללים/בולסים על עוגיות וממתקים ושאר פחמימות מאכלי זבל/ג'אנק-פוד… דגנים, אשר מהם מפיקים דגני בוקר ומוצרים אחרים המופקים מדגנים, מקסימים ומתגרים בנו בהתמשכות הגירוי של בלוטות הטעם".[36] עשינו זאת בגלל שהתמכרנו, בגלל אותם דגנים חד-שנתיים אשר סיפקו לנו מנת (סם) כימית של שמחה. צמחים החלו לשחק משחקי כימיה זה כבר מליון שנה בניסוי וטעייה באסטרטגיות הדיפה

פוטנציאליים של טורפים ומאידך למשוך אליהם סייענים פוטנציאליים. הם מייצרים תחליפים כמו קופאין בכדי לרדד את התיאבון, חומרי הזייה המעוררים בלבול, הורמונים הפוגעים בפריון עתידי, מייצרים רעלים להרוג והכל בדיוק מדהים. הם גם התנסו בכימיכלים למשוך, לגרום אושר, אקסטזה, התעלות רוחנית, (ותודה לאלה ת'יאוברומה {כנראה קקאו}) וגירוי אזורי הנאה. יותר מדי צריכה ומסייע פוטנציאלי של הצמח הופך למכור. אולם, הצמח מחזיק במכור בכדי להמשיך לתת למען הצמח והוא בחוזר יעשה הכל בתמורה לקבל יותר (מהסם).

זה בבחינת כבוש את העולם. התחלו עם קטע אדמה - יער, מרעה, ביצה. בשלב הבתולי האדמה מכוסה בשפע צמחיה, אשר פועלת בקשרי גומלין כקונצרט עם המיקרוביולוגיה, חיידקים, פטריות, שמרים - ובעלי חיים מחרקים עד ליונקים. הצמחייה היא היצרנית, אשר הופכת קרני שמש למאסה, תוך כדי יצירת חמצן לתועלת האטמוספרה ולמען נשימתנו, וכן למען שכבת הקרקע העליונה, אשר בה אנו כל כך תלויים. תהליך זה מוכר כפוליקולטורה רב-שנתית (פוליקולטורה - היא שיטת עיבוד חקלאית בה משק חקלאי מתבסס על שתילה מעורבת של צמחים ממשפחות שונות לאותה חלקת אדמה). רב-שנתית, כי רוב הצמחים חיים שנים רבות מעכלים פחמן בתוך התאית שלהם, אשר יוצרת מיילים של מערכות צמחייה מורכבות אל תוך האדמה. רב-תרבותית בגלל הכמות האין סופית שלהם, כולם משתפים פעולה, מתחרים, מסייעים. כל אחד מהם הינו רכיב/נישה אחד/ת במערך עם תפקיד ייעודי מוגדר. הרב-תרבותית הרב-שנתית הוא הדרך בו הטבע מגן ובונה את שכבת הקרקע העליונה וכן הצורה בה החיים מארגנים את עצמם לייצר עוד.

*** כדי לראות את ההערות הממוספרות שצויינו במאמר - יש לקנות את הספר.

אם יש מישהו שמעוניין לעזור לתרגם ספר זה,

או

לתרום למען תרגומו על ידי מתרגם מקצועי

שיפנה בבקשה לדוא"ל: pinat_hay@hotmail.com

* מי שמעוניין לקבל הודעה לדואר שלו כאשר יהיו תרגומים נוספים שיפנה גם לדוא"ל לעיל.

האדם והחיה - ספרו של ד"ר אלכס צפרירי

"תנועות להגנת בעלי חיים שהוקמו תחילה באנגליה הוויקטוריאנית, תבעו להימנע מלהתעלל בחיות, הביעו דאגה לשלומן ובקשו לשמור על רווחתן. בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה הוחלפה הדאגה לרווחת בעלי החיים ולמניעת אכזריות כלפיהם בדרישה, קיצונית לאין ערוך, לתת משקל שווה באינטרסים של החיות ולאלה של בני האדם, לפי גרסה אחת, או להעניק זכויות לחיות, לפי גרסה אחרת. שתי הגישות מתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים לטובת האדם ורואות בו 'ניצול מגונה'.

על מדף הספרים העברי מונחים תרגומים לספרים אחדים של שוחרי רווחת בעלי החיים, שהמשותף להם הוא התנגדות לכל שימוש בחיות למען האדם... הספר שלפניכם נועד למלא את החסר בתחום בעברית.

... הספר מיועד גם לחובבי בעלי חיים ושוחרי רווחתם, ומכוון לספק להם מידע ודעות שאינם מקבלים ביטוי אמין בספרות ובתעמולה שהם נחשפים אליהן בדרך כלל".

(מתוך המבוא לספר)

הספר זמין בחנויות הספרים ובהזמנה דרך האינטרנט. מומלץ.

חידות זה מאתגר ונחמד

שני דפי חידות גדולים:

חידות כלליות

אוסף גדול של חידות על חיות

"דבש ניגר - כמי נהר

הלום נשאר - עובד תמים"

כך חווה יום עבודה עם במכוורת, ינון נאמן, שכתב את השיר.

לקראת ראש השנה הינה עמוד על השיר, יוצרו ופרשנות - דבש

	"הארי פוטר קבור ברמלה" אומרת כותרת בעיתון
	בעיר רמלה, קבור הארי פוטר. בדומה להארי מהסיפור של ג'יי. קיי רולינג, מדובר על אדם צעיר, בריטי, שהתגייס לפעילות צעיר מהמקובל, לא סיים את בית הספר, וגם הוא לא ידע שיום אחד יהיה מפורסם (גם על הארי הזה כתבו בעיתונים ובאתרי אינטרנט).
	אבל יש גם שונה. זה לא אותו אחד מהסיפור, גם לא אמרנו שזה "קבר הארי הקדוש".
	הפרטים והתמונות במאמר: הארי פוטר ישראל