מיתוס: צמחים נותנים לנו מזון ברצון חופשי וחיות לא

מיתוס צמחוני: צמח נותן בחופשיות ומרצונו מזון לאדם, בעל חיים לא.

מתוך הספר: המיתוס הצמחוני טבעוני: מזון, צדק וקיימות

בכל פניה לגבי התרגום ניתן לכתוב לדוא"ל - pinat_hay@hotmail.com

הקדמה: קית' ליר, היתה טבעונית במשך כ20 שנה, וסבלה ממחלות קשות עקב כך. היא כתבה את הספר המיתוסים ("אגדות") של צמחונות, דרך סיפורה האישי. בחלק זה היא מספרת על המיתוס שהצמח נותן בחופשיות אוכל לאדם, בעוד שבעל חיים לא.

דברים אלה בעיקבות מיתוס, לפיו צמחונית היא כביכול "הרמוניה עם הטבע", התפוח רוצה להאכל, והוא כולו בשבילנו, בעוד אכילת מזון מהחי, אינו כזה. לצורך גידול מזון צמחי בשיטות החקלאיות המקובלות, לא חיים בהרמוניה עם הטבע, אלא משמידים שטח טבעי, מכשירים אותו לשדה, מרססים ומעבדים. והאם הצמח בכלל "רוצה" לתת לנו מזון ? בכך היא מתעסקת ב3 עמודים מתוך ספר של מעל 300 עמודים.

נתחיל עם תפוח. מזון כל כך לא אלים, הוא רוצה להיאכל, כך יאמרו "אוכלים פירות", אנשים שמנסים להתקיים על פירות בלבד או למות בניסיון הזה. כמה צמחים מקיפים את הזרעים שלהם בשכבה דשנה ומתוקה עטופה בצבעים מבריקים כדי למשוך חיות לאכול אותם, ובאכילה, בעלי החיים נושאים את הזרעים בביטנם לאדמה פוטנציאלית חדשה ופורה. בעלי חיים עושים את העבודה שצמחים אינם יכולים לעשות, שכן הצמחים מקובעים לנקודה אחת עם השורשים. בדרך זו הצמחים מוצאים מקום אפשרי כדי שצאצאיהם הצעירים יגדלו.

אם כן, אכילת תפוח היא בסדר גמור לצמחונים ההכי מוסרים האלה, מכיוון ששום מוות אינו מעורב. או לפחות כך הסיפור שלם.

הבעיה הראשונה היא שבני אדם לא זורעים את הזרעים האלה. אנחנו משליכים אותם. באופן מודע אנו מוציאים את הליבה של התפוח, כדי להימנע מהזרעים ואז משליכים אותם. "להשליך" הכוונה בארצות מתועשות לאטום אותם בשקית פלסטיק ולקבור אותם במזבלה. או במקרה אחר, במפעלים, שם סוחטים, מועכים, חותכים את הפרי בשבילנו וממירים אותו למיץ או לפאי-תפוחים במקדונלד'ס. משליחים בזמן הניקוי את הקליפה, החומר הכתוש והזרעים, לא בשום דבר שקרוב לכלי נחמד להכנת קומפוסט או זיבול הקרקע.¹

או אם אנו שוחרי איכות סביבה קיצוניים, אנו זורקים את הזרעים למיכל קומפוסט, ושם הזמן, החום והבקטריות הורגים אותם. מטרה אחת של כל שיטה להכנת קומפוסט, אחרי הכל, זה להרוג כל זרע שממתין לזמנו.

אף אחד מהדברים האלה, הם מה שהיה בדעתו של העץ לעשות.

העץ אינו מציע מתיקות מתוך טוּב ליבו העֶצי. זו עשיית עיסקה טובה. ואפילו שאנו לוחצים ידיים ולוקחים, איננו מבצעים את חלקנו בעיסקה.

יש אנטרופוצנטריות נוקבת (אנטרופוצנטריות = ראיית האדם במרכז) בדיון הזה, שבאופן מוזר מגיעה מאנשים שתומכים באופן ייחודי במדיניות של זכויות בעלי חיים, שיחרור בעלי חיים. "עצי הפרי נותנים לי מזון ואני נותן את הזרעים חזרה לטבע, כך שעצים אחרים יכולים לגדול", כותב צמחוני אחד.² כן, אבל הוא אינו נותן את הזרעים חזרה לטבע. למה בני אדם רשאים לקחת בלי לתת ? האם זה לא נקרא ניצול ? או לכל הפחות גניבה ? פרי אינו כפי שמוצהר "היחיד שנותן באופן חופשי אוכל".³ העניין של הפרי הוא לא בבני אדם. העניין הוא בזרעים. הסיבה שעצים מבזבזים כל כך הרבה משאבים לצבור ברזל, וסוכרים, היא כדי להבטיח את האפשרות הטובה ביותר לעתיד הצאצאים. ואנו לוקחים את הצאצאים האלה, שנמצאים בחיתול של מתיקות, והורגים אותם.

זה לא מה שצמחונים רוצים לשמוע, לפחות לא אלה שאני קוראת להם "צמחונים מטעמים מוסריים". יש ענפים אחרים בעץ הצמחונות – "צמחונים מטעמי מדיניות", אשר מאמינים שתפריט המבוסס על צמחים הינו צודק יותר ובר קיימא, ויש "צמחוניים מטעמים תזונתיים" אשר מאמינים שמוצרים מן החי הם כולם שורש הרע בתפריט התזונתי, ואני אתייחס לטיעוניהם בפרקים הבאים. אבל טיעון מוסרי הוא קריאת השופר הרמה שמכנסת את רוב הצמחונים לעצרות לכבוד הבורא. זה מה שהשאיר אותי חסרת יכולת לבדוק או אפילו לשאול שאלות לגבי התפריט הטבעוני שלי, למרות כל העובדות שהבריאות שלי מדרדרת. רציתי להאמין שהחיים שלי - הקיום הגופני שלי - אפשריים בלי הרג, בלי מוות. והוא לא. אף חיים אינם כאלה. אבל בגלל שהרבה סיפורי מעשיה מלאים בתפוחים, בואו נמשיך לעקוב אחר הפירורים שהם משאירים דרך היער מלא הפירות.

ואלה מובילים לבעיה השניה: אין כל תפוחים בטבע. עץ תפוחים הוא עץ מבויית. תפוחים החלו בצמח שבשמו הליטיני נקרא Malus Sieversii בהרים של קזחסטן, והם היו מרים.

"תדמיינו שאתם מטביעים את השיניים שלכם לתוך עוגת תפוחי-אדמה או לאגוזי-ברזיל רכים במידת מה ומכוסים בעור", כותב מייקל פולן על טעימת תפוח עץ בר. "בנגיסה הראשונה בכמה מהתפוחים האלה, אפשר להרגיש הרגשת הבטחה גדולה על הלשון – הינה עכשיו תפוח ! – רק שלפתע זה משנה כיוון באופן כל כך עז שגורמת לבטן שלי לעלות רק מלהיזכר בזה".⁴

הדבר נכון לגבי רוב הפירות המבוייתים. אבותיהם הקדמונים כמעט אינם ראויים למאכל על ידי בני אדם.

"עץ הפרי נותן לי אוכל ואני נותן בחזרה את הזרעים לטבע, כך שעצים אחרים יוכלו לגדול".⁵ באמת ?

ניראֶה לכם שכך ? והרי רוב העצים שמניבים פירות אכילים, ובטח שתפוחים לא מגיעים מזרעים. אם תצטרכו באופן מעשי לזרוע את הזרעים, רוב שתילי הפרא לא יהיו ערבים לחיך האדם. לעצי פרי הם בדרך כלל מורכבים, לא כאלה שנזרעו.⁶(כלומר לא מדובר בכך שזרעו זרע, יצא עץ פרי וזהו, אלא לקחו שתיל אחד, והרכיבו עליו שתיל של עץ אחר).

עץ צעיר שעשו לו הרכבה. לידו הכלבה ג'ט מגזע פירנאי. (התמונה לא מופיעה בספר)

האוכל ה"טבעי" של בני האדם אינו קיים בטבע. אם אנו אובדים עכשיו (וגוועים ברעב) ביער הבלתי אכיל, אולי זה בגלל שהמפה המוסרית שלנו היתה מוטעית.

מאמירה: "מזון אשר ניתן באופן חופשי" משתמע שיש נותן – העץ, הקנה, גבעול החיטה. אם אנו מאמינים שיש מזון, אשר אינו מצריך "שום הרג או גניבה מחיה או צמח"⁷, זה אומר שאנו מכירים בכך שצמחים וחיות אוהבים את החיים שלהם, ואת חלקי גופם בין אם מדובר בסיבים או בשרירים. אבל אין הם אוהבים את הצאצאים שלהם ? הטיעון כושל בדיוק כאן. אם אנו מאמינים ביכולת החישה שלהם, מדוע שלא מאמין ביכולת החישה של צאצאיהם ? אם חטא הוא לגנוב מצמח, מדוע אין זה חטא גדול יותר להרוג את זרעיו ? אי אפשר להאמין במקביל בשתי דברים שלא תואמים. או שיש נותן, אשר ראוי להדדיות מאיתנו, או שאין. אם הריגה היא בעיה, החיים של פרה אוכלת עשב אחת, יאכיל אותי לשנה שלמה. אבל ארוחה טבעונית אחת של אחת של תינוקות הצמחים: גרעיני אורז, שקדים, פולי סויה טריים או מורתחים בעודם חיים, תהיה כרוכה במאות מקרי מוות. למה לא אכפת להם ?

"אני לא אוכל שום דבר שיש לו אימא או פנים", זו היתה ההצהרה הקבועה שלי. אבל לכל דבר חי יש אֵם. לכמה מהם יש גם אב. מדוע לא ידעתי זאת ? מה שהתכוונתי היה: לא אוכל שום דבר שטופל על ידי אֵם, והכוונה היתה בעיקר לציפורים וליונקים, למרות שלא אכלתי גם פירות ים. ישנם כמה יצורים אשר נותנים את חייהם כדי ליצור את צאצאיהם, וזה אומר שהם לא יכולים להיות בסביבה כדי לטפל בהם, אך האם זה אומר שהם אוהבים את צאצאיהם פחות ? אימהוּת, ולעתים אבהוּת כהקרבה מוחלטת. האין זה אומר שהם אוהבים הכי הרבה את צאצאיהם ? ונניח שאימא שלכם לא אוהבת אתכם: האם זה אומר שהחיים שלכם שווים באופן משמעותי פחות ?

ועכשיו לגבי החלק של הפנים. מדוע קיום של פנים קובע מי נחשב ומי אינו ? מה שלמעשה קובע זה מי הכי דומה לבני אדם, ומי השונה ביותר: האם נִראים הם כמונו ? שוב יש כאן אנתרופוצנטריזם (ראיית האדם, טובתו ורווחתו במרכז), מערכת מוסרית המבוססת על כמה דמיון יש לבני אדם. למה זה מה שמשנה ? למה בני האדם הם התקן לקביעת מי יחיה ומי ימות ?

תפוח נופל מהעץ. אנו אוכלים ממתיקותו, ולמרות טענות צבועות הטוענות אחרת, הורגים את הזרעים. יכול לטעון מישהו שבתקופות קדומות יותר, בני אדם פעלו כחקלאים לא מודעים, שנשאו זרעים ירקו או הפרישו החוצה חלקים מרים, שכמה מהם יכלו להצמיח שורשים. לא תמיד גנבנו והרגנו את צאצאי התפוחים. יתכן שאילו היינו מסירים את האספלט והאדמה היתה משוקמת, ההדדיות הבסיסית בקישרי אדם-תפוח היתה מתחדשת שנית.

אבל בני אדם לא יכולים להתקיים רק מתפוחים. ובעולם המוסרי של הצמחונים, כל הזרעים, האגוזים, הדגנים נראים כניתנים באופן חופשי. במקרה של הזרעים האלה, אין בכלל עיסה טעימה כתמורה לצאצאים שבדרך. בני אדם אוכלים את הזרעים עצמם. אני זוכרת את הטענה שלי: צמחים חד-שנתיים מתים בלאו הכי לקראת עונת הקציר, אז אני לא באמת הורגת. הבעיה היתה, כמובן, היא שלא אכלתי את החלק שמת: הגבעול. בני אדם לא יכולים לעכל תאית. אכלתי בדיוק את החלק שכל כך רצה לחיות: הזרע. למעשה הם כל כך רוצים לחיות, שאפילו אחרי אלפי שנים רדומות, כמה מהם ינבטו. מי יכול להגיד שזה יצור אשר אינו אוהב את חייו ?

אני יודעת מניסיון שהנושא של צמחים ויכולת החישה שלהם הוטח בפני צמחוניים כל הזמן על ידי אנשים שרצו להעליב. אני יודעת כמה זחיחות ועויינות יכולים להיות באנשים פוגעים כאלה בדרך כלל. הרעיון לפיו צריך לכבד צמחים הוא מגוחך בעיניהם באותה מידה בה מגוחך בעיניהם לכבד חיות. הם מתווכחים כיועצי השטן. אבל אני לא מייעצת עבור שום שטן. הוא עושה לבד את העבודה שלו לא רע. אני מתכוונת להתייחס לטענות הללו ברצינות. אני שומעת בקשה, תחינה במילותיהם של הצמחונים, בקשה על גבול התפילה. תנו לי לחיות בלי לפגוע באחרים. תנו לחיים שלי להיות אפשריים בלי מוות. תפילה זו מגלמת גם עדינות עזה וגם התנגדות נלהבת. האהבה היא לכל היצורים והאימה היא מהסדיזם שהאדם גורם. תפילה זו פועמת בי כמו לב נוסף. מה שמבדיל אותי מצמחונים זה לא אתיקה או מחוייבות. מה שמבדיל אותי זה מידע.

*** כדי לראות את ההערות הממוספרות שצויינו במאמר - יש לקנות את הספר.

אם יש מישהו שמעוניין לעזור לתרגם ספר זה,

או

לתרום למען תרגומו על ידי מתרגם מקצועי

שיפנה בבקשה לדוא"ל: pinat_hay@hotmail.com

* מי שמעוניין לקבל הודעה לדואר שלו כאשר יהיו תרגומים נוספים שיפנה גם לדוא"ל לעיל.

האדם והחיה - ספרו של ד"ר אלכס צפרירי

"תנועות להגנת בעלי חיים שהוקמו תחילה באנגליה הוויקטוריאנית, תבעו להימנע מלהתעלל בחיות, הביעו דאגה לשלומן ובקשו לשמור על רווחתן. בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה הוחלפה הדאגה לרווחת בעלי החיים ולמניעת אכזריות כלפיהם בדרישה, קיצונית לאין ערוך, לתת משקל שווה באינטרסים של החיות ולאלה של בני האדם, לפי גרסה אחת, או להעניק זכויות לחיות, לפי גרסה אחרת. שתי הגישות מתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים לטובת האדם ורואות בו 'ניצול מגונה'.

על מדף הספרים העברי מונחים תרגומים לספרים אחדים של שוחרי רווחת בעלי החיים, שהמשותף להם הוא התנגדות לכל שימוש בחיות למען האדם... הספר שלפניכם נועד למלא את החסר בתחום בעברית.

... הספר מיועד גם לחובבי בעלי חיים ושוחרי רווחתם, ומכוון לספק להם מידע ודעות שאינם מקבלים ביטוי אמין בספרות ובתעמולה שהם נחשפים אליהן בדרך כלל".

(מתוך המבוא לספר)

הספר זמין בחנויות הספרים ובהזמנה דרך האינטרנט. מומלץ.

חידות זה מאתגר ונחמד

שני דפי חידות גדולים:

חידות כלליות

אוסף גדול של חידות על חיות

"דבש ניגר - כמי נהר

הלום נשאר - עובד תמים"

כך חווה יום עבודה עם במכוורת, ינון נאמן, שכתב את השיר.

לקראת ראש השנה הינה עמוד על השיר, יוצרו ופרשנות - דבש

	"הארי פוטר קבור ברמלה" אומרת כותרת בעיתון
	בעיר רמלה, קבור הארי פוטר. בדומה להארי מהסיפור של ג'יי. קיי רולינג, מדובר על אדם צעיר, בריטי, שהתגייס לפעילות צעיר מהמקובל, לא סיים את בית הספר, וגם הוא לא ידע שיום אחד יהיה מפורסם (גם על הארי הזה כתבו בעיתונים ובאתרי אינטרנט).
	אבל יש גם שונה. זה לא אותו אחד מהסיפור, גם לא אמרנו שזה "קבר הארי הקדוש".
	הפרטים והתמונות במאמר: הארי פוטר ישראל