רווחת בעלי חיים

דר' רוני רדו

ביות בעלי חיים הוא תהליך ארוך ואיטי המבוסס על הכלאות מכוונות המדגישות את התכונות הרצויות למביית ומעלימות את התכונות הפחות רצויות. בתהליך זה חיית הבר משתנה בהדרגה עד להפיכתה לחייה מבויתת. ככל שהביות נמשך מספר דורות רב יותר, כן המרחק הגנטי והשוני בין חית הבר לחיה המבויתת הולך וגדל. ביות בעלי החיים החל עם ביות הכלב והחתול. ביות זה נמשך עשרות אלפי שנים ושינה בצורה קיצונית את חתול הבר והזאב והפך אותם לבעלי חיים מבויתים אשר מלווים את האדם ומותאמים לחיים במחיצתו. גם הכלב וגם החתול, עדיין אינם מוגדרים כמין ביולוגי נפרד, הם יכולים להזדווג עם חתול הבר והזאב ולהעמיד צאצאים פוריים.

את בעלי החיים שאנו מגדלים כחיות מחמד אפשר לחלק לשלש קבוצות עיקריות:

בעלי חיים שעברו ביות לפני אלפי שנים - בקבוצה זו נכללים הכלב והחתול אשר, ככל הידוע היום, עברו ביות לפני אלפי עד עשרות אלפי שנים והם בעלי החיים היחידים אשר עברו ביות "מרצון" ולא ביות "כפוי".

חיות מחמד שעברו ביות קצר טווח – בקבוצה זו נכללים אותם חיות מחמד מקובלות כמו ארנבונים, חולדות, מריונים, תוכים, פינקים, יונים, ...... שעברו ביות קצר יחסית (בין כמה עשרות לכמה אלפי שנים). רוב בעלי חיים אלה לא עברו שינוי גנטי משמעותי ובעצם אינם שונים מאבותיהם חיות הבר.

חיות בר – בעלי חיים שאנו מגדלים במשך זמן קצר יחסית כמו צבאים, נימיות, חמוסים, נחשים, צבים, לטאות, חסרי חוליות שונים ..... שהם חיות בר לכל דבר.

במאמר זה לא אדון בצורת הגידול של הכלב והחתול או בגידול של חיות מחמד בחוות גידול . במאמר זה אתמקד בחיות המחמד המקובלות ובחיות הבר אותם אנו מגדלים בפינות חי, בבתי ספר ובביתנו. למרות שבמאמר זה אני לכאורה "מקשה" על גידול חיות, אני מאוד ממליץ על הגידול ומקווה כי המאמר לא ירפה את ידם של המגדלים. מטרתי היא לחזק את ידי המגדלים בעלי חיים ולגרום להם לחשוב, ללמוד ולהתייעץ במטרה לתת לבעלי החיים שאנו מגדלים את הרווחה המקסימלית.

נקודת המוצא שלי היא כי אחזקה בשבי של שתי קבוצות בעלי חיים אלה – חיות מחמד שעברו ביות קצר טווח וחיות בר - אינה שונה משמעותית ובעצם מדובר באחזקת חיות בר לכל דבר. כלומר, בצורת הגידול של חיות המחמד כמו התוכי או האוגר יש להכיר את אורח חייהם וצורכיהם הבסיסיים בטבע ולהתאים את אופי גידולם בהתאם לכך, כאילו אנו מגדלים חיות בר כמו עיט ושימפנזה.

בגידול בעלי חיים בשבי אנו לוקחים חית בר ושוללים ממנה את החופש. אנו קובעים עם מי היא תחייה בכלוב, באיזה סביבה תחיה, באיזה מזג אוויר תחייה, מתי ומה תאכל, מהו סדר היום שלה, מתי תתרבה , מה יעשו בצאצאים שלה..... ועוד. בנוסף, כאשר בעל החיים נמצא בבית הספר או במוסד טיפולי כל שהוא, אנו מוסיפים לו "פעילות" שסביר להניח כי בטבע אין הוא נחשף לה - למשל ליטוף, אחזקה ביד, העברה ממקום למקום, נסיעה ברכב ותצפית עליו.

במצב זה בו אנו בעצם שולטים שליטה מוחלטת על בעל החיים חובתנו לזכור כל יום, כל שעה וכל רגע כי בעל החיים תלוי בנו ועלינו מוטלת החובה לדאוג לרווחתו המקסימלית.

מה צריך לעשות כדי לתת את הרווחה המקסימלית לבעלי החיים?

הנושא הראשון והחשוב ביותר באחזקת בעלי חיים בשבי הוא המבנה החברתי.

אנו חייבים להחזיק את בעלי החיים בתנאים חברתיים כמו בטבע. כשאנו מבקרים בגן חיות ורואים קוף בודד או פיל בודד ברור לנו כי אין להחזיק בעלי חיים בצורה זו וחייבים לדאוג לחברה מתאימה. אבל מה קורה כשאנו מגדלים חיות מחמד? האם אנו מקפידים על אותו עיקרון גם עם חיות המחמד שלנו?

למעט מספר מינים מצומצם (למשל אוגר וחתול), הרוב המוחלט של בעלי החיים שאנו מגדלים חיים בטבע או בזוגות או בקבוצות (משפחות, להקות, עדרים). אחזקה של מריון, שינשילה, קוקוטייל, ציפור אהבה או כל תוכי אחר לבד בכלוב זו התעללות. בעלי חיים חברתיים הנמצאים לבד בכלוב דומים לאסירים בבידוד. ממחקרים שנעשו על בני האדם התברר כי הבידוד החברתי הוא אחד מגורמי הסבל הקשים ביותר. כשביקשו משבויי מלחמה לדרג את גורמי הסבל בשבי, הבידוד מחבריהם היה הקשה ביותר לפני העינויים, הרעב והקור. יש להקפיד על אחזקה של בעלי החיים לפחות בזוגות. אם אין אפשרות לקנות זוג בעלי חיים ממין מסוים, עדיף לא לקנות בכלל מאשר לקנות פרט בודד. לכל אלה מאתנו שנעזרים בבע"ח להפגת בדידות בני האדם (בעיקר קשישים), אל תגרמו לבעלי החים לתופעות שאנו רוצים למנוע מבני האדם ודאגו לגדל אותם בתנאים החברתיים החשובים להם כל כך.

בתי הגידול

בית הגידול הוא משכנו של בעל החיים, אותו הוא מכיר ובו הוא מרגיש בנוח ובטוח. בעל החיים מזהה את בית הגידול על ידי סימנים בתוכו ומחוץ לו ולכן לא מומלץ להזיז את בית הגידול ממקום למקום. העברה של בעל החיים ממקום למקום (למשל לקיחה של בעלי חיים מכלוב הבית שלהם, העברתם לכלובים ניידים לשם ביקורים במוסדות שונים) גורמת סבל רב לבעלי החיים. אם אין ברירה ויש צורך להעביר בעלי חיים ממקום למקום יש לדאוג ל"מלאי" מספיק גדול של בעלי חיים וכך להפחית את "העומס" והסבל מכל פרט ופרט. בכל מקרה עדיף להעביר את בעלי החיים יחד עם הכלוב בו הם חיים. כמו כן, חשוב להחזיק קבוצות בני אותו מין (זכרים או נקבות) כדי למנוע רבייה בתקופה בה מעבירים את בעלי החיים ממקום למקום.

יש לדאוג לבית הגידול המרווח והגדול ביותר שאנו יכולים לספק. הממדים המינימליים של בית הגידול הם אלו שיאפשרו תנועה חופשית של בעל החיים בתוכו. לציפורים יש לאפשר תעופה בכלוב, ליונקים יש לאפשר הליכה בכלוב וכנ"ל גם לזוחלים. נחשים גם הם בעלי חיים ככל האחרים ולכן אין להחזיק נחשים בכלוב הקטן מאורך גופם. נחש שכל חייו אינו יכול לזחול כשכל אורך גופו מתוח ותמיד גופו מקופל, דומה לקוף הנמצא בצינוק ואינו יכול לזוז. כמו שלא יעלה על דעתנו להחזיק קוף במצב זה, אין לעשות זאת לנחשים.

כאשר בית הגידול אינו גדול מספיק ויש לנו אפשרות להשתמש בחצר או בחדר בו נמצא הכלוב, כדאי להוציא את בעלי החיים מידי פעם אל מחוץ לכלוב. לדוגמא, אם כלוב הארנבונים נמצא בחדר אפשר מידי פעם להוציא את הארנבונים לחדר או לחצר, לפי אותו עיקרון אפשר מידי פעם להוציא את הצבאים מהכלוב ולאפשר להם להסתובב בכל פינת החי.

גודלו של בית הגידול הנו פרמטר חשוב ויש לשאוף תמיד לבית גידול המרווח ביותר שאנו יכולים לספק, אבל, ריהוטו של בית הגידול חשוב לא פחות ואולי אף יותר. חשוב לדאוג לריהוט מגוון וקרוב לטבעי כמה שיותר. במקום להשתמש בנסורת מכרסמים אפשר לרפד את תחתית הכלוב בעלי שלכת, גזרי עצים, חול, אבנים ועשב יבש. ככל שניצור לבעלי החיים סביבה מעניינת יותר ומגרה יותר הם יבלו זמן רב יותר בחקר הסביבה ובשוטטות בה.

בריהוט הכלוב יש להשתדל להשתמש בחומרים טבעיים עד כמה שאפשר - מומלץ לשתול צמחים אמיתיים. לדוגמא לציפורים יש להכניס עצים מרובי ענפים לתוך הכלוב. אם הציפורים אוכלות את העצים יש להכניס לכלוב ענפים יבשים כמקלות עמידה ולא לרהט את הכלובים במוטות פלסטיק . ישנה חשיבות רבה להשתמש בענפים מסועפים בעלי קטרים שונים, כך תוכל הציפור לבחור את הענף בעל הקוטר המתאים לגודל כף רגלה. את הענפים לציפורים וכל ריהוט אחר בכלוב יש להחליף ו/או לשנות את מיקומם בתדירות די גבוהה ועל ידי כך ליצור שינוי ועניין לבעלי החיים. אצל ציפורים יש להקפיד לפזר את הענפים בהיקף הכלוב כדי להשאיר את החלל המרכזי פתוח לתעופה של הציפורים. כאשר מרהטים את הכלוב של היונקים יש להקפיד על מספיק מחסות לבעלי החיים ויש "לחלק" את הכלוב לאזורים שונים שאין קשר עין בניהם, כך שפרט אחד יוכל להסתתר מהפרט השני.

יש למקם את מקומות המנוחה, הקינון וההמלטה בחלק בית הגידול המוגן מרוח, גשם ושמש. צריך להקפיד על מספיק מקומות מנוחה, קינון והמלטה לכל הפרטים בבית הגידול. בד"כ כדאי לדאוג ליותר מקומות המלטה וקינון ממספר הנקבות כדי לאפשר בחירה ולהקטין את התחרות על מקומות אלה.

האכלה

שיטת ההאכלה המקובלת אצל רוב מגדלי החיות היא הגשה של מזון תעשייתי (כופתיות שונות), תמיד באותם הכלים, באותו המקום, באותה השעה ובכמות גדולה יותר מהדרוש. בשיטת האכלה זו אנו בטוחים כי בעל החיים מקבל יום, יום מספיק מזון מאיכות טובה ואין כל חשש כי הוא ירעב, או יחסר את אחד ממרכיבי המזון. בעצם אנו, בגידול החיות, מתנהגים לפי תסמונת "האימא הפולנייה" אוכל באיכות גבוהה, בכמויות גדולות ובזמן קבוע.

האם שיטת האכלה זו מתאימה לבעלי החיים?

רובם המוחלט של בעלי החיים (למעט טורפים הטורפים טרף גדול פעם ביום או יומיים) מבלים בטבע את רוב שעות הפעילות באכילה. התהליך מורכב מחיפוש המזון, התחרות על המזון, האכילה והעלאת הגירה. כל הפעילויות האלה מתבצעות תחת החשש שהם יטרפו על ידי בעלי חיים אחרים. בנוסף לכך, בטבע כמות המזון ואיכותו אינם קבועים לאורך היממה ולאורך כל השנה. הסמור כשמתעורר לפעילות אינו יודע האם יאכל את הארוחה הראשונה שלו מייד עם תחילת הפעילות או כמה שעות מאוחר יותר, או אולי לא יאכל בכלל. הצבי הארץ ישראלי שנהנה בחורף מעשב ירוק ובשפע, נאלץ בקיץ להסתפק במעט קש יבש. האדם, כשהפך מחיית בר לאדם מודרני, קיצר מאוד את שעות הפעילות הקשורות למזון וברוב המדינות המפותחות גם פתר את זמינות המזון ואיכותו. בשעות שהתפנו לנו אנו קוראים מאמרים, לומדים, צופים בטלוויזיה, עובדים ..... אבל מה עושות החיות בשבי כאשר אנו מספקים להם את המזון בצורה קבועה ובכמות גדולה כאילו היו אנשים? האם אנו מספקים להם תחליף לחיפוש המזון? האם חוסר הפעילות הנגרם משיטת ההאכלה שלנו אינו פוגע בבעלי החיים?

מה כן אפשר לעשות?

בשיטת ההאכלה המוצגת כאן המטרה העיקרית היא להעלות את רמת הפעילות הקשורה בחיפוש המזון. שינוי זה יגרום לבעל החיים להיות פעיל יותר ולכן אולי פחות "נוח" לליטוף ולמגע. כמובן שבכל שיטת האכלה חייבים להבטיח שכל הפרטים יקבלו את המזון הדרוש להם וכמובן שהמזון יהיה באיכות טובה המספקת את כל הצרכים של בעלי החיים. ככל שהדבר אפשרי עדיף להשתמש בכמה שיותר מזון טבעי ולהשלים את הדיאטה במזון תעשייתי שיספק את כל מרכיבים החיוניים. לצבאים לדוגמא עדיף לתת ירק וחציר וכמה שפחות תערובת. למכרסמים אפשר להקטין מאוד את כמות התערובת ולהגדיל את כמות הירקות, הפירות, הגרעינים השונים והחציר.

כדי להעלות את רמת הפעילות הקשורה לאכילה יש להגדיל ככל האפשר את מספר הארוחות שמקבלים בעלי החיים ביום. במקום לתת לאיגואנה צלחת עם סלט ירקות פעם ביום עדיף את אותה כמות מזון לחלק ל – 4-5 ארוחות ביום. נתינה של כמה ארוחות בשעות לא קבועות במשך היממה תגדיל את הפעילות של בעלי החיים, שבעצם כל היום יהיו "דרוכים" להגעת המזון. פיזור הארוחות במשך היום ימנע מצב בו בעלי החיים המקבלים את הארוחה בבוקר, מסיימים לאכול בסביבות הצהרים, ונמצאים בצום עד למחרת היום. בקביעת זמני ההאכלה יש להתחשב בזמני הפעילות של בעל החיים. רוב בעלי החיים היומיים אוכלים את מירב המזון בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהרים המאוחרות.

הגשת המזון אינה חייבת להיות בכלים ובמקומות קבועים בכלוב. ניתן לפזר את המזון בכלוב כך שבעלי החיים יאלצו לחפש את המזון. לדוגמא, אם רוצים להאכיל גרבילים בגרעינים שונים ניתן לפזר את הגרעינים במצע של הכלוב כך יהיה על הגרבילים "לחקות" את פעילותם הטבעית של חיפוש המזון. השקעה של זמן ואנרגיה בחיפוש המזון או באכילתו חשובים לבעלי החיים ולכן כדאי לבנות כלי חלוקה של מזון שיגרמו לבעל החיים "להתאמץ" לשם קבלת המזון. לדוגמא, לתת לתוכי את הפרי כשהפרי תלוי על חוט מגג הכלוב, לתת למכרסם בוטן בתוך גליל קרטון הדורש ממנו לכרסם תחילה את הקרטון.

כמות המזון הניתנת לבעלי החיים חייבת להיות סבירה. אין לגרום לרעב , אבל גם עודף מזון אינו בריא. חשוב להקפיד כי כל הפרטים בכלוב יגיעו למזון בכמות מספקת. אם בכלוב נשארות שאריות מזון מהאכלה הקודמת זהו הסימן הטוב ביותר להאכלת יתר. בנוסף לכך, אצל הרוב המוחלט של בעלי החיים אין לחשוש מיום או כמעט יום שלם של צום ממזון. כדי למנוע התייבשות יש לדאוג למים טריים תמיד.

זמן העסקה

חינוך וטיפול באמצעות בעלי חיים מחייבים מגע בין האדם לבין בעלי החיים. למי שנעזר בבעלי החיים למטרות אלה חייב להיות ברור כי הוא זה האחראי למניעת צער בעלי חיים. יש לדאוג ל"שעות פעילות" סבירות לבעל החיים. עדיין לא קיימים קריטריונים ברורים לגבי זמן ההעסקה של בעלי החיים. חובה עלינו להקפיד כי זמן זה הוא בגדר הסביר.

לא להעמיס על החיות יותר מדי.

קיימים כמה פרמטרים לפיהם נוכל, אנו המטפלים, לראות אם בעל החיים מקבל את התנאים הדרושים לו:

מצב כללי של הגוף – הסתכלות יום יומית על בעל החיים, זו השיטה הפשוטה והיעילה ביותר לדעת על מצבו. פרווה או נוצות לא מטופלים, קרחות בעור, פצעים ... מעידים על בעיה באחזקה ובדרך כלל פתרונה דורש התערבות של המטפל או וטרינר.

מחלות – הופעת מחלות בתדירות גבוהה מעידה על החלשות של מערכת החיסון. יש לא מעט עבודות המקשרות בין מצבי עקה (סטרס) לבין החלשות של מערכת החיסון. אם בעל חיים חולה במשך הרבה זמן, זהו סימן שתנאי הגידול הפיסיים (כגון מחסות, מזון, ריפוד...) או התנאים החברתיים אינם מתאימים לו וכתוצאה מכך הוא נמצא בעקה תמידית.

יכולת לגדול ולהתרבות ותוחלת החיים –תוחלת החיים של בעלי החיים בשבי גדולה יותר מזו של אחיהם בטבע. בעלי חיים הנמצאים בשבי בתנאים לא טובים, תוחלת החיים שלהם יורדת והיכולת להתרבות נפגעת. לא תמיד רבייה היא אינדיקציה לאחזקה בתנאים טובים אבל חוסר רבייה מעיד על בעיה באחזקת בעלי החיים.

פיתוח של התנהגויות לא נורמליות – בדרך כלל אחזקה לא נכונה של בעלי החיים מתבטאת בשינויים התנהגותיים לדוגמא: התנהגות סטריאוטיפית – בעל החיים מבצע הרבה פעמים ובאופן רציף תנועה שאין לה כל מטרה כמו, ריצה במסלול מעגלי בכלוב. נטייה לשינה רבה מידי – תופעה המוכרת מכלבים שבעליהם משאירים אותם הרבה שעות לבד בבית, והופעה של התנהגות מסוימת במינון גבוה או נמוך מידי.

במאמר זה ניסיתי להאיר את תשומת ליבנו לחשיבות הרבה של אחזקה נכונה של בעלי החיים בשבי. כדי למנוע צער בעלי חיים, חשוב כי כבר בתחילת הדרך, עוד בשלב התכנון הראשוני, יילקח נושא רווחת בעלי החיים בחשבון. העזרות בבעלי החיים להעלאת רווחת חיי האדם אינה מחייבת פגיעה ברווחתו של בעל החיים. התייעצות אם גורמים מקצועיים בתכנון הכלוב, בבחירת בעלי החיים, בתכנון צורת הגידול והאכלה יקטינו מאוד את הסבל של בעלי החיים. חובתנו, כאנשי חינוך וטיפול לא לשכוח לרגע כי גם לבעלי החיים יש זכויות, רגשות והרגשות.

* המאמר פורסם לראשונה ב"חיות , חברה ומה שבניהם – אחריות ומחויבות כלפי בעלי חיים" הוצאת פרוייקט חיות וחברה ומערך ההגנה על בעלי החיים והמשרד לאיכות הסביבה.

דר' רוני רדו 6412431-03 583056-052 ronyrado@hotmail.co.il

דר' רוני רדו, לשעבר מנהל הגן הזאולוגי של אוניברסיטת ת"א, הוא זיאולוג, יועץ לפינות חי וגני חיות ומסייע בהקמתן, מעביר קורסים בנושא ופעיל בתחום בעלי חיים ורווחתם במסגרות שונות. אנו מודים לו על נכונותו לפרסום המאמר באתר.

תגובות אפשר לכתוב לpinat_hay@hotmail.com

חזרה לדף הראשי - www.pinat-hay.com

 

חידות זה מאתגר ונחמד

שני דפי חידות גדולים:

חידות כלליות

אוסף גדול של חידות על חיות

 

 

 

המלצה על ספר "הגנת מעברות פתיים" ספר ישן וטוב, ואקטואלי עד היום לפרטים - הגנת מעברות פתיים - ספר מומלץ, המלצות ספרים

חשיפה: מותר לרסס מזון אורגני, גם בחומרים כימים

כולנו קוראים בעלוני פרסום ועל אריזות מוצרים אורגניים, שהם מצמחים ללא דשנים כימים וללא ריסוס. אולם די בעיון קצר בתקנות של משרד החקלאות, ולראות שמותרים חומרים רבים לשימוש בחקלאות אורגנית כמו: גופרת אשלגן, מגנזיום סולפט, סודיום הידרוקסיד, חומצה גופריתית, קרבונט האשלגן, כלוריד האשלגן, טרטראת הנתרן, תרכובת נחושת ועוד.

על כך ועל מיתוסים נוספים לגבי מזון אורגאני תוכלו לקרוא אם תלחצו על הקישור הבא:

מזון אורגאני - מיתוסים

 

 

 

כדאי לדעת:

מיתוסים נפוצים בתחום טבע ובעלי חיים

מיתוס הצמחונות והטבעונות - ספר חדש

מיתוס המזון האורגני

מיתוס אנונימוס

מיתוס - גידול חיות משק - דומה לנאצים

מיתוס המזון המסחרי לכלבים וחתולים

מיתוס: צריכת בשר תורמת לרעב ולריקון משאביו הטבעיים של כדור הארץ

מאמר מקיף על תפיסות לא נכונות על זכויות בעלי חיים וצמחונות

 

 

שניצל עוף או שניצל סויה ? מי מזיק יותר לסביבה ?   בהרבה מקרים דווקא השניצל סויה !   וגם חלב סויה מזיק יותר לסביבה מחלב פרה   מחקר חדש: הדיילי מייל נתן לו את הכותרת: "איך צמחונות גורמת יותר נזק לסביבה מאכילת בשר", והטיימס: "טופו יכול להזיק לסביבה יותר מאשר בשר, כך מצא מחקר של WWF"

 

"דבש ניגר - כמי נהר

הלום נשאר - עובד תמים"

כך חווה יום עבודה עם במכוורת, ינון נאמן, שכתב את השיר.

לקראת ראש השנה הינה עמוד על השיר, יוצרו ופרשנות - דבש