מזמינים ארוחה צמחונית ? – יש לכם יותר דם בעלי חיים על הידיים

מאת פרופסור מייק ארצ'ר - Mike Archer, הפקולטה לביולוגיה, מדעי כדור הארץ והסביבה באוניברסיטת ניו סאות' ווילס, אוסטרליה
תאריך פרסום המאמר – 16/12/2011
פורסם במקור באנגלית - כאן
 

האתיקה של אכילת בשר אדום עמדה על המוקד לאחרונה בידי מבקרים, אשר חקרו את תוצאותיה לבריאות הסביבה ולרווחת בעלי חיים. אבל אם אתם רוצים לצמצם סבל בעלי חיים, ולקדם חקלאות בת-קיימא, אימוץ של תפריט צמחוני עשוי להיות הדבר הגרוע ביותר שאתם יכולים לעשות.

הפילוסוף הידוע פטר סינגר (Peter Singers), אמר, שאם יש מגוון דרכים להאכיל את עצמנו, עלינו לבחור בזו הגורמת הכי פחות נזק בלתי נחוץ לבעלי חיים. רוב שומרי זכויות בעלי חיים ממליצים שנוכל צמחים, ולא בעלי חיים.

יש צורך בין 2 ל10 קילו צמחים, בהתאם לסוג הצמחים, כדי לייצר קילו אחד של חיה. בהינתן לנו הכמות המוגבלת של קרקעות פוריות בעולם, זה נראה לכמה הגיוני יותר להתמקד מתזונה המבוססת על הצומח. אומנם אפשר להתווכח על זה, אבל יש טענה שכך נקבל יותר אנרגיה לצריכה אנושית ביחידת שטח. באופן תיאורטי זה יכול להגיד שכך פחות חיות בעלות חישה (sentient animals) יהרגו כדי להאכיל את תאבונה הגדול של האנושות.

אולם לפני נמלא אתכם ברשימת היתרונות לסביבה ולמוסר שלכאורה יש, באו נבדוק את ההנחות האלה.

מספרים שפורסמו הראו, שגידול של חיטה וגרעינים אחרים באוסטרליה גורם ל:

• לפחות פי 25 הרג של חיות עבור כל קילוגרם של חלבון זמין.
• נזק סביבתי גדול יותר.
• הרבה יותר בעלי חיים מתים באכזריות לעומת גידול בשר אדום בחקלאות.

איך זה יכול להיות ?

חקלאות שבה מגדלים חיטה, אורז וקטניות' מצריכה בירוא הצמחייה הילידית במקום. פעולה זו לבדה גורמת למוות של אלפי בעל חיים וצמחים אוסטרליים ליחידת שטח. מאז שהאירופים הגיעו ליבשת הזו, איבדנו יותר ממחצית הצמחייה הייחודית ובת המקום של אוסטרליה, בעיקר בגידול של מונוקלצ'ר (גידול בשטחים עצומים של צמח מסוג אחד בלבד) בעיקר כדי להגדיל אז הזנים שאדם צורך.

רוב אדמות אוסטרליה הראויות לעיבוד כבר בשימוש. אם האוסטרלים רבים יותר רוצים את צרכיהם התזונתיים בצורה של צמחים, האדמות הראויות לאיבוד שלנו צריכים להיות מעובדות בצורה אינטנסיבית יותר. דבר זה יצריך גידול בשימוש בדשנים, קוטלי עשבים, חומרים להדברת מזיקים ואיומים נוספים על המגוון הביולוגי ועל איכות הסביבה.

או, אם החוקים של היום ישתנו, יותר שטחים של צמחיה מקומית עשויים להיברא (להתנקות מהצמחייה) (שטח בגודל של וויקטוריה + טסמניה עשויים להיות נדרשים כדי לספק את הכמות הנוספת שתידרש לאוכל על בסיס צמחי).

רוב הבקר שהולך לשחיטה באוסטרליה, מוזן אך ורק על מרעה. המרעה על פי רוב באזורים הררים, שהם כ70% מהיבשת.

הרעיה נעשית בעיקר באזורים של שטח אקולוגי טבעי. במקומות אלה מתקיימים במידה רבה בהרבה שטחים של מגוון ביולוגי טבעי לעומת שטחים מעובדים. שטחי המרעה (כדוגמת אזורים הררים) אינם מתאימים לגידול יבולי תרבות, ולפיכך גידול של בשר באותם מקומות, אינו על חשבון גידול של אוכל צמחי. רעיה, היא הדרך היחידה אשר בה האדם יכול לקבל מזון בסיסי משטח של 70% של היבשת.

בכמה מקרים שטחי מרעה שונו במידה ניכרת, כדי להגדיל את אחוז הצמחים הידידותיים לבקר. רעיה יכולה גם כן לגרום לנזקים משמעותיים כמו בליה לאדמה וסחף. אבל אין זה כמו "מלחמת הבזק", שנעשית נגד המערכת- האקולוגית בת-המקום שדרושה לגידול יבולי תרבות.

הנזקים הסביבתיים גורמים לכמה שוחרי איכות סביבה ידועים, לחקור שוב את תפישותיהם. שוחר הסביבה הבריטי ג'ורג' מונביוט (George Monbiot), לדוגמה, המיר את עצמו באופן פומבי מטבעוני לאומניבור (אוכל-כל) אחרי שקרא את חשיפתו של סימון פיירלי (Simon Fairlie) לגבי היות הבשר בר-קיימא. בנוסף, הפעילה הסביבתית לייר קית' (Lierre Keith), תיעדה את הנזקים האיומים לסביבה העולמית, הקשורה ביצור מזון צמחי לצריכה אנושית.

באוסטרליה אנו יכולים למצוא חלק מהחלבון אשר לו אנו זקוקים, בצריכה ובאיסוף בר-קיימא של בשר קנגורו בר. שלא כמו בשר החיות שדנו בו עד כה, הקנגורו לא גורמים נזק למגוון הביולוגי המקומי (של אוסטרליה). טביעת הרגל שלהם קטנה, הם מייצרים מעט גז מתאן, ובאופן יחסי צורכים מעט מיים. בנוסף הם מייצרים בשר בריא ודל שומן באופן ראוי לציון.

באוסטרליה, 70% מיצור בשר הבקר לצריכת אדם, מגיעה מבעלי חיים שגדלו על מרעה עם מעט מאוד או כלל לא צריכה של גרעינים. בכל זמן, רק 2% מעדר הלאומי של אוסטרליה (* עדכון לקישור) של בקר אוכל גרעינים במפטמות; יתר ה98% מגודלים ומואכלים בעשב. שני שלישים מהבקר שנשחט באוסטרליה אוכל במרעה בלבד.

כדי לייצר חלבון מבקר במרעה, פרים/ות נהרגים. מוות אחד מייצר (בממוצע, באדמות המרעה של אוסטרליה) גוייה מתה של כ288 קילוגרם, שזה בערך 68% בשר ללא עצמות, שבו כ23% הוא חלבון השווה ל45 קילו חלבון עבור בעל חיים מומת. זה אומר ש2.2 חיות נהרגות עבור כל 100 קג' חלבון בעלי חיים זמין שנוצר.

ייצור חלבון מחיטה, משמעו חריש של אדמת מרעה וזריעתה בזרעים. כל מי שישב על טרקטור עם מחרשה יודע על הציפורים הטורפות, שבאות אחריך כל אותו יום, והן לא סתם שם בגלל שאין להם משהו טוב יותר לעשות. חריש וקציר הורגים יונקים קטנים, נחשים, לטאות ובעלי חיים אחרים בכמות גדולה מאוד. בנוסף מליוני עכברים מורעלים במחסני תבואה כל שנה.

הציפורים לא סתם שם, כי אין להן מה לעשות

 עם זאת אובדן החיים של יצורים בעלי-חישה הגדול ביותר והנחקר ביותר הוא הרעלת עכברים בזמן "מגפת עכברים" (כלומר "מכת עכברים" - התפרצות עצומה של ריבוי עכברים).

בכל אזור של יצור דגנים באוסטרליה, פורצת "מגפת עכברים, בממוצע כל ארבע שנים, עם 500-1000 עכברים ב10 דונם. הרעלה קוטלת לפחות 80% מהעכברים.

לפחות 100 עכברים נהרגים עבור כל 10 דונם כל שנה (500/4 Χ 0.8) כדי לגדל גרעיני דגנים. ממוצע היצור הוא 1.4 טון של חיטה ל10 דונם; 13% מהחיטה הוא חלבון זמין. לפיכך, לפחות 55 בעלי חיים בעלי חישה מתים כדי לייצר 100 קילו של חלבון צמחי בר-שימוש; פי 25 יותר מאשר אותה כמות של בקר במרעה.

כמה מהגרעינים משמשים כדי "לגמור" (לפטם קרוב לזמן השחיטה) בקר לפיטום במפטמות – (חלק משמש לפרות חולבות, חזירים ועופות), אבל עדין המצב הוא כמתואר - הרבה יותר יצורים בעלי חישה מוקרבים כדי לייצר חלבון זמין מגרעינים לעומת בקר במרעה.

ישנו נושא נוסף שיש לקחתו בחשבון: השאלה של חישה – היכולת להרגיש, לתפוש, להיות מודע.

אתם יכולים לא לחשוב שמיליוני חרקים ועכבישים אשר נהרגים בייצור הגרעינים, הם בעלי חישה, למרות שהם תופסים ומגיבים לעולם אשר סביבם. אתם יכולים לפטור נחשים ולטאות כיצורים בעלי דם קר חסרי יכולת חישה, בגלל שהם חסרי קשר לבן הזוג ולצאצאים. אבל מה לגבי עכברים ?

עכברים הם הרבה יותר בעלי חישה מאשר אנו חושבים. הם שרים שירי אהבה אישיים ומורכבים זה לזה, שנעשים מורכבים יותר במהלך הזמן. שירה מכל סוג היא התנהגות נדירה בקרב יונקים, ולפני כן נודעו רק בקרב לווייתנים, עטלפים ובני אדם.

עכברונת קטנה, כמו נערה אנושית רגישה ומתעלפת, מנסה להגיע קרוב לרמה של זמרת נשמה. כעת חוקרים מנסים לקבוע האם חיבורי השירים מתוכנתים בגנים, או האם עכברים לומדים לשנות את שיריהם כאשר הם מתבגרים.

עכברונים שנשארים בקן, שרים לאימותיהם – מן שיר-בכי כדי לקרוא לה חזרה. עבור כל נקבה שנהרגת בהרעלה אשר אותה גרמנו, בממוצע חמש או שש עכברונים אשר תלויים לחלוטין באימותיהם, למרות שישירו את קריאותיהם קורעות-הלב לאימותיהם שתשובנה הביתה, באופן בלתי נמנע ימותו מרעב, צמא או טריפה.

כאשר לוקחים בקר, קנגורו ובעלי חיים המיועדים לבשר – הם נהרגים באופן מיידי. עכברים מתים לאט ובמוות כואב מאוד מהרעלים. מנקודת המבט של רווחת בעלי חיים, שיטות הריגה אלה הם בין שיטות ההריגה המקובלות פחות. למרות שקנגורואים צעירים לעיתים מומתים או מופקרים לנפשם, רק 30% מהקנגורואים הירויים הם נקבות, רק אלו שיהיו להם גורים בעתיד (הקוד האתי של התעשייה הזו, אומר שהציידים צריכים להימנע מירי בנקבות עם גורים צעירים שתלויים באימהות). לעומת זאת, במקרים רבים המספר של תינוקות-עכברים תלויים שנשארים למות כאשר אימותיהם מורעלות בכוונה, הם מיליונים.

החלפת בשר אדום במוצרים מגרעינים מובילה למוות רב בהרבה של חיות בעלות חישה, הרבה יותר סבל בעלי חיים ונזקים סביבתיים גדולים באופן משמעותי. חלבון המושג ממשק בעלי חיים במרעה עולה הרבה פחות חיים עבור כל קילו. מדובר אפשרות לתפריט ידידותי יותר מבחינה אנושית, אתית וידידות לסביבה.

אם כן, מה אדם רעב צריך לעשות ? השיניים שלנו, ומערכת העיכול שלנו מותאמים לאומניבוריות (אכילת כל). אבל אנו מאותגרים עכשיו לחשוב על נושאים פילוסופיים. אנו דואגים לגבי האתיות של הרג בעלי חיים במרעה, ותוהים האם ישנם דרכים יותר אנושיות כדי לקבל חומרי מזון מתאימים.

השענות על דגנים וקטניות מביאה להרס רב יותר של המערכת האקולוגית הילִידית, וגורמת לאיומים ממשיים על הייצורים הילידיים, ופי 25 יותר מוות של בעלי חיים בעלי חישה עבור כל קילוגרם אוכל. רוב בעלי החיים האלה שרים שירי אהבה זה לזה, עד אשר אנו בצורה בלתי אנושית הורגים אותם בטבח המוני.

השופט לשעבר בבית המשפט העליון Michael Kirby כתב:

 "בהיותינו חולקים את יכולת החישה, בני אדם מקושרים באופן אישי עם בעלי חיים אחרים. בהיותינו מבורכים בתבונה וביכולת דיבור, אנו יכולים באופן ייחודי להאציל סמכות ולעשות החלטות אתיות ולהתלכד בעבור שינוי חברתי לטובת אחרים, שקולם לא נשמע. בעלי חיים מנוצלים לרעה, אינם יכולים למחות על הטיפול בהם או לדרוש חיים טובים יותר. הם תלויים לחלוטין ברחמינו. לפיכך כל החלטה על רווחת בעלי חיים, בין אם בפרלמנט ובין אם במרכול, מעמידה אותנו במבחן משמעותי של בנוגע לדמותנו המוסרית".

אנחנו יודעים עכשיו שלעכברים יש קול, אך אנו לא הקשבנו.

האתגר העומד בפני מי שרוצה לאכול בצורה מוסרית, הוא לבחור תפריט שגורם הכי פחות מוות ופגיעה בסביבה. נראה שישנם תימוכין מוסריים רבים בהרבה לתפריט אומניבורי שכולל בשר אדום מבעלי חיים שגדלו במרעה, ואפילו יותר תימוכין לתפריט שכולל תפריט בר-קיימא של קנגרואים שנאספו בטבע.

תודה לעמיתים רבים שבהם:
 Rosie Cooney, Peter Ampt, Grahame Webb, Bob Beale, Gordon Grigg, John Kelly, Suzanne Hand, Greg Miles, Alex Baumber, George Wilson, Peter Banks, Michael Cermak, Barry Cohen, Dan Lunney, Ernie Lundelius Jr ושיפוט אנונימי של כתב העת של החברה הזאוגלוגית האוסטרלית שסיפק ביקורות מועילות.

גילוי נאות:

מייק ארצ'ר אינו עובד עבור, מייעץ עבור, מחזיק מניות או מקבל מימון משום חברה או ארגון אשר יכול להרוויח ממאמר זה, ואין לו קשר רלוונטי.

מטרתינו לערוב לכך שהתוכן לא יתפשר בשום צורה, לכן אנו מבקשים מראש מכל המחברים לחשוף כל אפשרות שיכולה להיות לניגוד עניינים.   

שם המאמר באנגלית - Ordering the vegetarian meal? There’s more animal blood on your hands
תודה לאתר http://theconversation.edu.au שנתן את הסכמתו לתרגום המאמר לעברית ולפרסומו.
* בגרסה האנגלית של המאמר ישנן מספר תמונות עם כתוביות קצרות, וכן תגובות גולשים, שלא נכנסו לגרסה העברית ולא תורגמו.
הערות לגבי הגרסה העברית - ניתן לשלוח לדוא"ל של האתר pinat_hay@hotmail.com

נושא קרוב

* חשבונאות שמסלפת צמחונות - מאמר ביקורת על החשבונות שטענו כי גידול בעלי חיים הוא סיבה להרס  סביבתי
 

*  מהבלוג של רועי צזנה - האם צמחונות הורגת ? - על מודל ההמבורגר להצלת חיים - מאמר מגובה במקרות.