על המסח'רה ועל הקומבינות בפינות חי
www.pinat-hay.com

ברוב פינות החי התפתחו נורמות של קומבינות ו"מסח'רה". הרבה הוצאות לפינת חי, ובדרך כלל אין לכך תקציב מספיק מהרשות - כמו למשל תקציב ממשרד החינוך לבית ספר בעיר לכן מגייסים כסף מהורים, ערייה, קרן מיוחדת. אבא ווטרינר בהתנדבות מוכן לקחת על עצמו את הטיפול וההשגחה הווטרינרית, אבא אדריכל/מהנדס בתכנון, אבא מסגר, עוד כמה הורים בבניה, מורה משוגעת לענין בשיתוף עם מנהלת משוגעת לענין בניהול וכמעט הכל עושים עוד שעות נוספות בחינם במקום.

אותו דבר בקיבוצים, שגם בהם בדרך כלל לא היו פינות חי מקומות עתירות תקציב, אך כל עוד היה מדובר בקיבוצים של טרום הפרטה, ידעו שם להסתדר: ענפים לא חויבו באופן אישי - לכן יכלו לתת דברים כמו אוכל ותרופות (הלול, הדיר, הרפת). כאשר היה צריך ווטרינר, היו קוראים לו מהענפים הללו, שגם לא אחת המליץ על תרופות מהמרפאה המקומית. שאריות אוכל היו מקבלים מהמטבח, והיו אף קיבוצים שבהם אחראי פינת החי היה לוקח כל יום עם אישור מהנהלת הקיבוץ, מהחדר אוכל או מהחנות של הקיבוץ ירקות טריים, גבינות ובשר לחיות. כשהיה צורך בשיפוצים, אז לוקחים ברזל זרוק שמוצאים כל פעם, או ממקום שבונים מגיסיים כמה בלוקים, קוראים למסגר / נגר / בנאי / אינסטלטור של הקיבוץ שהרבה פעמים הוא גם הורה של אחד הילדים ומקימים פינת חי. צריך עוד עזרה: יש אולפן וישנם המתנדבים, ואפשר לגייס מפה ומשם אנשים. את הילדים הכריחו לעבוד, וכך היתה עזרה בכוח אדם. גם כאן היה צריך קומבינות, כמו למצוא כל מיני צ'ופארים למתנדבים בעם. במיוחד זה התחזק ככל שהעבודה נהייתה יותר מתומחרת או מתוך בחירה אצל הילדים.

גם ההכרות בקיבוץ של כולם את כולם, היוו חברות שאפשר להשיג, וגם ידע של כל אחד מה קורה במקום אחר... מותר (או לפחות יש הרגשה שמותר) להיכנס למטבח ולקחת מה שרוצים, לקחת את הטרקטור של המטע וגם ריסוס וכו'....

כשרוצים חיות חדשות והאחראים למעלה לא מספיק מבינים ולא מאשרים תקציב - לא נורא, עושים החלפות עם חיות שהתרבו. ככה הרבה פעמים התרגלו שגם בלי כסף ממש אפשר. ולכולם זה נראה בסדר. האחראי פינת חי הסתדר לבד, ועשה מה שנראה לו באמת נכון. הגזבר או רכז חינוך גם אם לא הבין את חשיבות פינת החי, לא ראה בה מקור שצורך הרבה כספים, או דבר שהוא על חשבון משהו אחר, זו היתה פשרה, שאפשרה להקים ולתחזק מקום כזה.

כך או אחרת נורמות כאלה בקיבוצים הביאו בסופו של דבר להבנה שיש יותר מדי אנשים חסרי ריסון עצמי ומשמעת עצמית כמתחייב בחברה פתוחה, שיוויונית, צודקת המבוססת על אמון והתחשבות, וכי חייבים לעשות סדר בבלגן. ההפרטה בקיבוצים באה לתת לכך מענה, ובענייני פינת החי פגעה בנורמות שצוינו לעיל: כל שעת עבודה מתמחרים, ומי שמקבל אישור יכול לקבל שעות נוספות, ענפים בקיבוץ משלמים על כל מה רוכשים (כבר לא "מקבלים"), אז גם ענפים בתוך הקיבוץ מתקשים לתת בלי לחיב את פינת החי, כי זה יורד ממש מתקציבם. וכמובן יש עלות גבוהה של תשלום השכר של מי שעובד בפינת חי, מה שלפני תקופת ההפרטה לא היה ידוע, או לא היה רשום בשום מקום.

כך קיבוץ אחד שלפינת החי בו היה תקציב של כ6000 שקל לשנה + הכסף שבא ממכירת חיות, הדבר היה מספיק. העובדת של פינת החי היתה מקבלת תקציב (במובן של משכורת) בנפרד + כמובן דירה, מזון, הוצאות לילדים וכו'. כשהתחילה הפרטה באותו קיבוץ (הווה אומר שצריך לשלם על הכל), הודיעו לה בקיבוץ, שמשכורתה תהיה מעתה רק מה שפינת החי תרוויח. ופינת החי היא לא מקום ריווחי, ככה זה. זה מקום חינוכי. ועוד כביכול היו נחמדים בקיבוץ, ואמרו לה שהיא תוכל לקבל שכר מינימום מהקיבוץ בשלושה חודשים הראשונים. ככה זה. פתאום רואים כמה עולה כל דבר. עם זאת מן הראוי לציין שזה למעשה קיצוץ מתקציב פינת החי, שעד כה לא היה צריך לממן ממנה את תקציב העבודה.

זה כבר אחרת, אם כי תמיד נשארים מקומות לתיכמונים, במיוחד כשההפרטה לא מלאה לגמרי. למשל, רכזת פינת חי אחת שבקיבוצה מחיבים מחיר של רכב במחיר ריאלי, כאשר מדובר בענף, ובמחיר מסובסד אם מדובר בחבר קיבוץ - אז נסיעות אשר שייכות לענף שלה - פינת חי, היא רושמת על שמה וכך מחייבים אותה במחיר נמוך, וכדי להזדכות על זה פחות או יותר, כאשר החתול הפרטי שלה צריך טיפול, היא מבקשת מהווטרינר לרשום את הקבלה על חשבון פינת החי... רכזת אחרת עובדת חצי משרה בעוד ענף, שגם עליו היא אחראית. אז כשאפשר היא רושמת הוצאות של פינת חי - כמו טלפונים וקנית ציוד על הענף האחר. שם היא לא מקבלת צעקות, כי זה ענף יותר ריווחי. אבל כך או אחרת הולך ונהיה יותר קשה.

לא רק ההפרטה היא בעיה. בהרבה מקומות יצא שמרוב קומבינות, ועבודה חובבנית מצד אנשים טובי לב, אך לא מקצועיים, או כאלה שרק עשו טובה, פינת החי נראית הרבה פעמים מצ'וקמקת, ולא מתאימה תמיד לנורמות שאנשים רוצים היום: כלובים מרווחים ויפים, בטיחות, איכות תיירותית.

גורם נוסף לסיבוכים וצורך במציאת פתרונות לא ממוסדים נעוץ בעובדה שפינות החי נמצאות בתחום האפור מבחינת הגופים שאיתה היא יכולה לעבוד. בעוד שבחקלאות רגילה עובדים הרבה פעמים מול גופים שהם ממש מוסדות, עם בירוקרטיה ונהלים: מדגרות גדולות, משחטות, לשכה וטרינרית, בתי-אריזה, מרכזי מזון, שם יש פרוצדורה, קנין ראשי שעובדים איתו, הסכם תשלומים מסודר עם הקיבוץ. צריך להבין שלמשל, אצל לולן, אשר יש לו הסכם עם משחטה, לפיו כאשר עשרת אלפים התרנגולות שלו מגיעות למשקל ממוצע מסויים הוא מוכר להם אותן, ומאחר שאת כל הלהקה הוא התחיל עם אפרוחים באותו הגיל, המכירה תהיה ביום אחד, לא שווה לא להתעסק עם אדם לא מוכר שבא לקנות שני תרנגולות שעוד לא הגיעו למשקל הזה והאדם הזה עוד מתחיל להתמקח על חמישה שקלים.

ואילו בפינת חי שפה מוכרת פה עיזה אחת ושם שתי תרנגולות, בדרך כלל לא מעניינת מוסדות כאלה, וכשרוצים למכור צריך למצוא את אותם אלה שלא קונים בסופר מארקט הקרוב (בדרך כלל הם מוצאים את הפינות חי לבד), והם אינם קניינים גדולים ומסודרים, אלא אפילו כאלה שמוכנים לשחוט בעצמם את החיה. ואם מגמת פינת החי ליצר חיות מעבר לתפקידם החינוכי, הרי לא תמיד כאשר יגיעו לגודל המתאים למכירה יהיה למי למכור, ואין מדיניות מדוייקת באיזה משקל או גיל למכור. בכל פינת חי נמכרות חיות אחרי שאכלו אוכל יקר, ללא תועלת של העלאת הריווחיות, כלומר מזון שכבר לא הביא לגדילתם או לריבוי, ולכן היה בזבוז. לכן, אין מחירון מסודר, יש לחצים שונים, כל פעם אדם אחר, הרבה פעמים אנשים לא מוכרים. התמקחויות בסגנון "זה מחיר יקר לעיזה זקנה" ועוד כל מיני.

אותם קונים הם כאלה שהרבה פעמים קנו סחורה כזו בשוק, שם יש נורמות של שוק. להם יש ניסיון במיקוח, ולעובד פינת החי התמים מהקיבוץ לא תמיד יש. ובכלל אותם קונים לא ממש מבינים למה הקיבוצניק הזה מתעקש איתם על עוד 5 שקלים, כשהכסף בכלל לא נכנס לכיס שלו.

בעיות נוספות בתחום, נוצרות בגלל נורמה שחיות לא תמיד קונים. בניגוד לקניות רגילות בחנות בהם שמים בעגלה מה שאנו רוצים והולכים לשלם בקופה, או עושים הזמנה וממלאים טופס, עם חיות זה שונה. יש הרבה יותר נסיונות לקומבינות, ולא רק בגלל הרגלים ישנים של מרכזי פינות חי. גם בחנויות-חיות זה שונה מאוד מחנויות אחרת, והרבה פעמים מקובל אצלם להביא להם חיות (לארנבת או לאוגר נולדו גורים) ולעשות החלפות למשל בעד מזון- דבר שכמעט לא מקובל בחנויות אחרות. איפה בחנות אחרת תביא מוצר ותעשה החלפה עם מוצר אחר ? זה נדיר. גם בחנות רגילה הדברים חדשים, ואתה מביא משומשים. מגדלי חיות - אם יש להם ריבוי - יש להם כל פעם "מוצר חדש" - שאפשר למכור בחנות.

כלומר במכירות לגופים השונים אין נורמה של "התנהלות עסקית", אלא "הבנות למיניהן", סיכומים בעל פה או על סמך "תקיעת כף", או לכל היותר סיכום על פתק - ובהמשך יתכנו וויכוחים על התוכן ועל מה כל אחד התכוון.

נוסף על כך בתחום של החיות, שפעמים רבות הם יקרות מאוד לליבם של בעליהם שרק רוצים שיהיה להם טוב, ומוכנים למסור אותן בחינם. רק שיהיה להם בית חם. דווקא בשל רגישות הענין למחזיקי החיות, לא מתייחסים אליהן כחפץ, אלא כדבר שצריך לדאוג לו לבית, ולא חשוב הכסף. כך התפתחו גם נורמות רבות מהן ברוכות של התנדבות, נתינה, עשיה ללא לאות, תרומות, ארגונים ללא כוונות רווח, עזרה של פינות חי וגני חיות לשמירת הטבע. נורמות ברוכות. ובכלל תהיה הסיבה אשר תהיה, הנורמה המקובלת לפי סקר שערך מכון בדרמן (פורסם במעריב עסיקים בכתבה מאת רונית מורגנשטרן בשם "חיות מחמד כמה זה עולה לנו") מראה שהרוב הגדול קיבל את החיות שלו: רק 25% ממחזיקי חיות המחמד קנו אותן בכסף לפי סקר זה.

כך מול גופים כאלה פינת חי מתקשה ביותר להיות ריווחית, כי לא חסרים כאלה שפועלים באותו תחום ללא ריוחיות, והם נהנים להמשיך בכך (אין לפינת חי כסף - צריך קומבינות; רוצים להרוויח - הרבה קשיים). בעיה נוספת שהיא שכשיש כל כך הרבה גופים, שפועלים בכוונה ללא רווח, גם הרבה פעמים אין אליהם כמעט פיקוח והגדרות בחוק, וכך המקום לפרצות ונסיונות קומבינה שונות גדול עם כל אותם גופים.

בנוסף יש אנשים המנצלים את המצב לרעה. אם יש חלק שנוהגים לתת בחינם, אז לדעתם מותר לדרוש את זה מכל אחד. הם רוצים ללחוץ ולכפות שיתרמו לעצמם, מנסים קומבינות, מגלים קמצנות מוגזמת ומכוערת, בכלל לא נראה להם שהיו הוצאות, ושפשוט צריך לשלם מה שאומרים להם, כמו בסופר-מארקט וזהו אפילו מחיר של כמה שקלים. והם מנסים הרבה כל פטנט אפשרי בעקשנות ולא מרחמים גם על זמנו היקר של אחראי פינת החי. מה פתאום שישלמו ? וכשזה בא בשילוב עם כך שמרכז פינת חי הוא בדרך כלל איש תמים וטוב, שמנהל מוסד דל תקציב במיוחד, ומחפש כל מיני מקורות למימון והשגת משאבים - הענין רק מסתבך.

בתמונות: אוספים כל מיני דברים, למקרה שיהיה צריך. תציב אין, אז עושים "תוכנית חיסכון" על ידי איסוף ושמירה של ג'אנק. אבל מרוב איסוף ג'אנק - יש מקומות בפינות חי שנראים כמו "סלאמס". זה גם יוצר אווירה של מקום לא ממש מסודר מכל הבחינות, ואפשר לנסות לעשות כל מיני דברים שמקום שנראה מסודר לא היו מעזים.
אם למישהו התמונות מזכירים מקומות כמעט לא פעילים שלמעשה כמעט נסגרו, אז לא. התמונה הזו צולמה דווקא בפינת חי וותיקה, פעילה, עם רכז וותיק שהספיק לאסוף הרבה, יש לו ידע וחוש טכני והוא באמת יודע לפתור כמעט כל דבר (שימו לב שבתמונות בין הג'אנק יש בעלי חיים - באחד כבשים, ובשני יונים ותרנגולות).

תסתכלו שוב על התמונות - מה באמת כבר יקרה אם יזרקו את כל מה ששם לפח ?

עד עכשיו נכתב שיש הרבה נסיונות לטריקים ולקומבינות, אז הינה כמה דוגמאות :

מקרים ותסבוכים

יש אנשים טובים רבים בתחום. אבל כשלא מדובר באנשים כאלה, הינה מספר דרכים נפוצות לתסבוכים. בדרך כלל מדובר על אנשים שפתאום מגיעים, בלי להודיע מראש, לא תמיד מוכרים, ולא אחת הם מנצלים את זה שאנו רואים בהם הזדמנות וצריך להחליט מהר. לא אחת מדובר בסוחרים ממולחים שהתמחו בכך.

נתחיל במקרה הראשון והוא שמצעים לנו חיות בחינם: - צריך לעשות הבחנה בין חיות שמקובל לתת בחינם - למשל כלב וחתול שנמצאו או שבעלי הבית לא יכולים לגדלם, ציפור פצועה שמישהו מביא, משפחה פרטית שמוסרת חיה אחת כי לא רוצה אותה עוד ומחפשת לה מקום טוב- אז זה מקובל. לא אחת יש להם דרישות: אדם דתי מסר חמור והתנה זאת מראש בכך בפינת החי יתחייבו לא ירכבו עליו בשבתות. אחרים לאחר זמן מהמסירה רמזו כך או אחרת שרוצים תמורה. מישהו שמסר חיה בא לאחר תקופה לבקרה ושראה שאינה (נמכרה, הוחלפה) בא בטענות. רצוי מראש להבהיר לאנשים כאלה שגישתנו היא 'גישת אגודת צער בעלי חיים', הווה אומר - אנו בעד החיות, ובעד שאנשים טובים יגדלו אותם אצלם. אם ורק אם אין ברירה אנו מוכנים לקחת אותם אלינו, בדומה לצער בעלי חיים שעושים זאת מטעם "צער בעלי חיים" - לא נותנים תמורה עבור זה (והם גם דלי תקציב), הם ואנו יכולים למסור ולמכור הלאה, לא נותנים דיווח על מה עלה בגורל החיות. מסרת - אז זהו זה. כבר לא שלך. דע זאת מראש.

מקרה אחר: מגיע אדם שמגדל כמה חיות, לעיתים נראה עברין משהו, מספר סיפור על החיה - שאין לו פתאום איפה להחזיק, יש גשם והגג נפל... מנסה שנקנה, ואם זה לא מצליח שנקנה, מוכן לתת בחינם אומר שאין לו ברירה (אבל אם קצת נחשוב - הוא בוודאי מכיר עוד מקומות בסביבה ויכול לנסות למכור אותם שם). דוגמאות לסיבוכים שהיו: ערבי מכפר סמוך לפינת חי אחת מסר שתי טווסים. בפינת חי הזו יש די הרבה טווסים שמסתובבים חופשי, גם מחוץ לגדרותיה, והטווסים הללו לא היו נחוצים במיוחד. אבל נתנו חינם, אז לקחו. אחרי שנה חזר מוסר הטווסים עם המון "אהלן וסהלן" וביקש גדי. נו, אז תגידו לו לא. לא נעים. אחראי פינת החי ניסה בעדינות לדחות אותו ולומר שעכשיו אין, והוא לא יודע בדיוק מתי יהיה. אבל ההוא עם הטווסים לא עוזב. פונה ומגיע שוב ושוב. ואחרי שהבטיחו לו, והוא רואה גדיים - נו...

דוגמה אחרת, מישהו שמאוחר יותר הסתבר כממש עברין נתן כבשה צעירה חינם. אחר כך אמר שזה לא חינם. טוען בתוקף 'מה פתאום, לא יכול להיות שאמר דבר כזה, מי נותן דבר כזה בחינם..." מאיים ומפחיד, מבקש חיות אחרות, מגיע עם חברים עבריינים שלו...

דוגמה אחרת, מישהו שעוסק הרבה עם חיות והפעלות נתן פעם זוג אוגרים שכביכול לא צריך בלי לבקש תמורה. עכשיו בא ומבקש טובה הרבה יותר גדולה. מבקשים כסף - אך הראשון מסרב מזכיר שגם עזר בעבר וגם יעזור בכל מה שרק נרצה (בסה"כ הוא נתן אוגרים שלא ממש היינו צריכים, מה זה כבר אוגרים לפינת חי). אחראי פינת החי יכול לנטות להאמין מספר פעמים, והמשך האמון ירד, וחבל לו לתת את מה שמבקש, אבל לא נעים. כמובן שהעזרה הגדולה שאמר שאולי יתן, לא מגיעה לעולם.

דוגמה שלישית טיפוס עברין מסר סוג כבשים גזעיות. כעבור זמן מגיע ומספר שהוא מקים כלוב תוכים ומבקש כמה זוגות מכל סוג של תוכים שיש לנו. מרכז פינת החי כבר התחלף, לא יודע מה היה ולא מסכים. גם מדובר בכמות ששווה מאות שקלים. טיפוס העברין דורש את הכבשים שלו בחזרה. המרכז החדש לא מסכים. יש צעקות וקללות מצד העבריין. בסוף לאחר התייעצות עם הממונים עליו, המרכז אומר "תשלם הוצאות אחזקה". עושים חשבון שכולל אוכל ועבודה זה 4 ש"ח ליום. אם מכפילים את זה ב364 ימים שהם נמצאים - זה יוצא יותר ממחיר כיבשה אחרת. גם לזה לא מסכימים. הטיפוס חוזר עם חברים עבריינים שלו, מאיימים, עושים בעיות. בסוף נותנים להם פחות משביקשו בתוכים, כעבור זמן מרגישים מתוסכלים חוזרים שוב בהרכב יותר גדול... ולא יוצאים מזה.

דוגמה רביעית מגיע אדם עם רכב שכתוב שם על עצמו שהוא עושה פעילויות, טיפולים פסיכולוגים עם החיות, הפעלת גנים, החזקת פינות חי ומה לא. מבקש חיה ששווה 200-300 ש"ח. הוא מספר שבאחריותו מספר פינות חי, וכשאחראית פינת החי תרצה משם משהו - הוא יתן לה כל מה שרק תרצה. אחראית פינת החי, מנסה לבקש כסף. הוא אומר: "אני לא משלם, אני עושה רק החלפות". בסוף היא מתפתה ונותנת. מאוחר יותר מסתבר לה שהוא לא כזה גדול, ובעצם לא ידוע על פינת חי ממשית שהוא אחראי עליה, ולא גנים ולא טיפול פסיכולוגי. וחוץ מזה היא שואלת את עצמה בדיעבד: אם הוא כזה גדול - איך הוא הגיע בידיים ריקות ? מגיע לקניות מרחוק ואפילו לא מביא פנקס צ'קים ? למה התעקש לא לתת בתמורה כלום במקום ? איפה באמת יש עסק גדול ש"לא משלם, רק עושה החלפות" ?
בסופו של דבר היא לא מקבלת כלום. אבל מזהירה אחרים מפניו (ואז שומעת שגם להם עשה כל מיני מעשי נוכלות).

במקרה אחר - פינת חי אחת נתקעה בלי תייש זכר בוגר. צעיר היה, אבל היה חשש שהוא צעיר מידי. עונת היחום הגיע, והמרכז בדק אפשרות להשאיל תייש לתקופה של כחודש להרבעה. לשנה הבאה כבר יהיה לו בוגר, לכן מעדיף לא לקנות. הוא פונה למגדל אחד באיזור שהיה איתו במידת מה בקישרי ידידות, וברור לו שהוא לא נוכל או עברין. אותו ידיד הסכים בלי בעיה, לא ביקש תמורה, ואף הביא את התייש במכוניתו הפרטית לפינה. כשבא לקחת את התייש בחזרה - ביקש כמה תוכים -וקיבל. הוא לא ביקש מראש, אבל חברים או לא ? וכמובן מגיע לו (למרות ששמחנו בהתחלה שקיבלנו משהו חינם, ושמחנו שיש אנשים טובים, אבל מסתבר שישראלים לא פריירים). אבל זה לא נגמר. אחרי שנה הוא מתקשר ואומר שהוא רוצה לעשות אצלו שיפוצים וביקש מהרכז שיקבל את כל העדר שלו - כ8 פרטים לתקופה של כחודשיים. תמורה הוא לא מציע. זה מגדיל את העדר של פינת החי פי שניים, סכנה מהעברות תמיד יש, אין כוח לעוד טיפול ונקיון. להגיד לא - לא נעים (עכשיו אנחנו יותר חברים). להגיד את התירוץ שלא טוב לעשות העברות בגלל סכנת מחלות- גם בעיה, כי איך אז כשהיה צריך את התייש זה היה בסדר. נו ?
"שמור אותי מאוהבי"...

עם מקרים כאלה כדאי מאוד לא להסתבך. וכמעט כל רכז פינת חי הסתבך בכך. צריך להבין שכל מי שמתעסק הרבה עם חיות, בין עם זה סוחר או מגדל יודע שמחיר עיזה צעירה הוא מאות שקלים ויש מספיק למי למכור. אפילו לתאילנדים בסביבה בפחות כסף. תמיד יש למי. לא יתכן שיתן פתאום בחינם לאדם שאין לו איתו קשר טוב במיוחד.

תשובה טובה מקרים כאלה: "תשמע חיה כזו שווה כסף. אני לא אוהב לקבל חינם, ומנסיוני אין באמת חינם. גם אם אתה תבקש ממני משהו, אבקש ממך על זה מחיר מלא, אפילו שעכשיו אתה מציע לי בחינם. כי המקום הזה בקשיים וצריך להתפרנס. אני לא ממש צריך את החיה הזו, אבל אם אתה אומר שאתה מאוד רוצה לתת אני מוכן לשלם לך X שקלים (להציע בערך רבע מהמחיר בשוק). אני יודע שיש מי שישלם יותר. זה מה שאני מוכן". מנסיון במקרה כזה הם נסוגים מהר מהצעת החינם שלהם, כי הם מבינים שאצלנו זה לא יצליח. וגם ככה אנחנו בטוחים שהיו להם כוונות נסתרות.

ודרך לא פחות טובה זה להגיד "לא תודה" ולהיפטר מטיפוסים כאלה. לפחות מחלקם.

החלפות - לפעמים אופציה לא מזיקה. הרבה פעמים מציעים אותה. לפעמים, כך כל אחד יכול להיפטר מעודפי החיות שלו. ומה קורה עם מי שתמיד מצליח להיפטר מעודפים ?. בנוסף לא תמיד יש בדיוק דברים שווים. כאשר מישהו מציע לנו משהו שיש לו עודף, ומנסה אפשרויות קומבינה להחלפה - עדיף להגיד, "בו אני אשלם לך על מה שאני צריך, ואתה תשלם לי על מה שאתה צריך" או "בו אני אגיד לך בכמה אני מוכר את הדברים שאני רוצה למכור, ואתה תגיד לי בכמה אתה, אם זה מתקזז לאפס יופי, אם לא, מי שצריך ישלים את מה שחסר".

לפעמים באמת אין ברירה - לדוגמה גן זואולוגי גדול, ששיך למוסד גדול עם הרבה נהלים - לעובדים שם אסור לקחת כסף ! וגם חיות הם לא תמיד צריכים. אז כאשר יש להם עודפים, הם מבקשים למשל שקי תערובת לחיות. יש להם מגוון חיות גדול, והם יודעים לטפל נכון, לכן יש דברים שכדאי לעשות.

קניה ומכירה בשחור - הכוונה לקניה ומכירה ללא הוצאת קבלות כחוק.

גם כאן, בשונה מחנות, שבה יש ניהול מלאי, והכל רשום, בחיות יש לידות ומוות, ואין צורך לרשום, המלאי משתנה גם בלי קניה ומכירה, וכפי שצויין גם נהוג לעשות החלפות, לכן אין בדרך כלל אדם חיצוני שממש יכול לעקוב אחר מה שקורה. הרבה פינות חי שיכים למוסדות כמו קיבוצים, בתי ספר או עיריות, וכל הוצאה כספית דורשת אישור וחתימה של פקיד או מנהל, שלא אחת קורה שהוא אפילו לא מבקר במקום, והוא בירוקרט מנותק מהמציאות עד כדי כך שאין טעם אפילו לנסות להסביר לו, למה רוצים לקנות צפרדע, או למה רוצים להוסיף סוג של כלוב.

דוגמה: פינת חי אחת בתהליך התחדשות רצתה לקנות כמה ארנבונים. היה נער בישוב סמוך שהיה מוכן למכור מארנבוניו שהתרבו ברבע מחיר של חנות, וגם לחסוך את הנסיעה אליה. אבל קבלות אין לו. אז צריך להשיג כסף לתת לו. מקרה אחר - מרכז פינת חי רצה לקנות חיה אקזוטית, שלא היה בטוח שיקבל אישורים מכך אם יפנה לממונים עליו, שבעיניהם זו חיה מגעילה (ובכלל הרבה חיות מגעילות ומפחידות אותם). המוכר היה מגדל פרטי, רצה מחיר נמוך יחסית. היה מוכן לתת לקבלה - אבל אמר - אם יוציא קבלה, יצטרכו להוסיף לו עוד 300 ש"ח מע"מ. ככה הוא מוכר בלי מע"מ.

נו, מה עושים ? - אז או שהרכז נותן כסף מהכיס שלו, ובהמשך כאשר הוא ימכור בעלי חיים הוא יקח לכיסו חזרה את מה שהוציא. יש שכבר מראש כאשר מוכרים חיות, מכינים קופה לא רשמית בצד. כך גם נכסך מפינת החי המע"מ שצריך לשלם, אם יוציאו חשבונית, וניתן לקנות דברים כפי שתואר לעיל - כשצריך, בלי להסתבך עם החלפות ועם פקידים אטומים. ואם הם שואלים אומרים שנעשתה החלפה - ואפשר גם לפרט מה - אותם חיות שנמכרו.

בהתחלה זה נשמה די צודק, מהבחינה שהרכז יודע את מצבה הקשה של פינת החי ובסהכל רוצה לחסוך ולקצר תהליכים. הכל לטובה. מתי זה מסתבך ? ראשית זה לא חוקי, ועבריינים שונים נתפסים מדי פעם, כך או אחרת. עם עושים את זה עם אדם שמסתחבק - כשמתחלף רכז אחד, הוא מתחבר לשני ומספר לו בידידות רבה מה קודמו לתפקיד עשה, והשמועות מטבען יכולות להעשות מוגזמות ומרושעות. אם עושים את זה עם טיפוסים עבריינים, הם יכולים לנסות לסחות (אם לא תיתן לנו זה וזה - נספר). גם סתם אנשים מהישוב - דרכם לפטפט ולספר לאחרים.

לגבי הרכז, דרכו של עולם שכאשר מישהו רואה שהוא יכול לשים בצד כסף בקלות רבה - תהיה לו נטיה גוברת והולכת לעשות עם כסף זה דברים שהממונים עליו לא היו מסכימים לו ידעו. בהתחלה אולי זה זה רק בשביל לעזור למקום, ולהיות צנוע בדרישות לממונים כמו שתואר, אח"כ הוא מרגיש מקופח כי עבד שעות נוספות ללא תמורה - אז הוא מרשה לעצמו לקחת מזה, או שהוא מספר לעצמו שגם אחרים עושים כאלה דברים אז גם לו מותר, ובסוף מי יודע איפה זה נגמר.

טיפוסים שבאים לקנות:

התמקחות וקמצנות - 20 שקל על תרנגול זה הרבה. ממש לא מוכנים. 15 כן. איפה בחנות רגילה מתעקשים כל כך הרבה ?. לא מוותרים, מתווכחים. מנסים לעשות לנו רגשי אשם, שאנחנו לא בסדר שאנחנו מבקשים ככה, צועקים שלקיבוצים יש הרבה כסף, ומה לא.
תשובה טובה: "לקמצנים אני לא מוכר". ולהפסיק להתמקח. לעצמנו נאמר שמקסימום אם נתקע עם עודפים נמכור במחיר הזול לאותם אנשים שהגדרנו אותם כאנשים טובים.

דוגמה אחרת: אדם לא מוכר משאיר הודעה בתא הקולי "תחזור לפלאפון מספר 05...". לא מפרט מיהו ולמה לחזור. מנסיון, כשחוזרים לאנשים כאלה, לא יוצא מזה כלום. הרבה פעמים מדובר מתעניינים קמצנים שלא יתקשרו חזרה מטעמי קמצנות ובגלל שחושבים שאנו גוף גדול שאין לו בעיה לשלם את השיחות האלה. מנסיון כשכבר חוזרים אליהם, הרבה פעמים הם שואלים, מדברים, מתעניינים, מספרים על עצמם, אומרים דברים שאולי נשמעים מפתים... ושרואים שלא יוציאו משהו בכמעט חינם לא מוכנים כלום.
הכי טוב ישר למחוק הודעות כאלה. ירצו שיחפשו אותנו (בדרך כלל הם לא מתקשרים שוב).

זיכוי לעומת כסף מזומן - יש עודף חיות. מציעים לחנות למכור. בעל החנות אומר שהוא לא יכול לשלם רק לעשות זיכוי, כלומר לתת מוצרים או חיות אחרות בתמורה. לעיתים חמור מכך בטלפון הוא אומר שהוא צריך ואין בעיה ומסכמים על מחיר. כשמגיעים אליו מסתבר שהתמורה רק ב"זיכוי".
בדרך כלל לא כדאי, כי המחירים בחנויות יקרים. פינת חי היא גוף גדול, ומה שבעל החנות יכול לקנות במחיר סיטונאי, גם אנו יכולים לקנות. הוא מוכן בדרך כלל לשלם לנו מחיר סיטונאי, בעוד שמה שמוכן לתת זה מוצר במחיר לצרכן. לדוגמה אם שרקן הוא קונה מאיתנו ב-10 שקל ומוכר ב-20. ושק אוכל לכלב הוא קונה ב-100 שקל ומוכר ב150. החשבון שלו לא יהיה 10 קוויות שזה מאה שקל בעד שק שהוא קנה במאה שקל, אלא 15 שקוויות ששוות 150 שקל בעד שק שהוא קנה ב100 שקל. הטעות פה שכאשר הוא מחשב מה אנו צריכים לקבל הוא מחשב לפי מחיר קניה, ומה שהוא צריך לתת לפי מחיר מכירה. כך הוא מרוויח מעסקה כזו 50 שקל נוספים. פעם אחת מאיתנו, ואחרי זה פעם שני כשהוא מוכר ללקוחות את בעלי החיים במחיר יותר יקר מהחשבון שהוא עשה איתנו. אז לא להיות פריירים, ואם כבר עיסקה כזו - לדרוש שהמחיר שמה שנקבל יהיה במחיר שקנה. את הרווח מהעיסקה הוא יעשה ממכירת החיות במחיר גבוה יותר לאחרים.

ומעבר לכך, קודם כל להשתדל עם הזמן לעבוד אם אנשים מוכרים שברורים הכללים איתם, ועם חנויות אחרות לברר בדיוק מה הקורה. שנית לא להאמין לכך שהוא לא יכול לשלם. איך הוא קונה את כל הסחורות ? ותמיד עם כאלה גם עוזר שאומרים להם שאנו פינת חי גדולה, ויש לנו הרבה מה להציע לו, ואם הוא רוצה לעבוד איתנו שלא יעשה בעיות, כי אחרת יותר לא נבוא. ואם הוא שקרן - אז באמת להחרים אותו, ולהמליץ לכולם לעשות ככה.

הסכם - תשלום מראש - מגיע מישהו, רואה למשל את הטלאים שיש לנו בדיר. אומר שהוא מעוניין בהם לעוד כמה חודשים. מבקש שנשמור לו אותם, כי לפעמים קשה להשיג, ואף הוא ומוכן גם לשלם חלק מהסכום מראש, עכשיו.
בעיות: את הכסף הרי אנו לא שומרים אצלנו ומשלמים מע"מ. מה קורה במקרה של גניבה - מחלה - אם פינת החי שלנו היא מוסד, יהיה לנו קשה להוציא כסף ולתת לו חזרה. ומה עם המע"מ?.
שנית למה לנו להתחייב מראש ליותר מחצי שנה מראש. כך קשה לעשות שינויים, לעיתים עבור טלה יש מי שמוכן לשלם סכום גבוה, שדי קרוב למחיר שוק של כבש בוגר, וכדאי למכור לו מוקדם יותר.
תשובה טובה: "אני שומר למרבה במחיר". אם אתה רוצה שאני אשמור לך, תתחיב בכתב לקנות אותו במחיר גבוה - יותר ממחיר השוק, אז אני מוכן לקחת את הסיכון. אחרת קח אתה את הסיכון שאולי הוא לא יהיה.
בד"כ הוא לא יסכים. מי שקונה הרבה חיות, מכיר מספר מקומות ובדרך כלל ידע היכן להשיג במחיר שוק.
בכל מקרה לא כדאי גם שיחשוב שאנחנו בלחץ שלא יהיה לנו למי למכור. לפעמים יש לכאלה הרגשה שהם מצילים אותנו בכך שהם קונים מאיתנו.

יעני חבר שלי- מי שבא לקנות, גם עושה סיור בדרך כלל, מתעניין ושואל שאלות - ומרגיש יותר חבר. אבל יותר מזה - מישהו היה בפינת חי פעם-פעמיים, אולי אפילו זה לא, וכשהוא בא, הוא כביכול החבר הכי טוב מזה שנים. אומר "שלומים" - מאוד גדולים, אהלן, שוב ושוב שואל מה נשמע, ו"מה קורה". ואנחנו לא תמיד אפילו זוכרים מי זה
לענות בטון המתאים - ולא לשחק את המשחק, שאחרי זה אם אנחנו חברים, אז לא נעים להגיד "לא" ולהתמקח. וגם שהקונה לא יחשוב את עצמו יותר מדי.

הכר את השכן - סוחר מהדרום נסע לצפון עבר בין הפינות חי, קנה באחת, עבר לפינת חי השניה או השלישית או הרביעית וכל הלאה, ומחר להם דברים בהפרש גדול דברים שקנה אצל זולתם. האבסורד שאלו פינות חי סמוכות אחת לשניה, והם יכלו לקנות זו מזו במחיר שהסוחר קנה בהתחלה, בלי תיווכו, וזה יצא הרבה יותר זול, וגם מקור יותר אמין. שכנים מפינות חי לא מרמים בדרך כלל כמו שסוחרים עושים (הינה בסעיף הבא).

סיפורי מעשיות כדי להפטר מצרות - באיזה מקום יש בעל חיים שכבר זקן מדי, זוג שלא מתרבה... איך נפטרים מזה - מנסים למכור. ומה קורה שבעל חי מסויים לא עד הסוף גזעי, אבל דומה לגזעי כך שחובב חיות ממוצא לא יודע להבחין - מנסים למכור כגזעי. למשל כאשר תיש אנגורה מרביע עז שהיא חצי אנגורה חצי זנן - יכול לצאת תייש דומה לאנגורה גזעי, למי שלא ממש מתמצא בגזע. ומי רוצה לקנות משהו דפוק - אף אחד. אז גם אם הרכז פינת חי ישר ואומר לסוחר שקונה ממנו, זה העיזה זקנה ולא מתרבה - כשהסוחר ינסה למכור, אז הוא כבר יספר שהיא בהריון עם תאומים...

תרומה - תרומה למוסד - "שלום", אומרת אישה צעירה נחמדה. "אני ממוסד של מפגרים / אוטיסטים / הקיבוץ לא נותן לי תקציב/... אנחנו מקימים פינת חי. רציתי לשאול אם יש לכם כל מיני חיות שיש מהם עודפים, כאלה שאתם יכולים למסור, לתרום...". לפעמים כאלה מסתפקים בלהשאיר הודעה בטלפון ושאנחנו נחפש אותם.
ההחלטה אם לתרום או לא, צריכה להיות אישית. אינני לא אומר לא לתרום. לא תזיק שאלה ראשונה: "איך תטפל בחיה, אם אין לך אפילו 5 ש"ח להוציא עליה ?";
אם אין לכם אפילו 10 שקל לקנות שרקן או ארנבון- איך בדיוק אתם מתכוננים להחזיק פינת חי ?
כשאת רוצה חומר נגד קרציות, את גם ככה מתקשרת לכל מיני מקומות ומבקשת שיתרמו לך ? ואם לא תורמים לך ?

מקום כזה שאין לו כסף לקנות ארנב - איזה מן מקום זה ?

מחיר סוחרים, מחיר לפרטי - ענין מקובל הוא שלסוחר מוכרים בפחות כסף מלאדם פרטי שבא לקנות. הסוחר צריך למכור את זה הלאה לאנשים פרטיים, קונה כמויות גדולות, ומכיר מקורות נוספים. וכל אחד יעשה לפי ביקוש והצע. ולהבין גם שככה זה: סוחרים מרוויחים מזה שהם קונים בזול ומוכרים ביוקר. אם עובדים עם סוחרים - צריך להכיר בכך.

"תבוא אלי - תקבל מה שאתה רוצה" - נסיון פיתוי שלא אחת אומר מי שרוצה לא לשלם, או לקבל משהו בזול. הכוונה למישהו שאף פעם לא עבדנו איתו, לא יודעים אפילו מה יש לו. הוא אומר שהוא גם מגדל חיות, ויש לו זה וזה וזה וזה, ועודפים שיש לו כל הזמן, והוא מחלק חינם לאנשים (ובגלל זה מצפה שניתן גם לו). תשובה: "אם אתה כזה נדיב, אז תשלם".
ושוב תשימו לב במקרים האלה שזה מסח'רה. ממתי בחנות רגילה באים ככה לבעל החנות ?
איפה באמת באנו למישהו שהכרנו ככה במקרה, נתנו לו משהו קטן, ועכשיו הוא מוכן לתת לנו בלי חשבון המון ?

"אני אחזיר את הכלוב, מה אתה דואג"- מבטיח אדם שבא לקנות משהו, אך בא בלי כלוב לקחתו. נו, מתי זה כבר באמת קרה בלי שהיה צריך לרוץ אחריו אחרי זה ? לא רק שזה לא הלך, גם כלובים אחרים שאצלו הוא השיג בדרך זו. יחזיר רק אם הוא משאיר ערבות כספית על הכלוב.

אז לבקש ערבות כספית - ולהכין מלאי קרטונים בגדלים שונים למקרים כאלה שקורים די הרבה.

שקרנות ועשית רגשות אשם, סחטנות רגשית - דוגמה: מישהו שואל בטלפון מה יש לנו למכור. אומרים לו נגיד שיש רק עז זקנה. אם הוא רוצה שיבוא. הוא אומר בסדר, וכשמגיע טוען בתוקף שסיכמנו שנמכור לו כבשה, והוא בא מרחוק, ואחרת לא היה בא... מנסה לעשות רגשי אשם. הוא מתעקש שסיכמנו על כבשה, ואחראי פינת חי כבר מתחיל לאבד ביטחון במה שאמר. ונוסיף שלאותו אדם יש כיפה על הראש, והוא נשבע באלוהים, באישתו, בילדים שלו ובעיניים שלו, ולא כל כך מסתדר שאדם דתי יכול להיות כזה שקרן.... והוא בא עם עוד חבר שלו, שגם משגע את האחראי פינת חי...
לא להישבר. הנסיון מראה שאם נשברים אנשים כאלה חוזרים, ושוב באותה שיטה.

כשמגיע רכז חדש - תמיד יש סיפורים שמגיעים אנשים, ואומרים שאת החיה הזו והזו הם הביאו - ובחינם ולכן מגיע להם, וכן סיפורים שהרכז הקודם הבטיח להם הרים וגבעות. לא להאמין.

נותנים חיה צעירה בחינם תמורת זה שיקחו אותה שתהיה גדולה - לדוגמה מישהו מוכן לקנות או להביא לנו טלה צעיר, שמאוחר יותר ירביע את העדר, ואז לקחת אותו אליו חזרה. הכל בחינם, הוא מרוויח שהוא מקבל כבש בוגר ללא הוצאות טיפול. פינת החי מרוויחה שהיא מקבלת בלי תמורה זכר שלא קרוב משפחה. זה אמור להיות כדאי רק בדחק גדול מאוד, כשבאמת אין בכלל כסף, אבל ברור שפינת החי מפסידה מזה. הרווח מהגידול לא מגיע אליה, ואם יש בעיה כמו מוות, הוצאות ווטרינריות, גניבה, זה גם נופל בדרך כלל עליה. ובכל מקרה יקח כמה חודשים עד שהקטן יהיה פורה. ומה בינתיים ? ואם יהיו לו בעיות פריון ? - רק פינת החי תפסיד מזה.

יש גם גניבות ממש - שזה דרגה מעבר לנורמת המאסח'רה והקומבינה, אבל יחסית קרובה אליה, או שלב מעל. הינה דוגמה. באו שניים לפינת חי לקנות שני גדיים. דיברו יפה, התנהגו יפה, שילמו מה שנדרש. כאשר מרכז הפינה שאל לשמם כדי לרשום קבלה, והתחמקו ואמרו - שהם לא צריכים קבלה, אז שיעזוב את השם. הביא להם הרכז את הגדיים למכוניתם, ואז אחרי שכבר שילמו, התחילו להתלונן על המחיר שהוא יקר מדי. הסכים הרכז לוותר להם על 50 ש"ח, והרי קבלה הוא גם לא רשם, אז קל לשנות - והינה אנו כבר הגיע לשלב של הקומבינה: מיקוחים, ובלי רישומים. ואז הגיע השלב השני שְטר של 50 לא היה לו. הוא הוציא את כל השטרות, שם על הטמבון של האוטו כדי לבדוק מה יש בכסף הקטן ובשטרות של ה20. כשהתחיל לספור מטבעות מיהרו אותם אנשים לקחו את כל השטרות, גם זה ששולם על הגדיים, וגם השאר שהיה בארנק והיה כספו הפרטי, וברחו עם הרכב. ומרכז פינת החי אמר אחרי זה, שהוא לא חשב שזה גניבה. 'חשבתי שעד שאני גומר את העניינים הם עושים רגע סיבוב עם האוטו, ורציתי להגיד להם "רגע, הכסף פה"...' אבל הם כבר לא היו שם, לא הגדיים, לא הכסף, ומספר הרכב כבר לא נרשם, כי הוא לא חשב שזה באמת גניבה (ואגב במקרה כזה אם לא נגיש ניר וכלי כתיבה - לרשום מהר על החול). עכשיו אחרי שנבזז הוא צריך לפנות לממונים אליו, ולרשויות החוק, ולא רק להתלונן על הגניבה, אלא גם להסביר איך זה שקיבל כסף ולא רשם קבלה. "מזל שעוד הארנק עם המסמכים נשאר אצלי", סיכם הרכז בנימה אופטימית.

אם לא היו נכנסים כאן לענין של המסח'רה - לא מתמקחים על כסף ועוד אחרי שכבר שולם, ורושמים קבלה מסודרת ותעודת משלוח שעליה צריך להיות גם מספר רכב- זה לא היה עולה עוד מדרגה ממסח'רה לדרגת גניבה ממש, גם של חיות וגם של כסף. אז זה כיוון של פיתרון והסעיף הבא ידבר על פתרונות בהרחבה.

(למצולמים אין קשר לנאמר במאמר)/

מה בכל זאת אפשר לעשות

תשובה כללית טובה לעצמנו ולמאכרים: "אני לא סוחר, ולא עושה מסח'רה, ואל תציע לי את כל הדברים האלה". אתה רוצה תקנה. לא - עזוב אותי בשקט.

בפינת חי עם בעיות כאלה כדאי גם שהשער לא יהיה פתוח כל הזמן לכל אחד. אפשר שיהיה איתנו כלב גדול, אך ורגיל לילדים (לא "כלב טורף"), ועל השער שלט "זהירות כלב נושך". האורחים המקומיים והרגילים שלנו, ידעו שאין בעיה, ולמאכרים למיניהם נגיד שאסור עכשיו להיכנס. יותר גרוע זה כאשר שער גדול פתוח, והם נכנסים עם הרכב. יותר קשה להוציא אותם.

עצה נוספת היא הפתגם: רוצה להיפטר מנודניק - תלווה לו כסף".
ולפי עצה זאת ניתן משהו קטן. נבקש תמורה. ואחרי שלא נקבל - לא נתעקש על זה - ולא נראה יותר את הנודניק, וגם נהיה בטוחים שאנחנו יודעים מיהו. לפעמים זה עובד ממש טוב.
למשל, מישהו שנדנד כמה פעמים, ולא נתן דבר. בסוף קיבל דבר בהשאלה לפעילות של שעה. סוכם איתו על תשלום שהבטיח שישלם, אבל אמר: עכשיו אין לי, ואל תדאג אני אשלם.... נעשה איתו חוזה מהיר בכתב, עליו הוא חתם. הוא החזיר באותו יום את מה שקיבל. את הכסף עד היום לא ראו בפינת חי, והנודנדיק היה יותר זהיר. השאיר הודעות בטלפון - ולא חזרו אליו. שיחשוב לבד למה.

לסחטנות למיניה הפתרון - לא לוותר ולא למכור מה שלא רוצים. לחשוב מראש מה רוצים למכור ומה לא, ובאילו תנאים. לאותם אנשים שנדמה להם שאפשר למכור כל מה שבמלאי, ולוחצים שנמכור להם דברים שלא רוצים למכור. לומר: "זה לא חנות חיות כאן". זה חוות גידול, ומקום חינוכי. מדי פעם יש דברים שמוכרים, אבל זה לא כמו חנות חיות שהכל עומד למכירה ולמטרת מכירה.

לעשות הסכם בכתב - גם עם חברים: קרו מספיק מקרים גם בין אנשים ישרים, במיוחד כשמדובר על טווח ארוך. רכז פינת חי מתחלף, לא זוכרים בדיוק, או מישהו מחליט לזכור מה שהוא רוצה לזכור. מה שהיה פעם לתת, כבר אין. מישהו חשב שיתרבו אצלו דברים, אך זה לא קרה וכו'. למשל בפינת חי אחת מת הברבור הזכר. הם נתנו את הנקבה למישהו שהיה לו רק זכר בתמורה לכך שהצאצאים הראשונים יעברו לפינת חי עם הזכר. מי שמכיר יודע שעם ברבורים כשבן זוגם מת זה בעיה. מה קורה אחרי שנים שאין ריבוי ורכז פינת חי אחד התחלף ? עם הסכם אפשר לבוא גם לרכז משק של הקיבוץ, ואף לבית משפט. דוגמה להסכם בכתב בענין מיטלטלין אפשר לראות ב http://www.hozim.co.il/mitaltelin1.htm. כמובן לא הכל שם רלוונטי, ולא צריך עם כל אחד כזה חוזה מקיף. להפעיל שיקול דעת.

ואפשר גם פשוט להשתדל בלי מסח'רות, להיפטר מהצרות הללו. פשוט קונים, ומוכרים, משלמים. בלי דאגות.

אין בארץ, ואין כמעט בעולם גן חיות שמחזיק את עצמו באופן כלכלי לבד,הפתרונות המסודרים שרוב גני החיות הגדולים מוצאים - זה לא להתעסק עם כל מיני מאכרים קטנים, אלא לפנות לגופים כמו עיריה לסיוע, לתורמים פרטיים שתורמים סכומים גדולים, ומתנדבים - אנשים שמוכנים לעבוד מהלב ללא תשלום, ותשלום מסודר בקופה בחוץ, ששם אין מסחרות.

ובכל מקרה:

הדוגמאות שהובאו מוכרות לכל אחד שעוסק קצת בתחום. אבל אין הכוונה במאמר זה לעשות אנשים חשדניים קיצוניים בכל אחד בלי אבחנה. בכל התחומים יש אנשים שונים. הכי טוב זה שמוצאים כמה אנשים טובים, ישרים ואמינים. זו יכולה להיות פינת חי שכנה או מגדלים וותיקים באזור, אנשים שמכירים בקורסים, ועם אנשים טובים ומוכרים לא חייבים דווקא לנהל מדיניות של "פנקסאות". וחשדנות. אפשר גם עקרון של עזרה הדדית. וזה מאוד עוזר ומקדם. וטוב לדעת שיש על מי לסמוך ושיש חברים.

עם גופים בירוקרטים אולי יש יותר דברים מסודרים, אבל לא אחת נתקלים שם בתקנות ובפקידים אטומים ומנותקים לחלוטין מהמציאות, ולמרות זאת הם חושבים שהם יודעים הכל, ויכולים להתערב בכל דבר, ולכן יש גם מקום למצוא דרכים עדינות ועוקפות, אבל גם לדעת מתי לעצור.

כמתמקחים - מי הלחוץ ? לפעמים זה אנחנו, כי באמת יש לנו עודפים, ולא יזיק שנתגמש. ואפשר גם לצחוק על הענין מהצד, ולראות את זה כסגנון ישראלי וטו לא, ולזכור שכסף זה לא הכל בחיים.

עוד לקריאה באתר - על מניעת גניבות ממש מפינות חי

קוסמי המכירות - מקרה הסוס - סיפור עם נחמד.

כתבה מעיתון תל-אביב על הגן הזיאולוגי היה בסכנת סגירה. למעשה כבר הוכרע שיסגר, ובסוף כפי שקוראים בכתבה - נמצא פתרון, ובלי כל מיני עסקאות קטנות. יש מי שממן דברים יפים, גם אם אין תמורה כלכלית, לפחות במקרה הזה. כתבה בנושא כאן

אם יש לכם מקרים דומים, או מה להגיב ולהוסיף - כתבו ל: pinat_hay@hotmail.com

חזרה לדף הראשי

המלצה על ספר "הגנת מעברות פתיים" ספר ישן וטוב, ואקטואלי עד היום לפרטים - הגנת מעברות פתיים - ספר מומלץ, המלצות ספרים

שניצל עוף או שניצל סויה ? מי מזיק יותר לסביבה ?   בהרבה מקרים דווקא השניצל סויה !   וגם חלב סויה מזיק יותר לסביבה מחלב פרה   מחקר חדש: הדיילי מייל נתן לו את הכותרת: "איך צמחונות גורמת יותר נזק לסביבה מאכילת בשר", והטיימס: "טופו יכול להזיק לסביבה יותר מאשר בשר, כך מצא מחקר של WWF"