האם באמת כל החיות במשקים המתועשים כל כך סובלות אן שיש גם הגזמות וסילופים בכל מיני אתרים של צמחוניים ?

האם באמת כל החיות במשקים המתועשים כל כך סובלות ?

מטיילת שהגיע לאתר קדוש לדרוזים וראתה תייש שחוט שבשרו נפשט בחדר פתוח לצפייה שואלת: מה לא כואב לו, הוא לא צועק ?

האם באמת כולם סובלים ? - האם עגל שחותכים את קרניו ברפת סובל יותר מתינוק שעשו לו ברית-מילה ? האם באמת מקרי הסבל במשק לבשר כה נוראים - לפחות במשק ממוצע ? והאם הסבל לחיות בגלל גידולים לצמחוניים פחות נורא, ויש פחות מקרי מוות ? ועד כמה בכלל מדובר בהבדל משמעותי ?

בשיחות עם צמחוניים ועם לוחמי זכויות בעלי חיים, מייד מספרים לי על תרנגולות בכלובי סוללה, עגלי חלב ללא יכולת תנועה, פיטום אווזים וכו'. גם בלי בעיות מצרפים לי לינקים לאתרים שמספרים זאת ומראים תמונות. מדי פעם אני שומע שמישהו התחיל להיות צמחוני, לאחר שצפה בסירטון במחשב שבו רואים, איך שוחטים פרה או משהו בסגנון. כמובן, אינני מתכוון לחְיות בהכחשה, ולומר שאין כדברים הללו, או שהכל תקין, אבל אני כן אומר, שאין זה כל הסיפור של החקלאות.

הרבה אתרים שעוסקים בבעלי חיים עושים דה-הומניזציה למשקים המתועשים. לפי הסירטונים והמאמרים שלהם מצטייר רושם שאם למשל נבקר ברפת נראה שם כל הזמן כריתת קרניים וצריבת מספרים ועם קצת סבלנות שחיטה. לא, זה לא כתוב שם שזה כך, אבל מי שלא מכיר, מי שלא ביקר, מי שפעיל זכויות בעלי חיים, שמכיר את הנושא בעיקר דרך אתרי האינטרנט של שומרי זכויות בעלי החיים, או הסרטונים שלהם, זה הרושם שהוא מקבל, כי לדברים האלה הוא נחשף מעבר לפרופורציות. מה חושבים, שכל לולן או רפתן הוא סדיסט ? שהפרות והתרנגולות כל הזמן בטראומה ובחוסר תפקוד מהסבל הזה, לחקלאי זה לא אכפת וזה גם לא משפיע על תוצאות הגידול ?

יש גם בעלי חיים שאינם מגודלים בכלובים, אלא רוב זמנם במרעה, או בים הפתוח: דגי הים שאנו אוכלים. לא כל חיה כלואה.

לפני שנמשיך - שני דברים: האחד - בחלק מהמקרים אכן יש התעללות חמורה.

הדבר השני - לפעמים נוח להציג את הדברים בצורה של "רבע אמת" או הגזמות, כדי לשכנע אנשים לשנות עמדה, וגם אתר זה חוטא בדברים הללו, עם כי פה גם משתדלים לתת פרופורציות.

ולהמשך הסיפור - גדלתי בסביבה חקלאית, וראיתי משקים מתועשים לאורך זמן.

לא רחוק ממני - כמה רפתות, בהן פרות רבצו ברפת. הריח - למי שאינו בא מסביבה חקלאית היה דוחה, אך אנשים רבים שבאים מסביבה חקלאית, ראו בזה "ריח הזבל ניחוח חציר" - תיארו זאת כריח טוב. אנשים שחיו בעבר במקום ושבו לביקור, התמוגגו מהריח שעורר בהם זיכרונות טובים. הרפתות היו בסביבת מגורים, ולא כפי שכיום במרחק של לפחות קילומטר. הפרות הואכלו ביד נדיבה, יש להם חצר להסתובב, איזור עם שמש, איזור עם צל והגנה מהרוח, קיבלו טיפול ווטרינרי הולם, ובאו לחליבה מרצונן. האם זו התעללות ? לא בטוח.

ומה עם "הרביצה בחרא" ? - נכון שבשטח גדול, פרה לא תשכב דווקא על צואתה. אני לא יודע מה באמת פרה מרגישה כשאין לה שטח כזה, לא שאלתי אותה. אני כן יודע שלרוב החיות במשקים המתועשים לא נותנים להיות בבוץ של צואה, חוץ משני חריגים - פרות וחזירים, וגם זה בחלק מהמקרים. יש מגדלים שבהחלט ידאגו לאיזור רביצה יבש. אני מניח שלפרות ולחזירים פחות אכפת, וזה יותר טבעי להם, יחסית לחיות אחרות, כמו למשל ארנבון, או אוגר שמקפידים לעשות את צרכיהן רק באיזור אחד של הכלוב, בעוד הפרה עושה בכל מקום. כנראה רפתנים הגיעו למסקנה, שאין תועלת ממשית ביותר הקפדה על ניקיון. בהחלט ראיתי רפתנים שנותנים יחס של כבוד, אכפתיות ואף אהבה לפרה, ואני לא בטוח שהחמלה שלהם וההבנה שלהם פחותה מאלה שמכירים פרות בעיקר מאתרי זכויות בעלי חיים.

לגבי דברים אחרים, האם זה שהפרידו מהנקבות את העגל שנולד - זה בר השוואה לאבל של משפחה אנושית? - ממה שראיתי, לא. באתרי זכויות בעלי החיים מראים בהבלטה איך חותכים להם את הקרניים או צורבים את עורם כדי שיהיה מספר. אני לא מתכחש שעושים את זה, אני כן אומר שגם אם כואב לזמן מה - זה לא כל כך נורא, וכן אומר, כאחד שגר ליד רפת שהקולות הנשמעים משהם, אינם צרחות כאב, ושהמראה ושדברים כאלה נדירים, בודדים, ואינם מייצגים את כלל חייה ברפת. שבאתר אנונימוס מראים דבר כזה בסרטון של כמה דקות כמה פעמים, זה נותן תמונה שגוייה על האווירה כללית ברפת, למי שזה המקור העיקרי שלו. האם מישהו שנוהג לטייל מדי יום ליד רפת, זה המראה שהוא רואה: כל הזמן כריתת קרניים וצריבת מספרים ?

ובכלל, נניח שיפסיקו לחתוך קרניים ולצרוב מספר - אז ככה - זה סימן שעיקר הסבל ברפתות פג ואפשר לאכול פרה ?

גם בבית המשפט לא... גדיעת קרניים

ב13.1.2002 צילמו פעילי אנונימוס גדיעת קרניים של בקר ברפת של אחד הקיבוצים. הדברים פורסמו גם בתוכנית כולבוטק, והוגש כתב אישום נגד גודעי הקרניים.

בפסק-הדין, שניתן זוכו הנאשמים. בנימוקי השופטת טלי חיימוביץ נאמר:

1. לא הוכח שפעולות ההזרקה של חומר ההרדמה כרוכות בפחות סבל מגדיעה ללא הרדמה.

2. האיסור הכללי על התעללות בבעלי-חיים לא יכול לאפשר הרשעה על פעולות הנאשמים, ואם המחוקק מבקש לאסור התנהגויות מסוימות עליו לעשות כן "ברחל בתך הקטנה"

3. ההתנהלות של הרשויות, שהניחו למעשים להתרחש ולא עשו דבר עד לאחר החשיפה בכולבוטק, יוצרת תחושה של אי-צדק בנוגע להעמדת הנאשמים לדין.

עוד קבעה השופטת שנסיבות הגשתו של כתב האישום מצדיקות להטיל על המדינה לשלם לנאשמים על הוצאות הגנתם של הנאשמים.

מקור: ת"פ (קריית גת) 727/02 מדינת ישראל נ' חצאל (פרוטוקולים, פס"ד מ-4.6.2006, החלטה מ-25.12.2006).

יכול לספר לי מישהו שהוא ראה רפתן נותן לפרה מכה עם מקל כדי שתילך לאיזור החליבה, או לאיזור טיפול ווטרינרי. נו, מה אפשר לעשות, שאי אפשר לשוחח עם הפרה. זה השפה שבה היא מבינה ומצייתת איכשהו למגדל שלה.

לא רחוק במקום אחר - בריכות דגים. המיים לא צלולים, ואת הדגים עצמם לא רואים וידוע שהם בצפיפות גדולה. אבל יש להם שטח לשחות, יש להם אצות - שזה סביבה טיבעית ומזון בשבילם. האיזור שוקק טבע וחיות בר, כמו ציפורים רבות, נוטריות, סרטנים, עם קצת מזל בלילה אפשר להבחין גם בשועלים, בתנים ואפילו חתול ביצות נחשים ועוד חיות רבות. האם זה מקום כל כך נורא ? - לדעתי לא. ומה עם ההוצאה מהמיים, והמוות הממושך והשקט בחנק ? - אני מניח שזה סבל (אם כי נקודה זו נתונה במחלוקת גם באתרים למען בעלי חיים), אבל לא זה מה שמייצג את עיקר החיים שלהם, כמו גם ששחיטה של פרה, אינה אומר דבר על כל השנים שהיתה ברפת, ובכל מקרה אם נעבור לאוכל צמחוני, אז עדין לא מונע סבל והרג חיות רבים לאין ספור.

יש גם לולי הודים באיזור. ההודים על ריצפה עם נסורת. הריח - מתקבל על הדעת. יש אוכל ומיים בשפע. החיות לא מבודדות. אני בהחלט מסכים שיש מה לשפר כדי לגרום להם לרווחת חיים גדולה יותר, אבל האם זה כל כך נורא ? - גם פה לדעתי התשובה היא לא. לעומת זאת כלוב סוללה שבו התרנגולת ללא יכולת תזוזה - כן נראה לי סבל מוגזם.

גם אווזיה מסחרית היתה, ולא, שלא כמו בסרטים שרואים, לא פיטמו שם אווזים עם זונדה. עיקר מזונם היה שאריות לחם ממאפיה. הם חיו בחצר בה היתה אפשרות להסתובב, והיו גם איזורים עם בוץ, שנעשה על ידי טפטפת שבו האווזים יכלו לעשות "סינון" בוץ עם המקור (התנהגות טבעית שלהם). לא תנאים אידיאלים, אבל גם לא גיהינום.

מהחדשות שיוצאות מאתרי זכויות בעלי חיים, נוצר רושם שתמיד אווזים מפטמים. אז לא, ויש שמגדלים אווזים בשביל שמירה ו/או נוי.

וכך גם לגבי העדרים הצאן והבקר שאני פוגש בעיקר בטיולים לצפון ולדרום - שרועים באחו.

גישות קיצוניות למען בעלי חיים וצמחונות, בהרבה מקרים נובעות מכך שאנשים, חסרי היכרות וקשר עם הטבע והחקלאות, והם ניזונים לא מהמציאות, אלא מאתרים שמראים ומדגישים רק את הרע ביותר, ומעכבים יותר מעל רגעי הדם, מאשר הרביצה הרגועה ברפת או באחו.

שני דברים בולטים אתרי צמחונות הרבה פעמים לא מבינים:

1. התנהגות של חיות משק יחד עם אדם - כדי שלבעל חיים מסויים יהיה טוב, צריך שיהיו לו תנאים המתאים לו. נשר למשל צריך להתנהג התנהגות "נישרית", וחולד התנהגות "חולדית". הנשר צריך שטח בן קילומטרים רבים, אשר בו יוכל לעוף ולחפש מזון, מקום מתאים לקינון עוד. חולד צריך מקום לחפור מחילה, מזון מתאים, ונזקק לשטח קטן בהרבה מזה של נשר. חיות בית - צריכות את האדם. הדוגמה מוכרת היא הכלבים. תבוא לקיבוץ ותראו שהם משוחררים נשארים ליד הבית, ולא מעוניינים ב"שחרור בעלי חיים". כלב שבעל הבית של זרק / נטש אותו ("שחרור בעלי חיים") אומלל מאוד, ויש ארגונים שדואגים לבתי מחסה למקרה כזה. תבואו לכפר תראו עופות חצר חופשיים - הם לא בורחים. האדם נותן להם אוכל, נותן הגנה מסויימת מטורפים. נכון, הוא לוקח מהביצים, וגם אוכל את העוף, אבל בטבע יש טריפה יותר אכזרית, ואין מי שיספק את מה שנותן להם האדם. כך גם שאר חיות המשק: פרות, עיזים כבשים - התנאים הטובים להם ביותר הם יחד עם אדם. מתי מתחילה הבעיה - בן אדם יכול לתת לחיות משק גם תנאים גרועים.

בולטים לעיין שני דברים קיצוניים - או שמגדלים בתנאים קשים כמו תרנגולות בכלובי סוללה וחושבים שזו הדרך היחידה, או שנהיים צמחונים ומתנגדים להכל. בשני המקרים יש בורות לגבי קשר נכון והוגן עם בעלי חיים. אפשר לגדל תרנגולת, פרה, כבשה בתנאים טובים, והפרה, תרנגולת, כבשה צריכה את האדם כדי שיהיו לה תנאים טובים.

2. תפיסת הסבל - בעיית האנשה - הרבה פעמים עושים האנשה לחיות. המילה "רצח" בולטת מאוד באתרי צמחונות, וגם אונס, למשל כאשר מזריעים פרה. הבעיה שלחיות מושגים אחרים. ניקח שוב דוגמה בולטת שרבים מהאנשים מכירים, והיא עיקור / סירוס של כלב וחתול. לכלב או לחתול לוקח יום-יומיים להחלים מהניתוח, והוא ממשיך את חייו כרגיל. לעומת זאת אם נעשה לאדם עיקור או סירוס, פה כבר יש הרבה יותר בעיות: ההשפלה, הפחד שלפני, התחושה אחרי. זה לא קיים אצל החיות. אצל האדם הסבל יהיה יותר גדול ומתמשך, בגלל התפיסה הפסיכולוגית. כשהתחילו לעשות עיקורים חיות מחמד, רוב האנשים באופן טבעי התנגדו, זה נראה להם אכזר, והיה צריך להפעיל מסע שכנועים כדי שזה יקרה. למשל, פירסום, והנחה ניכרת בעת זריקת חיסון. באופן דומה באתרי צמחונות משווים הזרעה של פרה ל"אונס". אבל אילו הייתם ברפת, הייתם רואים שפרה לא מתייחסת לזה כמו אישה שעברה אונס. היא ממשיכה את חייה כרגיל, כמו כלבה שעברה עיקור, וממשיכה את חייה כרגיל. אין מחשבות, "מה זה אומר", "מה יהיה עכשיו", "מי ירצה להתחתן איתי", "למה זה הגיע לי".

יש מקרים שיהיה הפוך, ובעל החיים יסבול יותר מאשר אדם. לדוגמה אדם שמבין למען בריאותו הוא צריך לקבל זריקה - ייגש מרצונו למרפאה, ויקבל אותה בשקט או עם צעקת כאב קטנה, ואם צריך לחזור על הזריקה - הוא יסכים, ויגיד בסוף תודה. כלב או פרה לא מבינים שהם צריכים את זה, לכן יפחדו, ולא יסכימו לה מרצונם.

לא, אין זה עניין דווקא של רגישות שרק לשומרי זכויות בעלי חיים יש ולאחרים אין, ובנושא זה, יהיה יפה לסיים בשיר של רחל המשוררת, שבוודאי אינה חשודה בחוסר קשר לטבע וחקלאות, או בחוסר רגישות. שיר שמראה שמה שחווים מרפת, הוא לאו דווקא מה שמוצג באתרי אנונימוס לסוגיהם, אלא משהו מורכב בהרבה שבו אלפי חוטים של קשר

מי שראשו עוד שרוי בוויכוח עם הדברים שפה, שישים את הדברים בצד רגע, וירגע, כי עם קשר ובלי קשר זה שיר מאוד יפה.

חליבת לילה, מאת רחל בלובשטין ("רחל המשוררת"), מתוך הספר "שירת רחל", עמ' קנא, הוצאת דביר, תשל"א.

* רחל ילדת 1890 בעיר סַרטוֹב, אשר על גדות הוולגה. ספגה הרבה יותר טבע, ועבדה הרבה יותר בחקלאות מאשר פעיל זכויות בעלי חיים ממוצע. עם עלותה לארץ גרה יחד עם אחיותיה במושבה רחובות הטובלת בחקלאות רבה. בימי העליה השניה לא היה זה מובן מאליו לצאת לעבודה חקלאית, אך רחל שהאמינה בזה ניסתה כוחה בעבודה באחד הפרדסים ולאחר מכן הלכה לכנרת לחוָת הלימוד החקלאית הראשונה לנערות. ימים אלה היו הטובים בחיה. לא היו אז רבים בארץ בעלי ידיעות וניסיון בעבודת האדמה, בשנת 1913 יצאה את הארץ לאוניברסיטה של טולוז בצרפת וסיימה שם את חוק לימודיה כאגרונומית. עקב מלחמת העולם הראשונה היא לא יכלה לחזור לארץ, היא עבדה כמורה בתי הספר לילדי הפליטים היהודים מגורשי ליטא. חיי המצוקה והרעב שם הרסו את בריאותה, היא נדבקה במחלת ראות בשעה שטיפלה בילדים נגועי שחפת. היא חזרה לארץ לדגניה, וכעבור זמן לא אישרו לה להוסיף ולגור שם מחשש שתדביק במחלה אשר אין לה תרופה. בשברון לב ובאין ברירה עזבה לחיי עיר אשר אותם לא אהבה... על אף שאין בהם ריח רפת... בשני שירים בשם "בעיר", הפליאה לתאר את אותה עיר: סְחִי חוּצוֹת, המולה מַמְאֶרת, שִמְמַת בטון... ובה הרקפת לא תוְריד בבוא העת / בבטון מדרכות המת.
שימו לב להבדלים מדעוֹת צמחוניים / אתר כמו אנונימוס, ביחס למה חי ומה מת, מה לכלוך, מה מקלט, חיי אדם וחיי פרה יחד ולחוד.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תגובה לדוגמה שקיבלתי לדברים בסעיף זה: "ריח של חרא, זה לא רק שאלה של טעם. אתה יכול להגיד שריח זה בסך הכל עניין של טעם אישי, ורק בגלל שאני כזה "עירוני לפלף" אני מתעקש להוריד את המים אחרי כל פעם שאני הולך לשירותים, אבל הבעיה כאן היא לא רק עניין של טעם- החיים באוויר רווי אמוניה יכולים לגרום נזקים בריאותיים ממשים, כמו קשיי נשימה, כוויות כימיות ואפילו עיוורון- וכולן בעיות שבעלי-חיים במשקים מתועשים חשופים להם יותר בגלל הסביבה שבה מחזיקים אותן. זה לא רק שהריח "לא נעים" אלא שהוא מזיק.
אנשים שעובדים במשק לא צריכים לשאת את הריח יותר מאשר תקופות זמן מוגבלות, ומיד אחרי זה יכולים לעבור לסביבה עם אוויר נקי וטרי, אבל בעלי-החיים חיים שם כל חייהם, וצריכים לסבול אותו באופן מתמיד ללא הקלה.

בקשר לעגלים שמסתובבים במרעה- ידוע לי שרובם המוחלט של עגלים בתעשיית הבשר יוצאים למרעה בצעירותם (העובדה הזו גם מופיעה באתר אנונימוס, כך שאתה לא יכול לטעון שהם מסתירים עובדות ומציגים רק חצי אמת). גם ידוע לי שאותם עגלים, לאחר שהגיעו לבגרות , נכלאים במפטמה למשך השבועות האחרונים בחייהם, שם כבר אין להם הרבה מרחב. גם את זה צריך לזכור".

והתשובה לאותו כותב: מתי ראית פעם אחרונה פרה או תרנגולת ?

צא מאתרי אנונימוס למיניהם, גש לול קרוב, ולרפת הקרובה, תיגש קרוב קרוב קרוב לתרנגולת ולפרה, ותראה אם היא עיוורת מהאוויר רווי האמוניה, או אם כל גופה רווי כוויות כימיות, או שאולי כולן שוכבות שם רועדות ומחרחרות בגלל קשיי נשימה.
בחייך, גש ותראה.
אם את חושב שכך נראית תרנגולת ופרה ממוצעת, אז אין לי אלא להגיד שאתה דוגמה חיה לתפיסה הלא נכונה שאתרים בסגנון אנונימוס עושים.

דבר אחר - ההשוואה להורדת מיים אצל בני אדם, אינה דוגמה טובה. אני מכיר הרבה אנשים שאוהבים ריח רפתות, אך אינני מכיר אף אחד שאוהב ריח צואת אדם מרוכזת. שוב דוגמה לכך שריח הוא קריטריון שאנו מתייחסים אליו עם הרבה פרשנות אישית. מה הפרשנות של הפרות לריח שלהם ? - לא יודע. הן עושות קקי בכל מקום. גם באיזור הרביצה שלהם. אדם לא. גם בעלי חיים רבים אחרים לא.

עוד כותבים כתבו דברים בסגנון של: "מה עם ההנשרה, ומה עם הסבל בהעמסת בעלי חיים למשחטות, ומה עם עגלי החלב שלא נותנים להם לזוז..." ועוד ועוד דוגמאות

ותשובה הכללית לכולם: לא נטען שבכל המשקים חיות אינן סובלות. נטען שיש מקומות לא מעטים בהם התנאים סבירים. הכיוון שיש לשאוף אליו הוא כיוון של חקלאות תעשייתית בתנאים משופרים לחיות ונגד המקרים עם סבל עצום וממושך.

אין זה הוגן להזכיר רק סבל שיש בתעשיית החי, ולהתעלם מסבל שנגרם באלטרנטיבה - אוכל רק מהצומח. מה לעשות, בני אדם צריכים להתקיים, ולא ניתן לעשות זאת בלי שיגרם סבל ממשי לחיות או הרג כלשהו. יש לשאוף למינימום האפשרי, ולא הצעתם אפשרות טובה יותר. ולא. לא הבאתם ביסוס רציני לכך שצמחונות היא פתרון טוב יותר.

אתרי הטבעונות מלאים דברי תוכחה על הסבל, דוגמאות, סרטים ו"הוכחות לכך". לפיכך, נדמה בגלל זה צריך להיות טבעוני.

תשאלו טבעוני ממוצע, נניח שאני מביא לך ביצה מתרנגולת שחופשיה לגמרי, היא עצמה מחליטה להישאר בסביבות בית (בד"כ לתרנגולות נטיה טבעית להישאר בסביבות המקום שמאכילים אותן), ואם רוצה הולכת. אוכלת מזון מגוון, חרקים, עשב, תערובת, ואפילו מקבלת טיפול ווטרינרי אם צריך. הינה ביצה ממנה. מה הסיכוי שהטבעוני יגיד "יופי אני נגד סבל, אבל במקרה הזה התנאים טובים. תודה ההזדמנות לביצה קשה". למיטב היכרותי אין כמעט סיכוי. כלומר, אומנם מדברים הרבה על סבל, אבל גם כשאין סבל לא יאכלו. אולי למשל יגידו לך משפט כמו: הביצה שייכת לתרנגולת, או חלב זה לעגל. יסרבו לכל בשר, גם עם בעל החי חי חיים טובים בטבע. מה עם ציד - טבעוני בטח שיהיה נגד. יגיד משהו כמו מה פתאום לקחת חיים בשביל סיפוק צריכיו של האדם - יש הכל מן הצומח.

אם כך, יותר משחשוב להם נושא הסבל, חשוב להם נושא הטבעונות. עקרונית לסבל יש פתרונות. באתרי הטבעונות מראות שחיטה קשים, אבל אפשר להרוג בעלי חיים ללא סבל. מראים חיות בכלובים צפופים, אבל לפחות בחלק מהמקרים אפשר לתת תנאים טובים יותר מאשר חיה ממוצעת בטבע. חיה בטבע למשל שתשבור רגל, תמות בכאב רב, סבל רב, יתכן זיהום וסבל גם מזה. אולי מותה יתקצר אם תיטרף. לעומת זאת חיה המגודלת על ידי האדם יכולה לקבל טיפול, ואפילו תרופות נגד כאבים.

אבל זה לא ישכנע טבעוני, ואם כן, נראה שקרטריון הסבל נועד לשכנע אנשים לעבור לטבעונות, ולשכנוע עצמי, אך הוא כשלעצמו לא באמת הקריטריון לרוב הטבעונים. אחרת בהעדרו היו מסכימים לחזור להיות אוכלי כל.

** האם יש מגדל בשר אחד שטבעונים ימליצו עליו ? מה צריך לקרוא כדי שזה יהיה ?

לא רוצה ג'אנק-פוד (אתר על הבעיתיות של מקדונלד'ס -כאן)

שיטת השקשוקה

הסרט החשוב והאמיץ ביותר שנעשה השנה.

סרטם של מיקי רוזנטל ואילן עבודי.

קישור לפרטים

טיפול מונע נגד תולעת הפארק לכלבים בשקל לשנה

הווטרינר שלכם אולי לוקח 50-100 ש"ח עבור כל זריקה למניעת תולעת הפארק שהוא נותן לכלבכם, אבל עלות החומר עצמו בכל זריקה פחות משקל, ולפי גודל הכלב גם פחות מרבע שקל !

בקשו מהווטרינר שלכם מרשם לקניית החומר, הדרכה קצרה כיצד להזריק, ותוכלו לחסוך אלפי שקלים ואפשרות הידבקות במחלות בהגעה למרפאות.

לפרטים על טיפול כזה - תולעת הפארק - Spirocerca Lupi

@	איך לקנות נכון דרך האינטרנט ? - על מה יש פטור ממיסים - תשלום בטוח - אתרים מומלצים - מה לעשות כאשר מעוניינים במוצר מאתר שלא עושה משלוחים לארץ - עצות נוספות באתר הבא - הזמנת מוצרים מחו"ל דרך האינטרנט